דורות הראשונים/כרך ג/פרק מט
ר' חנינא בן אנטיגנוס.
ככל דבר זקני הדור אחר החרבן, אשר את אחדים מהם הקדימו כותבי הדורות בדור שלם ואחרים אחרו דור שלום, אף כן נפל הגורל אצלם גם על ר׳ חנינא בן אנטיגנוס.
הסדר הדורות הסתפק עליו באיזו ציונים ולא בירר זמנו כל עיקר.
ובכללו גם דברי היוחסין יאמר "והי׳ בזמן ר׳ עקיבא ור׳ ישמעאל וכו׳ חבירו של ר׳ יוחנן בן זכאי וצ״ע".
והנה הוא בן דור ר׳ ישמעאל ור' עקיבא ויחד עם זה חבירו של רבן יוחנן בן זכאי.
ופראנקעל אשר חשב כל דבריהם ליסוד בא גם הוא וכתבו בדור ר׳ עקיבא ור׳ ישמעאל ויתחיל דבריו עליו בדרכי המשנה עמוד 128על ציון הסדר הדורות לאמר:
"ר׳ חנינא בן אנטיגנוס חי קרוב לזמן הבית ואפשר שראה הבית בבנינו עי׳ תוספתא ערכין סוף פ"א ר׳ חנינא בן אנטיגנוס אומר מכירן הייתי (המכין בחליל לפני המזבח) ולויים היו".
וזה הוא כל חקירתו על זמנו שעל פי דברי התוספתא בערכין שם אפשר לאמר שלא נולד אחר החרבן כי אם "ראה הבית" ונולד באיזה זמן לפני החרבן.
וכל זה גרם להם כי עסקו בציונים, ולא חקרו לעמוד על אופים של דברים אשר באו שם.
והדבר מתבאר מדברי הברייתא והגמ׳ במס׳ בכורות ד׳ ל׳ כי בימי חרבן הבית הי' מזקני הדור.
ומשם גם יתבאר לנו ענין כללי ממעשי הכהנים בכלל מיד אחר החרבן עוד בימי רבן יוחנן בן זכאי. ובא שם:
"תנו רבנן הבא לקבל דברי חברות צריך לקבל בפני שלשה חברים ואפי׳ תלמיד חכם צריך לקבל בפני שלשה חברים זקן ויושב בישיבה אינו צריך לקבל בפני שלשה הברים שכבר קבל עליו משעה שישב, אבא שאול אומר אף תלמיד
חכם אינו צריך לקבל בפני שלשה הברים ולא עוד אלא שאחרים מקבלין בפניו."
ועל זה בא שם בגמ׳ "אמר ר' יוחנן בימי בנו של ר׳ חנינא בן אנטיננוס נישנית משנה זו ר׳ יהודה ור׳ יוסי איסתפק להו מלתא בטהרות שדרו בנו של ר׳ חנינא בן אנטיננוס אזילו אמרו ליה לעיין בה אשכחוהו דקא טעין טהרות אותיב רבנן מדידיה לגבייהו וקאי איהו לעיוני בה ואתי אמרו ליה לר׳ יהודה ולר׳ יוסי אמר להו ר׳ יהודה אביו של זה ביזה תלמידי חכמים אף הוא מבזה תלמידי חכמים אמר לו ר׳ יוסי כבוד זקן יהא מונח במקומו אלא מיום שחרב בית המקדש נהגו הכהנים סלסול בעצמם שאין מוסרין את הטהרות לכל אדם."
ודברי ר׳ יוסי "שאין מוסרין את הטהרות לכל אדם" היינו שאף שאלה היו תלמידי חכמים אין כאן בזיון לפי שגם "תלמיד חכם צריך לקבל בפני שלשה חברים".
ועל זה יאמר ר' יוסי כי החדשה הזאת באה מיד אחרי שחרב בית המקדש,
"אלא מיום שחרב בית המקדש נהגו הכהנים סלסול בעצמם."
ועל דברי ר׳ יוסי אלה ומתוך דבריו יאמר ר׳ יוחנן על דברי הברייתא "שאפי׳ תלמיד חכם צריך לקבל בפני שלשה חברים" "בימי בנו של ר׳ חנינא בן אנטיגנוס נישנית משנה זו".
ולשונו של רש"י ז"ל "נישנית משנה זו דאפילו תלמיד חכם צריך לקבל."
ולפי כל זה יהי׳ לנו תפסת מרובה מאד כי על פי זה יהי' מבואר כי לא לבד ר׳ חנינא בן אנטיגנוס עצמו הי׳ כבר מראשי חכמי הדור בימי החרבן, כי אם שהי׳ זה אז גם בנו,
רק שבנו האריך ימים עד תוך ימי ר׳ יהודה ור' יוסי.
ועלינו לבאר זה, לפי שהגירסא בגמרא כפי שהיא לפנינו תמוה מאד, וכנראה גס מדברי רש"י לא היתה גירסתו כן, וגם דברי הגמרא בלתי מובנים כל עיקר.
והנה בלשונו של ר׳ יהודה בא אביו של זה ביזה תלמידי חכמים אף הוא מבזה תלמידי חכמים".
והדברים האלה כמו שהם נפלאו מאד, כי היכן נמצא שר׳ חנינא בן אנטיגנוס ביזה תלמידי חכמים.
ורבינו הגדול רש־י ז״ל כתב על זה "אביו של זה ביזה וכו׳ אגב ריתחיה קאמר ולא היא".
וכבודו הגדול של רבינו במקומו, אבל לא נוכל לדעת איך אפשר לאמר כן.
גם אלו היו דברי ר׳ יהודה על בנו של ר' חנינא בן אנטיגנוס אשר עליו הקפיד, גם אז הי׳ הדבר תמוה שיבדה ר׳ יהודה אגב ריתחיה דברים אשר לא היו.
אבל איך אפשר לאמר כי מפני שהקפיד על הבן בדה דברים שלא היו על אביו, על ר׳ חנינא בן אנטיגנוס אשר גם דבר לא הי׳ לר׳ יהודה עמו ומעולם לא נגע בו, זה הוא דבר שלא נמצא,
וראשי חכמי ישראל היו רחוקים מאד מדברים כאלה.
וכפי הנראה הרגישו התוס׳ שאי אפשר לפרש הדברים כן וע"כ כתבו הם:
"אביו של זה ביזה תלמידים שלנו על הטהרות כמו שעשה בנו.״
ולא נוכל לדעת אם רצו להגיה כן את דברי הגמ׳, או שרצו לדחוק ולפרש הדברים כן, אבל בין כך ובין כך הדברים תמוהים מאד.
א) היכן הוזכר המעשה עם האב, והלא אין זכר מזה בשום מקום. ב) אף גם זאת שהוא גם דבר שאי אפשר שהרי אם בנו כבר הי׳ גדול הדור מיד אחר החרבן, אם כן אי אפשר כלל שר׳ יהודה ור' יוסי בגדלותם ידעו את ר׳ חנינא בן אנטיגנוס עצמו, ואי אפשר שבימי גדלותם היו להם דברים עמו.
ג) ויותר מזה שאם מעשה כזו ממש קרה לר׳ יהודה ור׳ יוסי כבר עם ר׳ חנינא בן אנטיגנוס עצמו, מדוע זה יספר ר׳ יוחנן העובדא המאוחרת אשר הי׳ להם עם בנו וידלג על העובדא הקודמת עמו בעצמו אשר היתה גם היא ממש כן.
ד) ויותר יפלא כי אם כן הדבר שכבר היתה הקפדה כזו ממש לר׳ יהודה ור׳ יוסי לפני זה עם ר׳ חנינא בן אנטיגנוס עצמו, הלא הי׳ לו לר׳ יוסי לבאר הדבר לר׳ יהודה כבר אז, ומדוע זה חכה עד שהי׳ להם ענין כזה עוד הפעם עם בנו של ר׳ חנינא בן אנטיגנוס.
ואם כבר ביאר ר׳ יוסי זה אז לר׳ יהודה איזה מקום הי׳ לו להקפיד עתה מחדש.
ה) ויפלא עוד גם זאת שאיך יאמר ר' יוחנן "בימי בנו של ר׳ חנינא בן אנטיגנוס נישנית משנה זו הלא לפי דברי התוס׳ כבר כן ממש נהג עמהם ר׳ חנינא בן אנטיגנוס עצמו,
ואם כן הלא בהכרח נישנית זו בימי ר׳ חנינא בן אנטיגנוס עצמו.
וכבר הערנו במקומות הרבה מאד כי בכל כיוצא בזה שאין הדבר נוגע להלכה לא דקדקו רבותינו הראשונים ולא היתה זה מעין מלאכתם.
אבל כן הדבר כי את אשר יאמר ר' יהודה "אביו של זה ביזה תלמידי חכמים", מפורש באמת לפנינו.
וט"ס קטן נפל בגמ׳ כי על ידי הסיפור הבא אחר זה רק עם בנו לבד כתבו גם זה על שם בנו, אבל ט״ס הוא,
ותחת "בימי בנו של ר׳ חנינא בן אנטיגנוס נישנית משנה זו צריך להיות "בימי ר׳ חנינא בן אנטיגנוס נישנית משנה זו",
והיינו שר׳ חנינא בן אנטיגנוס הי' מראשי המדברים בהתקון החדש הזה "שאפי׳ תלמיד חכם צריך לקבל בפני שלשה חברים",
ותחת מה שעד החרבן נהגו כדברי אבא שאול שתלמיד חכם אין צריך לקבל בפני שלשה חברים ולא עוד אלא שאחרים מקבלים בפניו,
נהגו הכהנים מחרבן הבית ואילך סלסול בעצמם, ור׳ הנינא בן אנטיגנוס אשר הי' גם הוא כהן חיזק את ידם והסכים להחליט כן,
כי לא לבד אשר אין אחרים מקבלים בפניו כי אם שגם הוא עצמו צריך לקבל בפני שלשה חבירים, וחשו יותר לטהרות להחמיר בהם ולא חשו לכבודם של תלמידי חכמים.
והן דברי ר׳ יהודה "אביו של זה ביזה תלמידי חכמים״ שהוריד כבוד תלמידי חכמים לאמר שתלמיד חכם כהדיוט וכעם הארץ, וצריך גם הוא לקבל עליו בפני שלשה חברים,
ועל כן כאשר הי׳ להם מעשה עם בנו של ר׳ חנינא בן אנטיגנוס שבזה את התלמידי חכמים ששלחו אליו, אמר ר׳ יהודה בצדק:
"אביו של זה ביזה תלמידי חכמים אף הוא מבזה תלמידי חכמים."
ולא בדה ר׳ יהודה דבר על ר׳ חנינא בן אנטיגנוס, כי באמת כן הדבר, וכדברי ר׳ יוחנן דבימי ר׳ חנינא בן אנטיגנוס נישנית משנה זו.
ור׳ יהודה חשב שכל הדבר בא רק על ידי ר׳ חנינא בן אנטיגנוס, ואף שכל חכמי הדור חלקו עליו קיים הוא דעתו ובנו גם הוא נהג כן,
ור׳ יוסי השיב לו שלא בא הדבר רק על ידי ר׳ חנינא בן אנטיגנוס לבד, וגם בנו אין הדבר מפני שלא יחוש לדברי חכמים ויעשה כן הלכה למעשה כדברי אביו לבד, כי אם שזה הי׳ סלסול שנהגו הכהנים בכללם ור׳ חנינא בן אנטיגנוס עמהם מיום שחרב בית המקדש(צא).
ולשונו של הרמב"ם בהלכות משכב ומושב פרק י׳ הלכה ג׳:
"תלמידי חכמים הרי הן בחזקת טהרה נאמנים ואינן צריכין לקבל דברי חבירות אבל משחרב בית המקדש נהגו הכהנים סלסול בעצמן שלא יהו מוסרין טהרות אפי׳ לתלמיד חכם עד שיקכל עליו דברי חבירות."
ומבואר שגם הרמב״ם מפרש כן דברי ר׳ יוסי דזה שהכהנים נהגו סלסול בעצמם משחרב בית המקדש שאין מוסרן טהרות לכל אדם, הנם ענין אחד ומקורם אחד עם דברי ר׳ חנינא בן אנטיגנוס, "אפי׳ תלמיד חכם צריך לקבל בפני שלשה הברים",
לפי שגם לר׳ חנינא בן אנטיגנוס אין זה מעיקר הדין כי אם ממה שר׳ חנינא בן אנטיגנוס הי׳ מראשי המדברים בין הכהנים הביריו, מיום שחרב בית המקדש, לנהוג סלסול שאין מוסרין טהרות לכל אדם, ואפילו תלמיד חכם צריך לקבל עליו דברי חבירות.
ואף שחכמי הדור לא היתה דעתם כן נשאר הסלסול הזה בין ראשי הכהנים מאז ואילך, ועל כן גם הביא זה הרמב"ם.
ומתוך כל הדברים האלה יוצא לנו דבר חדש מאד במעשה דברי הימים ההם.
כי אחרי אשר חרב המקדש עשו הכהנים עצמם משמרת גדולה למשמרתם, גם מה שלא עשו חכמי הדור, ור׳ חנינא בן אנטיגנוס הי׳ מראשוני ראשי המדברים בין הכהנים בזה.
ועל ידי זה יאיר לנו אור גדול גם בענין דברי המשנה במס׳ עדיות פרק ה׳ משנה ג':
"העיד ר׳ יהושע ור׳ יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה שהעיסה כשרה לטמא ולטהר לרחק ולקרב, אמר רבן גמליאל קבלנו עדותכם אבל מה נעשה שגזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב בית דין על כך שהכהנים שומעים לכם לרחק אבל לא לקרב."
ודברים כמו שהם קשה להבינם שהלא אם העידו ר׳ יהושע ור' יהודה בן בתירא, הנה הי' זה קבלה מרבותיהם, והלכה למעשה, ובהכרח שגם הכהנים שמעו לזה שאם לא כן הלא לא הי׳ אפשר שיקבלו זה לדין פשוט עד שהעידו על זה.
וגם בכלל יפלא כי הדבר ידוע אשר הוראת חכמי הדור היתה הוראה פשוטה לכל ישראל כעם ככהן.
ובמקום הזה הלא גם היתה עיקר ההוראה להכהנים, ואיך יאמר כי הכהנים לא ישמעו.
והדברים פשוטים ומבוארים כי בימי הבית היתה זה הוראה גמורה ואז גם קבלו הם זה, ומתוך זה העידו ר׳ יהושע ור׳ יהודה בן בתירא.
אבל משחרב הבית והעבודה במקדש לא שמרה אותם, עוד החלו הכהנים לנהוג סלסול לעשות משמרת למשמרתם יותר הרבה ממדת הדין, ויתר הרבה מההנהגה המסודרת עד היום.
והן דברי רבן גמליאל אשר השיב להם כי אף שכדבריהם כן הוא לא יועיל זה עתה,
"קבלנו עדותכם, (ומעיקר הדין דין אמת) אבל מה נעשה שגזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב בית דין על כך שהכהנים שומעים לכם לרחק אבל לא לקרב.״
וזה עצמו הוא גם הדבר אשר ר׳ יהושע ור׳ יהודה בן בתירא העידו על זה לפי שלדעתם לא היתה דעת רבן יוחנן כן זכאי מסכמת למעשה ההנהגה שנהגו, עתה הכהנים מעצמם, והוא רק לא נתן להושיב בית דין על כך שאחרי שהכהנים לא ישמעו יוכל לצאת מזה רק קלקול.
ורבן גמליאל השיב שאין בעדותם מועיל לפי שמעתה אחרי שגזר ריב״ז שלא להושיב בית דין על כך ממילא יתנהגו גם חכמי הדור כן בדבר הזה ככל הנהגת הכהנים, ותהי גם זה למעלה ביוחסין.
והן דברי הגמ׳ בכתובות ד' י"ד בנוגע לדברי רבן גמליאל ור׳ יהושע במשנה זו.
וכל דבר הנהגת הכהנים החדשה הזאת הי׳ מיד אחר החרבן עוד בימי רבן יוחנן בן זכאי וכדברי רבן גמליאל במשנה עדיות שם שכבר הותחל זה בימי רבן יוחנן בן זכאי וכדברי ר׳ יוסי במס׳ בכורות שם "מיום שחרב בית המקדש נהגו הכהנים סלסול בעצמם שאין מוסרין את הטהרות לכל אדם" "ואפילו תלמיד חכם צריך לקבל בפני שלשה חברים".
ומבואר מכל זה דבר מעשי הכהנים בכלל מיד אחר החרבן היינו עוד בחיי רבן יוחנן בן זכאי, ודבר ר׳ חנינא בן אנטיגנוס בפרט.
והערנו על כל זה רק למען העמיד את דברי הימים ההם על מקומם.
אבל בנוגע לזמנו של ר׳ חנינא בן אנטיגנוס הנה זה לא יוכל להיות כל ספק כי עיקר זמנו לפני ימי החרבן, ובראשית ימי יבנה הי׳ כבר מזקני הדור.
שהרי אם נרצה לקיים הגירסא במס׳ בכורות שם כמו שהיא לפנינו, יהי' הדבר מוכרח שגם בנו כבר הי׳ מזקני הדור אז,
עד שמה שנעשה מיד אחר החרבן כלשונו של ר׳ יוסי "מיום שחרב בית המקדש נהגו הכהנים סלסול בעצמם" הנה על זה עצמו יאמר ר׳ יוחנן "בימי בנו של ר׳ חנינא בן אנטיגנוס נישנית משנה זו". ומתוך כל זה מבואר כי כלשונו בתוספתא ערכין ספ"א כן הוא ולחנם רצו לשבש הגירסא שם, ובא שם:
"אלו הן מכין לפני מזבח עבדי כהונה היו דברי ר׳ מאיר ר' יהודה אומר עבדי לויה ר' יוסי אומר משפחת בית הפגרים בית צפרייא מאימום ומשיאין לכהונה ר׳ חנינא בן אנטיגנוס אומר מכירן הייתי ולוים היו."
ואף שזה עצמו בא גם במשנה ערכין פ"ב מיד ושם לא בא בדברי ר׳ חנינא בן אנטיגנוס "מכירן הייתי" הנה כן הוא במקומות אין מספר שהדברים נתפרשו יותר בתוספתא.
כי לא יוכל זה להיות ט"ס בתוספתא, כי מי יוכל להוסיף מדעת עצמו "מכירן הייתי".
ומה שהוזכר גם במשנה גם בתוספתא אחר ר׳ מאיר ר׳ יהודה ור׳ יוסי כבר נתבאר לנו ענין זה בפרק הקודם.
הערות
הערה (צא): ורש״י ז״ל כתב שם ״כבוד זקן האב והבן״ ואחר זה כתב ״סלסול מעלה, ר׳ חנינא בן אגטיגנוס כהן הי׳."
ולפי הגירסא שלפנינו בגמ׳ הי׳ לו לרש׳׳י ז״ל לכתוב הכל על הבן לבד, כי אף שביזה ר׳ יהודה גם את האב, אבל לפי גירסתנו דבר לא הי׳ לו להאב בדין זה.