דרך חיים (מהר"ל)/פרק ד משנה יט
פרק ד משנה יט עריכה
אל תרצנו בשעת כעסו וכו'. יש לתמוה מה ענין ד' דברים זה לזה. יש לדעת כי אלו ד' דברים ענין אחד, שיהיה האדם נזהר שלא יעשה דבר וירצה לתקן ויבא תקנתו הפך הכונה שהיה רוצה לעשות שזה סכלות גמור כאשר יביא אותו אל הפך הכונה. ולפיכך אמר אל תרצה אותו בשעת כעסו, כי כאשר אתה בא לרצות אותו בשעת כעסו הוא מוסיף עוד חימה על חימה כי כאשר הוא בתגבורת הכעס ואתה בא לפייסו הוא מוסיף חימה על חימה. וכן על תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו, כי גם בזה כאשר הוא בצער ובאבל גדול אם בא לנחמו הוא מוסיף ומתחזק יותר באבלו כאשר בא לבטל צערו, כי כל מי שמתגבר בדבר אחד אם בא אדם כנגדו לבטלו מזה הוא מוסיף עוד יותר כנגד המבטל. ועוד אמר אל תשאל לו בשעת נדרו אם גם על זה נדר ושואל, ועושה זה כדי שלא ישכח ויסבור שהיה דעתו גם על זה וצריך להחמיר כי ספק נדרים להחמיר והנה עושה זה כדי להקל מעליו הנדר, ודבר זה גורם שיהיה נודר עוד על זה אם לא נדר כבר ולפיכך יפעל הפך הכונה אשר בא לעשות. ויותר יש לפרש ואל תשאל לו כמו בכל מקום (שבת דף קנז.) נשאלין לנדרים ששואלים אם מתחרט על הנדר וירצה שיהיה מתיר לו הנדר, שבזה יוסיף עוד כעס שהוא בא לשאול לו אם מתחרט על הנדר והוא מתחזק ומוסיף עוד לנדור. ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו מפני שהוא מצער על קלקלתו ורוצה לראותו מה שהוא עושה, ודבר זה עוד יותר צער אליו כי מי שהוא בקלקלה בני אדם למשא עליו שיראו קלקלתו שהוא נבדל משאר בני אדם בקלקלה זאת, והנה אלו דברים ענין אחד הם: