דרך חיים (מהר"ל)/פרק ב משנה י
פרק ב משנה י
עריכההם אמרו שלשה דברים וכו'. יש לשאול למה בחרו כל אחד ואחד לומר שלשה דברים לא פחות ולא יותר, ועוד הרי רבי אליעזר אמר דברים הרבה, ועוד יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך מאיזה טעם דבר זה, ועוד אין הדברים נקשרים יחד אל תהי נוח לכעוס ושוב יום אחד לפני מיתתך וכן הוי זהיר בגחלתן של חכמים שאמר אחר כך, ועוד כפל הלשון שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף ואף כל דבריהם כגחלי אש, מה ענין כל אחד ואחד שכ"כ הרבה לומר. יש לך לדעת כי כל אחד מאלו חכמים בחרו לומר ג' דברים, מפני כי דברים אלו דברי מוסר שיהיו על לוח לב האדם תמיד לא יסורו ממנו, וג' דברים דרך האדם לזכור אבל יותר משלשה ישכח מקצת מן הדברים. ולפיכך אמרו (פסחים דף ג.) לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה ולכך בחרו בג' דברים וכן תמצא ברוב מוסר שהם במסכתא זאת ג' דברי מוסר ועוד כי ג' דברים אפשר שיהיו מן ענין אחד ויש קשור זה בזה ודבר זה הוא מסגולת השלשה שהם מתקשרים כאשר תניח אותם זה אצל זה ע"י האמצעי שהוא בין שתיהם, ולפיכך סגולת השלשה שיש להם קשור ביחד וכאשר האדם מזכיר את אחד יזכיר גם את השני ואת השלישי, אבל לומר הרבה דברים א"א שיהיה להם קשור שיהיו ענין אחד ואין זכירה להם ויבא בהם השכחה. ולפיכך כל אחד אמר ג' דברי מוסר, ואלו ג' דברי מוסר הם ענין אחד ודבר אחד. וזה שאמר ר"א אומר יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך, כבר אמרנו בתחלת המסכתא כי האדם צריך לג' דברים עד שהוא שלם, הא' שיהיה שלם עם הש"י כמו שבארנו שם והארכנו שם מדברי חכמים, הב' שיהיה שלם עם זולתו מן הנבראים, והג' שיהיה שלם בעצמו ואם אינו שלם בעצמו הוא בעל חסרון, וכמו שבאו על זה דברי חכמים ג"כ מאן להוו חסידא כמו שבארנו בהקדמה ותמצא שם מבואר:
וזה שהתחיל רבי אליעזר לומר יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך, שכאשר יהיה האדם בעל מדה זאת בודאי הוא שלם עם הבריות בכל דבר, ומה שאמר לקמן יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכבוד חבירך כמורא רבך, לקמן מדבר מחבירים שהם חבירים בתורה, וכאן מדבר מכל חבירים שהם חבירים ביחד אף אם אינם חבירים בתורה ללמוד תורה ביחד, והטעם הוא כמו שיתבאר לקמן בעז"ה. וכנגד שלא יהיה בעל חסרון בעצמו, אמר אל תהא נוח לכעוס כי הכעס הוא רע לעצמו של אדם, כמו שאמר הכתוב הסר כעס מלבך ובמסכת נדרים (דף כב.) אמר ר' יוחנן הכועס כל מיני גיהנם שולטים בו שנאמר והסר כעס מלבך ורעה מבשריך ואין רעה אלא גיהנם שנאמר וגם רשע ליום רעה, ועוד שם אמר רבה בר רב הונא הכועס אפילו שכינה אינו חשובה כנגדו שנאמר רשע בגובה אפו אין אלקים כל מזימותיו רבי ירמיה אומר אף משכח תלמודו ומוסיף טפשות שנאמר כי כעס בחיק כסילים ינוח וכתיב וכסיל יפרוש אולת עוד שם רב נחמן אמר בידוע שעונותיו מרובין שנאמר ובעל חמה רב פשע ע"כ, ואין לך חסרון בעצמו יותר מזה שאמר משכח תלמודו ומוסיף טפשות וכל הדברים שזכר. ואמר אח"כ ושוב יום אחד לפני מיתתך, ופירשו ז"ל בפרק השואל (שבת דף קנג.) שר"ל שיעשה כל ימיו תשובה כי לא ידע האדם יום מותו ולפיכך כל ימיו יהיה בתשובה, דבר זה שיהיה טוב לשמים, כ"א חטא אל ה' ישוב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו. ומ"מ יש להקשות למה הוציא ר"א בלשון זה ולא אמר שיעשה כל ימיו תשובה, ועוד למה אמר מכ"ש יהי' כל ימיו בתשובה, שאם עשה תשובה בילדותו למה צריך אליו התשובה אח"כ עד שיהיה כל ימיו בתשובה. ויראה לומר כי בודאי עיקר התשובה יום אחד קודם מיתתו שימות מתוך התשובה, ולפיכך אף אם עשה תשובה בילדותו צריך שיהיה התשובה כל ימיו שימות בתוך התשובה, שאם ימות מתוך התשובה שהוא שב אל ה' בעת מותו תשוב הנשמה ג"כ אל האלקים אשר נתנה, וזהו תשובה לגמרי אל הש"י עד שנשמתו צרורה בצרור החיים וכ"ז מחמת שהוא מת מתוך התשובה, ודבר זה יתבאר בנתיבת עולם בביאור וע"ש. הרי ר"א נתן מוסר לאדם להשלים את האדם שיהיה שלם עם זולתו מבני אדם ושלא יהיה אדם חסר בעצמו ויהיה שלם עם הש"י, עד שבאלו שלשה דברים האדם שלם בכל דבר:
ואמר רבי אליעזר עוד שלשה דברים אחרים שייכים אל השכל, כי מה שאמר והם אמרו ג' דברים הכוונה בזה שאמרו ג' דברים השייכים זה לזה, ור"א אמר ג' דברים השייכים ביחד, ועוד אמר ג' דברים השייכים ביחד, והאחרונים שייכים אל שלימות השכל ודבר זה בפני עצמו שאינו שייך אל ג' דברים הראשונים ואין משתתפים באדם והוא דבר בפני עצמו ולפיכך אלו שלשה הם בפני עצמם. ואמר והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, כלומר שיהיה דבק בחכמים, ונקרא זה שמתחמם נגד אורן של חכמים, כי כאשר מתחמם מקבל הנאה ע"י זה וכמו שהתבאר למעלה בפרק משה קבל ענין המתדבק בחכמים אצל והוי מתאבק בעפר רגליהם. ואמר ואל תכוה בגחלתן, כלומר שיהיה נזהר שלא יגרום לו הקירוב הזה כאשר הוא מתקרב אליהם ויהיה רגיל עמהם, שיחטא להם מרוב הרגלו עמהם, ולכך יהיה נזהר שלא יהיה נכוה בגחלתן כאשר הוא מתקרב להתחמם כנגדן. ומה שאמר והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים הוא דבר אחד, ומה שאמר והוי זהיר מגחלתן הוא ענין שני. ונתן טעם לדבריו מפני שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף, פי' כי שלשה דברים יש בהם, שאם הת"ח שונא אחר דבר זה נקרא נשיכה שכל שונא מבקש לנשך שונאו, ואמר כי נשיכת חכמים נשיכת שועל, פי' כי אמרו על השועל שאין לך בחיות רעות שהוא מעמיק בנשיכה כמו השועל, עד שאינו נושך לחצאין רק הוא נושך ומעמיק עד שגומר כל האבר בנשיכה, וכן השנאה של ת"ח פועל באדם ואין הפעולה לחצאים רק שהשנאה הזאת מכלה האדם לגמרי. ודבר זה הוא בשביל חוזק השכל של ת"ח שהוא פועל לגמרי, כי אין כח השכלי כמו כח החמרי שכחו מתחלק לחצאים, אבל כח השכלי אין מתחלק לחצאין והוא פועל לגמרי ואינו לחצאין. ואם אינו שונא רק שיש דבר מה בלבו, ואין זה שונא גמור רק שנגע בכבוד של ת"ח, והדבר הזה לא נחשב רק עקיצה בלבד ולא נחשב נשיכה, וכנגד זה אמר כי עקיצתן עקיצת עקרב שהוא סכנה גדולה מאוד. ולחישתן פי' אף שאין לת"ח דבר עליך רק כעס בלבד, ודבר זה נקרא לחישה כי השרף כאשר כועס הוא לוחש בעצמו כמו אדם כאשר הוא כועס הוא לוחש בעצמו, ואמר שאם יכעוס עליך אע"ג שאינו שונא לך רק הכעס בלבד כעסו היא כעס שרף שיש לחוש מאד שלא יבא לידי נשיכה ויסתכן, וכן הכעס של ת"ח יש לחוש אל סכנה:
ואמר אף כל דבריהם כגחלי אש, ודבר זה מחובר אל והוי זהיר מגחלתן פי' גזירת והרחקת של חכמים העובר על דבריהם של תלמידי חכמים וכדאיתא בפ"ק דברכות (דף ד:) העובר על דברי חכמים חייב מיתה ואמר עוד בני הזהר בדבריהם יותר מבשל תורה כי דברי תורה עשה ולא תעשה והעובר על דבריהם חייב מיתה. וזכר זה ענין שלישי בפני עצמו כי שלשה ראשונים מה שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף הכל ענין אחד כאשר עשה דבר אחד כנגדם, אבל מה שאמר ואף כל דבריהם כגחלי אש דבר זה נאמר על העובר גזירותם שחייב מיתה. וכל דברי מוסר שאמר ר"א הם שלש עד שכל דבריו שלש על שלש, דהיינו מתחילה אמר שלש דברים עד ושוב יום א' לפני מיתתך, ואמר עוד שלשה מה שינהג עם ת"ח דהיינו שיהיה דבק בחכמים ויהיה נזהר שלא יעשה דבר נגד כבודם וגם לא יעבור גזירותם וזהו האחרון שאמר ואף כל דבריהם וכו', וג' דברים הם חלקי העונש שבא על האדם. ואפשר לפרש כי אלו ג' דברים שזכר כל אחד מוסיף על הראשון כי הכל לפי מה שהוא נוגע בכבודו, כי אם נגע בכבוד ת"ח בדבר שהוא גדול מאוד אף אם נוגע בת"ח בדבור בלבד כיון שהוא דבר גדול נענש מיד, ובדבר שאינו כל כך גדול אינו נענש בנגיעה בלבד רק אם הוא מוסיף לפגוע בכבודו, ואם הוא עוד פחות אין נענש כ"כ רק אם הוא מרבה לחטא. ולפיכך אמר נשיכתן נשיכת שועל שהוא מרבה לנשוך וזה כנגד האדם אשר הוא מוסיף לפגוע בכבוד ת"ח אף כי אין הדבר ההוא ענין גדול מאד שנגע לגמרי בכבודו, ולפיכך מדמה דבר זה לנשיכת שועל כי השועל אין לו ארס כ"כ רק מפני שהוא מעמיק בנשיכה הוא מזיק לו, וכך אף אם לא נגע בו בדבר שהוא כבודו לגמרי מ"מ מרבה בדבר זה דומה לנשיכת שועל כאשר מעמיק לנשוך הוא מזיק לו ביותר, ואם הוא נחשב שנגע יותר בכבודו נענש יותר מיד כמו עקיצת עקרב שהעקרב יש לו ארס ואף אם לא הרבה לעשות נענש, ואם היה אותו דבר שנגע בכבוד ת"ח הוא דבר שתולה בו כבודו לגמרי, אף בדבור מעט ורמז בלבד נענש ולכך מדמה זה לשרף שיש לה ארס גדול ובלחישה הוא בלבד שורף ופירוש זה נכון: