דרך ארץ רבה ו
<< · דרך ארץ רבה · ו · >>
הנכנס לבית
כל מה שיגזר עליו בעל הבית יעשה ([כשהוא דבר כשרות])
ומעשה בשמעון בן אנטיפטרס
שהיו אורחין נכנסין אצלו וגזר עליהן שיאכלו וישתו
והיו נודרין [בתורה שלא יאכלו ושלא ישתו
ואח"כ היו אוכלין ושותין]
בשעת פטירתן היה מלקה אותן
נשמעו הדברים לפני רבן יוחנן בן זכאי וחכמים
וקנטרן בדבר
אמרו מי ילך ויודיענו
אמר להם רבי יהושע
אני אלך ואראה מה מעשיו (אמרו לו לך לשלום)
הלך ומצאו על פתח ביתו
אמר לו שלום עליך רבי
אמר לו שלום עליך רבי ומורי
אמר לו ביתא אני צריך
אמר לו שב לשלום
ישבו ועסקו בתורה עד הערב
לשחרית א"ל רבי אלך למרחץ
א"ל רצונך
היה רבי יהושע מתירא שמא יקפחנו על שוקיו
לאחר שיצא אכלו ושתו
אמר מי מלויני
אמר לו אני
היה רבי יהושע מחשב בדעתו
ואמר מה אשיב לחכמים ששגרוני
נפנה רבי יהושע לאחוריו
אמר לו רבי למה נפנית לאחריך
אמר לו דבר אני צריך לשאול ממך
מפני מה בני אדם הנכנסין אצלך אתה מלקה אותן ולי לא הלקית
אמר לו רבי אתה חכם גדול ודרך ארץ יש בידך
בני אדם הנכנסין אצלי גזרתי עליהן שהיו אוכלין
והן נודרין בתורה ועוברין
וכך שמעתי מפי חכמים שכל מי שנודר בתורה ועוברה לוקה ארבעים
[א"ל ברוך אתה לשמים שעשית כך חייך וחיי ראשך
מי שנוהג לעשות כך הלקה אותו]
ארבעים שלך וארבעים של חכמים ששגרוני
הלך רבי יהושע וספר דברים לפני חכמים מה שראה בשמעון אנטיפטרס:
לעולם לא יהא אדם קפדן בתוך סעודתו
מעשה בהלל הזקן שעשה סעודה לאדם א'
ובא עני ועמד על פתחו
ואמר אשה אני צריך להכניס היום ואין לי פרנסה כלום
נטלה אשתו כל הסעודה ונתנה לו
ואח"כ לשה עיסה אחרת ובישלה אלפס אחר
ובאתה והניחה לפניהם
אמר לה בתי מפני מה לא הבאת לנו מיד
שחה לו כל המעשים
אמר לה בתי אף אני לא דנתי אותך לכף חובה אלא לכף זכות
שכל המעשים שעשית לא עשית אלא לשם שמים:
מניחין פיאה ממעשה אלפס ואין מניחין פיאה ממעשה קדירה
ומעשה בר' יהושע שנתארח אצל אלמנה אחת
הניחה לפניו מעשה אלפס אכל ולא הניח פיאה
פעם שניה אכל ולא הניח פיאה
פעם שלישית הקדיחתו מלח
וכיון שטעמו רבי יהושע משך ידו ממנו ואכל פתו ריקן
אמרה לו מפני מה מעטת בגריסין הללו
אמר לה כבר סעדתי מבעו"י
אמרה לו מעתה אם סעדת מעטת בפת ובגריסין
מכאן אמר רבי יהושע מימי לא נצחני אדם אלא אשה זו ותינוק ותינוקת
תינוקת מאי היא
פעם אחת היה מהלך רבי יהושע בשדה
ומצא ריבה אחת
אמרה לו מפני מה אתה מהלך בשדה
אמר לה בדרך אני מהלך
אמרה לו (אם) זו היא דרך שכבשוה ליסטים שכמותך:
תינוק מאי היא
פעם אחת היה רבי יהושע מהלך בדרך
ומצא תינוק אחד שהיה יושב בין שני דרכים
אמר לו בני באיזה דרך אכנס לעיר או בזה או בזה
אמר לו הרי שניהם לפניך זו ארוכה וקצרה וזו קצרה וארוכה
כיון שהגיע לחומה של עיר מצא גנות ופרדסים שהן מקיפין אותה
נפנה לאחוריו וראה אותו תינוק שיושב במקומו
אמר לו בני מפני מה צחקת בי
לא כך אמרת לי שבזה הדרך אכנס לעיר שהיא קצרה וארוכה
אמר לו רבי הרי חכם גדול אתה זו היא חכמתך
הלך רבי יהושע ונשקו על ראשו
ואמר אשריכם ישראל שכולכם חכמים מגדולים ועד קטנים:
כיצד מרקדין לפני הכלה
בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא
ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה
אמרו להן ב"ש לב"ה לדבריכם אפילו חיגרת או סומא יאמרו לה כלה נאה וחסודה
והתורה אמרה (שמות כג) מדבר שקר תרחק
אמרו להן בית הלל לב"ש הרי שלקח מקח רע מן השוק
ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו
הוי אומר ישבחנו בעיניו
מכאן אמרו חכמים תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות
ולא יפרוס אדם את המטה במקום הרך אלא במקום הקשה
ולא יאחז אדם כביצה פרוסה בידיו
ואם עושה כן הרי זה רעבתן וגרגרן
ולא ישתה אדם כוסו בבת אחת
ואם שתה הרי זה גרגרן ורעבתן
וכמה ישהה וישתה
שנים מדרך ארץ שלשה מגסי הרוח
ולא יאכל שום ובצל מראשו אלא מעליו
ואם אכל הרי זה רעבתן וגרגרן
ולא ישתה שתי כוסות ויברך ברכת המזון
מפני שנראה כגרגרן.