דרך חיים (מהר"ל)/פרק ד משנה טז
פרק ד משנה טז
עריכהאין בידינו וכו'. פירוש אין בידינו השגה על זה, כמו לא הוה בידיה שנזכרים בתלמוד (תענית דף יא:), ולכך קאמר אין בידינו השגה זאת להבין שלות רשעים ויסורי צדיקים. ויש לשאול דבפרק קמא דברכות (דף ז.) אמר ר' יוחנן ג' דברים בקש משה מלפני הקב"ה וניתן לו בקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו ביקש שלא תשרה שכינה על אומות העולם ונתן לו בקש להודיע דרכיו מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו ונתן לו ומפרש בגמרא צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו צדיק גמור רשע ורע לו רשע גמור רשע וטוב לו רשע שאינו גמור עד כאן, וא"כ שפיר בידינו שלות רשעים ויסורי צדיקים. ויש לומר דר' ינאי כר"מ סבירא ליה דקאמר שם ופליג' דר' מאיר דאמר ר' מאיר שתים נתנו לו ואחד לא נתנה שנאמר וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון ורחמתי את אשר ארחם אע"פ שאינו הגון ע"כ. ומ"מ קשיא אין בידינו דקאמר שהרי פירש שם את אשר אחון אשר ירחמו עליו לשעה אע"ג שאינו כדאי ע"כ, וא"כ בידינו ג"כ הוא שהש"י מרחם עליו לשעה. ומ"מ גם שם יש להקשות על פרש"י ז"ל שהרי ר"מ אמר על א' לא השיבו ולפי זה שאמר שאני מרחם עליו לשעה הרי השיב לו. ונראה דלא קשיא אע"ג שאמר הקב"ה וחנותי את אשר אחון אע"ג שאינו הגון, לא היה יכול משה לעמוד על הסבה, דודאי דבר זה אינו תמיד רק לפי שעה ולא ידע ענין השעה ולמה השעה הזאת דוקא, ועל זה אמר אין בידינו לא משלות רשעים ודבר זה לא הודיע למשה:
ובמדרש רבה (שמו"ר פמ"ה) וחנותי את אשר אחון באותה שעה הראה לו הקב"ה את האוצרות של מתן שכר שהם מתוקנים והוא אומר האוצר הזה למי והוא אומר של עושי מצוה ואוצר זה של מי והוא אומר של מגדלי יתומים וכן על כל אוצר ואוצר ואחר כך ראה אוצר גדול אמר האוצר הזה של מי אומר לו מי שיש לו אני נותן לו משלו ומי שאין לו אני נותן לו חנם שנאמר וחנותי את אשר אחון למי שאני מבקש לחון ורחמתי את אשר ארחם את אשר אני מבקש לרחם ע"כ. ויש לתמוה למה היה האוצר של מתנת חנם יותר גדול משאר אוצרות וכי נותן יותר בחנם ממי שנותן לו בשביל שכרו. אבל הפירוש כי אוצר חנם הוא אוצר שלא יוגבל, כי האוצר של עושי מצות הוא מוגבל מפני שעושי מצות הם מועטים וכן מגדלי יתומים הם מועטים, אבל החנם שאין זה בשביל מעשה המקבל רק מצד הש"י בלבד ולפיכך אוצר זה גדול. ועוד מאחר שהוא מצד הש"י בלבד לא מצד המקבל וטוב של הש"י הוא גדול מאד, ומפני שטובו הוא גדול ולכך היה האוצר הזה גדול. ומטעם זה לא היה יכול משה לעמוד עליו כי הדבר שהוא מצד הש"י קשה העמידה על זה, שהוא תולה באמתת השגתו יתברך. והמשפט נותן זה כי הדבר שהוא מצד העולם היה משה עומד עליו, אבל דבר שהוא לגמרי מצד הש"י לא מצד העולם הזה דבר זה אין העמידה עליו כלל כך נראה. ומ"מ קשה מ"ש אין בידינו מיסורי הצדיקי' שהרי בודאי יסורי הצדיקים אנו יודעים כאשר אינו צדיק גמור וכדאיתא התם. ונראה דפי' אף לא מיסורי צדיקים היינו שיש יסורין על הצדיק בלא חטא וכדאיתא בפרק קמא דברכות (דף ה:) ואע"ג דיסורין של אהבה הם מ"מ אמר אין בידינו כלומר כי יש צדיקים דלא ניחא להו ביסורים וכדאיתא שם ר"י חלש עאל לגביה רבי חנינא א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן רבי חייא בר אבא חלש ועאל לגביה ר"י אמר ליה חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן ע"כ, שמזה תראה כי קשים היסורים על הצדיקים אע"ג שהם של אהבה להגדיל שכרן. ולכך אמר אין בידינו לא משלות רשעים כמ"ש, כי אף משה לא ידע שלות רשעים, ואף יסורי צדיקים אין בידינו, ולכך אמר דאע"ג שאנו יודעים יסורי צדיק מ"מ יש יסורין של אהבה ואותן יסורין אין אנו יודעים כיון שהצדיק אמר לא הן ולא שכרן וזה אין בידינו:
ועוד יראה לומר שלא בא לומר שאין אנו יודעים למה הרשעים בשלוה וצדיקים ביסורין, רק בא לומר שיש רשעים בשלוה ויש צדיקים שהם ביסורין. ואמר זה שאם האדם יראה רשע בשלוה אל יאמר כי מעשיו הם טובים וצדיקים וגם אני אעשה כך או אם יראה צדיק אובד בצדקו ויאמר שאין מעשיו טובים שאלו היו מעשיו טובים לא היה ביסורין, ועל זה אמר אין בידינו לא משלות רשעים ולא מיסורי צדיקים כי יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברשעתו, ולפיכך אין לתמוה על זה כלל. ואין בידינו דקאמר ר"ל שעל כרחנו אנו צריכין לקבל זה שלא בטובתנו, וזה לשון אין בידינו כלומר שאין זה לפי רצוננו רק על כרחנו ולכך לא יגזור על מעשה הרשע שהוא טוב לעשות כמוהו. ויש לפרש אין בידינו כמשמעו, כלומר שאין בידי כל הבריות דבר זה שלות רשעים ויסורי צדיקים, אע"ג שידוע מ"מ אין ידוע איזה חטא עשה הצדיק שכל כך יהיה ביסורין ואיזה מצוה עשה הרשע שכל כך יהיה בשלוה ובטובה וזה נכון. ועיקר מלתא בא להודיע שיש שלוה לרשעים ויסורים לצדיקים כמו שפירשנו, שאל יאמר כי אעשה ג"כ כמו הרשע שיש לו השלוה. ומפני שלמעלה אמר הוי גולה למקום תורה ולא אמר לך למקום תורה, שר"ל אע"ג שאתה גולה ממקומך והגלות הוא יסורין ויהיה הצדיק ביסורין והרשע יהיה בשלוה בביתו, אף כי אין הסברא נותן שהצדיק יהיה גולה בשביל תורתו ית' והרשע יהיה בשלוה. ויהיה לכך מקנא בחטאים, שאין ראוי דבר זה, ועל זה אמר אין בידינו משלות רשעים אע"ג שהם בשלוה אין בידינו דבר זה ולא עוד אלא אף מיסורי צדיקים שהקב"ה מביא יסורין עליהם כל זה אין בידינו אבל עיקר הפירוש פירשנו כבר:
הוי מקדים בשלום וכו'. זכר ג' דברים איך יהיה האדם נוהג בענין הראשית ואיך יהיה נוהג במדה שהוא הפך הראשית במדת השפלות ואיך יהיה נוהג עם הדומים והשוים מבני אדם. ואמר כי ההנהגה עם בני אדם הדומים שיהיה מקדים שלום לכל אדם, ודבר זה ענוה להקדים לכל אדם שלום ולא ימתין עד שיתן לו האחר שלום ואז יחזור לו שלום, רק יש לו להקדים לכל אדם שלום, וזה הוראה שאין אדם אחר שפל בעיניו כי מי שבעיניו בני אדם שפלים לא יתן שלום לאחרים רק אם יקדימו שלום אליו אז הוא מחזיר שלום, ויהיו סתם בני אדם נחשבים אליו מבלתי שירחיק אותם רק יקרב אותם. ועוד כי יש שפותח בשלום ומבקש שלום, ויש כאשר מתחילין עמו בשלום הוא עונה שלום, ואין זה שהשלום אצלו לגמרי שהרי אין עונה שלום רק כאשר מתחילין עמו בשלום, אבל הפותח בשלום אצל זה נמצא השלום בעצם ובראשונה שהרי הוא דורש ופותח בשלום ולפיכך אמר הוי מקדים שלום לכל אדם עד שנראה כי השלום אצל זה בעצם. והפרש גדול יש בין המתחיל בשלום ובין העונה שלום, כי הפותח בשלום אף כי לא ידע כי יש לאחר שלום עמו זה נקרא שהוא בעל שלום, אבל המחזיר שלום הנה כבר מוכן האחר ונתן שלום, ואף אם מחזיר לו שלום אין לומר שהוא בעל שלום. ועוד שהרי יש לו לרדוף השלום וכאשר התחיל בשלום זה נקרא רדיפה שהרי ממהר ומתחיל בשלום, אבל כאשר האחר כבר מוכן ונתן שלום אם מחזיר שלום אין זה רדיפת שלום כלל רק שהוא מחזיר מה שכבר התחיל אחר ודבר זה מבואר. ואחר כך אמר כנגד מדת השפלות שיבחר להיות זנב לאריות שיהיה שפל בערך האחרים שהם גדולים וכנגד מדת הראשית אמר שאל יבקש שיהיה ראש לפחותים, וזה כי אם הוא זנב לאריות מ"מ שם ארי נקרא על הכל ביחד שאף על הזנב יש שם ארי, ואל יהא ראש לשועלים שאף על הראש שם שועל ולפיכך יהא זנב לאריות ואל יהא ראש לשועלים. ואל יקשה דמאי חזית, דשמא כיון שיש עליו שם זנב הוא גרע טפי, שזה אינו דשם זנב שהוא פחיתות שלו כיון שהזנב הוא טפל אצל כל הארי הנה בטל קצת פחיתתו כי הדבר הטפל בטל אצל העיקר, והפך זה החשיבות שנקרא ראש לשועלים הרי הראש של שועל בטל אצל השועל והנה חשיבתו בטל, ולפיכך יותר טוב שיהיה זנב לאריות שהרי נקרא ארי ושם חשיבות עליו ואלו שם שפלתו שנקרא זנב הרי הזנב אינו עיקר והוא בטל אצל העיקר עד שיסולק הפחיתות בצד זה, והפך זה אם נקרא ראש לשועלים הפחיתות שנקרא עליו שם שועל הוא דבר עיקר ואינו בטל ואלו שם החשיבות מה שהוא נקרא ראש הוא בטל אצל שם שועל שהוא עיקר ואין החשיבות הזה כלום, ולכך אמר תהא זנב לאריות ואל תהא ראש לשועלים ופי' ברור הוא זה. וי"ל שלכך הוא סמך המאמר הזה לשלפניו, כי לפני זה אמר אין בידינו לא משלות רשעים וכו' ואמר והוי מקדים בשלום כל אדם ר"ל יקדים לו בשלום בין שאינו רשע ובין שהוא רשע, כי אותו שאינו רשע ראוי להקדים לו שלום וכמ"ש, ואף לרשע יקדים שלום שאם לא יקדים לו שלום הרי הרשע אינו מחזיק עצמו רשע ואם לא יקדים לו שלום יחשוב הרשע שהוא מבזה הבריות ואין הבריות נחשבין אצלו, ולפיכך יקדים שלום אף לרשע. ואין לשאול סוף סוף הרי מברך הרשע, שדבר זה אין קשיא שהרי אמרו בפרק אלו נאמרים (סוטה דף מא:) דרש ר' יהודה בר מערבא ואיתימא ר"ש בן פזי מותר להחניף לרשעים בעולם הזה שנאמר ולא יאמר עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע מכלל דבעולם הזה יאמר ע"כ, והא דכתיב אין שלום אמר ה' לרשעים, דבר זה אינו בעולם הזה כדאיתא בפרק השואל (שבת דף קנא:) שהוא נאמר על נפש הרשעים לאחר מיתה, אבל בעולם הזה יש שלום לרשעים כמ"ש לפני זה אין בידינו משלות רשעים אך שכבר בארנו הסמיכות: