דרך ארץ רבה א

דרך ארץ רבה · א · >>

המקדש את האשה,
הרי זה אוסר עליו שבע עריות.
אלו הן:
אמה
ואם אמה
ואם אביה
בתה
בת בנה
ובת בתה
ואחותה בזמן שהיא קיימת.
וכולן שנאסרו עליו
אין להן היתר לאיסורן,
חוץ מאחות אשתו,
שאינה אסורה אלא בחייה.
ולעולם אינו פוסל את אשתו
על אמה ועל בתה ועל אחותה.

נבעלה באונס מותרת לו,
ברצון אסורה לו,
והכהנת בין באונס בין ברצון אסורה לו.
נתארסה נתגרשה נבעלה,
בין באונס בין ברצון,
אסורה לחזור לו,
דברי רבי ישמעאל.
שהיה רבי ישמעאל אומר:
(דברים כד) לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה;
וכי מאין נטמאת זאת?
אלא זו שאמרו חכמים:
נבעלה באונס מותרת לו,
ברצון אסורה לו,
והכהנת בין באונס בין ברצון אסורה לו.

זה מדרש דרש רבי יוסי בן כיפר
משום רבי אלעזר בן שמוע:
כל האסורות לו איסור ערוה ובא עליהן,
אין צריכות ממנו גט,
חוץ מאחות אשתו
ואשת אחיו
ואשת איש,
שיש להן היתר אחר איסורן.

זה מדרש דרש רבי חנינא בן אורי
לפני חכמים משום רבי נתן:
כל שהוא בלא יבא,
הוולד פסול ופוסל בביאה.
ואלו הן:
עמוני,
מואבי,
מצרי ואדומי,
עבד,
ממזר,
נתין,
עובד כוכבים,
חלל.
בת חלל כשרה, אע"פ שהוא בלא יבא.
כל האסורות לו איסור ערוה ובא עליהן,
מותר בקרובותיהן.
הבא על אשת איש מותר בבתה.

זו שאלה שאל רבי יוסי בן תדאי איש טבריא
את רבן גמליאל:
מה אשתי שאני מותר בה,
אני אסור בבתה;
אשת איש שאני אסור בה,
אינו דין שאהיה אסור בבתה?
אמר לו:
צא ופרנס לי כהן גדול,
שכתב בו (ויקרא כא): "כי אם בתולה מעמיו" וגו',
ואני אפרנס לך כל ישראל;
דבר אחר:
אין דנין דבר לעקור דבר מן התורה.
ונידהו רבן גמליאל.

כל האסורות לו איסור ערוה ובא עליהן,
(לא) פסלן מן הכהונה.
נדה, אף על פי שחייב על ביאתה,
הוולד כשר להיות עומד ומקריב על גבי המזבח.
הנבעלת ממי שאינו איש,
אף על פי שחייבת בהכרת,
לא פסלה מן הכהונה.
אמר ר' יוסי:
מעשה בריבה אחת בהיתלי שהיתה מכבדת הבית,
ובא הקוף ובעלה מאחוריה,
ובא מעשה לפני חכמים ולא פסלוה מן הכהונה.

אלו הן שניות:
אם אביו ואם אמו,
ואשת אבי אמו ואשת אבי אביו,
ואשת בן בנו ואשת בן בתו,
ואשת אחי אביו מאמו,
ואשת אחי אמו מן האב.
בר קפרא מוסיף:
אם אבי אביו ואם אבי אמו.
אשת אחי אביו אסורה לו,
ובתו מותרת לו,
ואחי אביו מותר באשתו ובבתו.
אשת אחי אמו אסורה לו,
ובתו מותרת לו,
ואחי אמו מותר באשתו ובבתו.
אשת חמיו ואשת חתנו,
הרי אלו מותרות לו.
אבל אמרו חכמים:
אשת חמיו אסורה,
מפני מראית העין,
ובתה מותרת לו.
בת חורגו אסורה לו,
ואשתו מותרת לו,
וחורגו מותר באשתו ובבתו.
נושא אדם אשת בן אחיו
ואשת בן אחותו.

המחזיר גרושתו
משנשאת אסורה לבעלה (וחולצת,
וצרתה מותרת ליבם,
והוא שבא על אחות חלוצתו
אסורה לבעלה, וחולצת)
ואסורה ליבם.
אשת כשר ויש לו אח פצוע דכא,
מותרת לבעלה ואסורה ליבם.
צרת סוטה מותרת לבעלה
ואסורה ליבם.
ואחיו שבא על אחות גרושתו
[או אחות] חלוצתו,
מותרת לבעלה ואסורה ליבם.
(בעל) אשתו של פצוע דכא,
ויש לו אח כשר,
מותרת ליבם ואסורה לבעל.
סוטה אסורה לזה ולזה,
חלוצה אסורה לזה ולזה.
אשתו של פצוע דכא,
ויש לו אח פצוע דכא,
אסורה לזה ולזה.

הגיורת
והשבויה
והמשוחררת,
ואלמנת עיסה,
וסוטה,
חלוצה,
גרושה
וחללה,
פסולות מן הכהונה.
נשאו לישראל, בנותיהן כשרות לכהונה.

הבא על השפחה,
חייב עליה משום ארבע עשרה לאוין
וכרת בידי שמים:
משום לא תזרע כרמך כלאים,
ומשום לא תחרוש,
ומשום לא תלבש שעטנז,
(ומשום לא תרצח) ומשום לא תנאף,
ומשום לא (תגנוב ולא תענה ולא) תחמוד,
משום אשת אב,
משום אשת אח,
משום שפחה,
משום זונה,
משום נדה,
משום גויה.
אם היה ישראל וחלל עצמו וזרעו בגויה,
לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים;
ואם היה כהן,
לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' צבאות.
הנושא אשה ההוגנת לו,
אליהו נושקו, והקב"ה אוהבו;
והנושא אשה שאינה הוגנת לו,
הקב"ה שונאו, ואליהו רוצעו.
אוי לו לפוסל את זרעו
ולפוגם את משפחתו
ולנושא אשה שאינה הוגנת לו;
וכל הפוסל פסול,
ואינו מדבר בשבחו של עולם.

אבא חלפי אומר
משום אבא חגרת אביו:
אל תהי פרוץ בנדרים,
שלא תמעול בשבועות;
ואל תתארח אצל כהן עם הארץ,
שמא יאכילך בקדשי שמים;
לא תרבה שיחה עם האשה,
שכל שיחתה של אשה אינה אלא דברי ניאופים.
רבי אחי בר יאשיה אומר:
כל הצופה בנשים,
סוף שהוא בא לידי עבירה.
וחכמים אומרים:
כל המסתכל בעקיבה של אשה,
גוזרים עליו שיהו לו בנים בעלי מומין.
וכל מי שאין בו בושת פנים
במהרה הוא חוטא,
שנאמר (ישעיהו ג ט): "הכרת פניהם ענתה בם";
וכל מי שיש בו בושת פנים
לא במהרה הוא חוטא,
שנאמר (שמות כ טז): "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו".
רבי מיישא בר בריה
דרבי יהושע בן לוי אומר:
כל הרואה דבר ערוה
ואינו זן את עיניו ממנו,
זוכה ומקבל פני השכינה,
שנאמר (ישעיהו לג טו): "ועוצם עיניו מראות ברע",
מה כתיב בתריה?
"הוא מרומים ישכון" (שם, טז),
וכתיב (שם, יז): "מלך ביפיו תחזינה עיניך":