דרך חיים (מהר"ל)/פרק ג משנה יב
פרק ג משנה יב
עריכההוי קל לראש וכו'. המאמר הזה נסמך אחר מאמר ר"א המודעי, כי ר' ישמעאל היה מיד אחר ר"א המודעי, וכן ר"ע שנזכר אחריו חבירו של ר"י הנזכר כאן ולכך נזכרו זה אחר זה. וכבר אמרנו כי העיקר שנזכרו לפי מה שהיו זה אחר זה, כי המסכתא הזאת נקראת מס' אבות ויש להזכיר דבריהם כפי מה שהיו האבות זה אחר זה ולמדו מוסר לעולם. ומפני זה התחיל המסכתא משה קבל תורה מסיני ומסרה זכר סדר שלהם זה אחר זה כמו שפרשנו למעלה, ולכך זכר בכל מקום החכמים כפי המשך הדורות זה אחר זה. ויש לפרש כי נסמכו המאמרים בעצמם כי זה המאמר הוי קל לראש וכו' בא להודיע כי יהיה הנהגת האדם שיהיה רוח הבריות נוחה הימנו כמו שיתבאר, וסמך זה אל מאמר שלמעלה כל שרוח הבריות נוחה הימנו כי אליו הוא שייך, רק שלא סמך אותו למעלה, כי מאמר של כל שרוח הבריות נוחה הימנו הובא אגב גררא של כל שיראת חטאו קודמת כדלעיל ששניהם באו לבאר הדברים שהם תלוים זה בזה ואין זה בלא זה, ומאמר כל שיראת חטאו קודמת וכו' הובא אגב גררא שמדבר לפני זה בהסרת התורה מן האדם כמו שהתבאר למעלה והוא עיקר המאמר הזה, ולכך סמך קודם דברי ר' דוסא שמדבר במי שפונה אל דברים שאין בהם ממש ומסלק עצמו מן התורה, ואח"כ דברי ר' אלעזר המודעי שהם מאמרים דומים. כי שניהם מדברים בענין אחד, רק שרבי דוסא בן הורכנוס מדבר ממי שנמשך אחר ענינים הגופנים ביותר והם מוציאים אותו מן העולם, ור"א המודעי מדבר ממי שמרחיק הדברים הקדושים האלקיים ובזה נאבד מן העולם הבא הכל כמו שבארנו, ועתה חוזר לדבריו הראשונים להיות הנהגת האדם שיהיה רוח הבריות נוחה הימנו. ונראה לומר גם כן כי בשביל שזכר לפני זה והמלבין פני חבירו אין לו חלק לעולם הבא, אמר כי ההפך יש לאדם לנהוג כי יהיה נוהג כבוד בכל אחד כפי מדריגתו שיהיה קל לראש ונוח לתשחורת ויהיה מקבל כל אדם בשמחה ודבר זה כבוד לחבירו כאשר מקבל אותו כך:
ויש לדעת כי ההנהגה שצריך אל האדם שיהיה הנהגתו ישרה וטובה עם הבריות נחלקת לג' חלקים. החלק האחד איך יהיה הנהגתו עם גדולי המעלה ממנו וזהו הנהגה א', החלק הב' איך יהיה הנהגתו עם בני אדם שהם קטנים ממנו, החלק הג' איך תהיה הנהגתו עם חביריו שהם בני גילו ודוגמתו והם כיוצא בו. ולכך אמר שצריך שיהיה קל לראש להיות נשמע לכל דבריו ולכל צוויו שלו יהיה קל, וזהו ההנהגה שהיא עם בני אדם שהם גדולים וחשובים ממנו, ותיכף שיאמר ויצוה דבר יהיה נשמע לו. וכנגד ההנהגה השני הם בני אדם שהם קטנים ממנו, אמר ונוח לתשחורת ופירוש התשחורת הם בני אדם שחורי ראש כמו הילדות והשחרות הבל (קהלת, יא), רצה לומר ילדות האדם כי בילדותו הוא שחור בראשו, ודבר זה תמצא בתלמוד הרבה מאוד וכן פירש הרמב"ם ז"ל לשון תשחורת, ואמר שיהיה נוח להם ולא ידבר עמהם בגבהות רק בנוח, ואם ישאל אחד משחורי ראש ממנו דבר יהיה נוח לו ולא יהיה קשה לו. וכנגד בני אדם שהם כיוצא בו ובני גילו, אמר והוי מקבל כל אדם בשמחה שינהג כבוד בכל אדם ובזה הוא יוצא ידי כל הבריות, הן בריות שהם גדולים וחשובים הימנו, הן בריות שהם קטנים הימנו, הן בריות שהם בערכו ודוגמתו. אמנם יותר נראה פירוש הערוך ופירוש רש"י ז"ל, שפירשו תשחורת מלשון הדבק לשחוור וישתחוו לך וכדאיתא בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף מז.) הוי ממטי ליה לדידיה ולסהדי לשחרין שהוא מלשון מושל ושררה. ופירוש דבר זה שר"ל כי החשובים הם על שני דרכים, האחד הוא החשוב מצד מעלתו וזה נקרא ראש כמו ת"ח וכיוצא בזה שיש לו מעלה מצד עצמו, השני שהוא מושל אף על גב שאין לו מעלה הוא מושל ומשתורר על האדם. וכנגד הראשון אמר הוי קל לראש שהוא ראש מצד עצמו, ואמר שיהיה נשמע לו ויהיה קל אליו לאהבתו אותו בשביל מעלה שבו יהיה קל אליו להתדבק בו בכל מה שאפשר, בזה שייך קל כמו האדם שהוא קל ברגליו לרוץ אחר אחד בשביל אהבתו אותו, ואותו שהוא בעל ממשלה ושררה והוא גוזר עליך תהא נוח לו לקבל ממשלתו וגזירתו ואל תהא מסרב כנגדו לבלתי מקבל גזירתו ושררתו, ואח"כ אמר והוי מקבל את כל אדם בשמחה, אע"ג שאין לו חשיבות ושררה יותר ממך יש לך לקבל אותו בשמחה, ומוסר זה גם כן מלמד האדם ההנהגה עם הבריות שיהיה האדם נוהג עם הבריות כראוי. ויש לך להבין אלו ג' דברים ההבדל אשר יש בין הראש והתשחורת, ומה שאמר שיהי' מקבל כל אדם בשמחה כי הם על פי החכמה. ומה שאמר כאן והוי מקבל כל אדם בשמחה ושמאי אמר למעלה בסבר פנים יפות, כל אחד לפי הענין כי למעלה בא שמאי לומר שאם לא יקבל אותו בסבר פנים יפות אז נראה שאין חבירו נהנה ממנו, והוא צער אל האדם כאשר אין חבירו נהנה ממנו, ולפיכך אמר שיקבל אותו בסבר פנים יפות כי דבר זה הוא כבוד לאדם ביותר: