דורות הראשונים/כרך ג/פרק ג
ובאלטטי׳ XX, 8, 8יאמר יאזעפוס:
"בעת ההיא נתן המלך אגריפא (השני) את הכהנה הגדולה לישמעאל בן פאבי (ו) אמנם כי זולת זה באו עתה הכהנים הגדולים בריב ומלחמה עם הכהנים ועם ראשי נכבדי ירושלים, כל אחד מהם (מן הכהנים הגדולים) עמד בראש חבר פוחזים ומריבי עם אשר אספו סביבם וכו' ולא נמצא עוצר בעם אשר ייסרם למשפט, על כן התרחבה והתפשטה גזל משפט יותר ויותר וכו׳."
ונפלא הדבר כי יאזעפוס, אף כי על כל דבר טפל יש לו קולמוס מלא דיו ופה רהב, הנה בדבר גדול וכללי כזה הסתפק רק להזכיר הדבר מבלי להודיע מאומה איך הלך דבר הריב הזה עם ראשי נכבדי ירושלים ביחוד.
ובכל אשר לא יזכיר יאזעפוס על זה כי אם את ראשי נכבדי ירושלים נגד הכהנים הגדולים, הנה מזה עצמו את אשר יתחיל דבריו יחד עם זה מאגריפא ודבר נתינתו את הבהונה הגדולה לישמעאל בן פאבי, הדברים האלה יעידו על עצמם כי ידובר בזה לא רק מהכהנים הגדולים כי אם גם מסתרם ומגינם אגריפא השני.
וכי דבר הקימו עתה את ישמעאל בן פאבי לכהן גדול הטיל סער חדש, כי נתמלאה הסאה, הוא ישמעאל בן פאבי שאמרו עליו בהברייתא במס׳ פסחים שם "אוי לי מבית ישמעאל בן פאבי אוי לי מאגרופן"
וגם באלטטי׳ XX, 8, 11אשר שם כבר לא היה יכול להסתיר שם אגריפא עצמו, השתדל גם שם לשום על הדברים האלה מסוה, ויאמר:
"בעת ההיא בנה אגריפא מגדל גבוה על היכל החשמונאים אשר משם היה יכול לראות את כל העיר ובשכבו שם על הדרגש היה יכול להביט ולראות את כל דבר ודבר אשר יעשה במקדש. כאשר נודע זה לראשי הנכבדים בירושלים חרה להם על זה מאד, מפני כי כן לא יעשה והוא גם נגד חוקי התורה לראות את המעשים במקדש (כלומר בהעזרה) ובפרט בשעת העבודה, ועל כן עשו הם (ראשי נכבדי ירושלים) בהאולם אשר בתוך העזרה חומה גבוהה אשר מנעה לא לבד השגחת אגריפא כי אם גם הסתירה את האולם המערבי אשר חוץ להמקדש אשר משם השגיחו הרומיים בימי החגים על כל הנעשה בהמקדש (בעזרה) ועל כן כעסו על זה גם אגריפא גם הנציב פעסטוס, ויצו להרוס זה, אבל היהודים בקשו מהנציב להרשות להם לשלוח על זה מלאכים אל הקיסר נערא, כי אמרו אשר טוב להם למות מלסתור בהמקדש, וכאשר הרשה להם פעסטוס לעשות כי בחרו מתוכם עשרה אנשים, וכן נסעו עמהם גם ישמעאל בן פאבי וחלקית הממונה על האוצר, ונערא מלא את רצון בני ישראל כי אשתו פאפפעא אשר היתה יראת ה׳ השתדלה לטובת היהודים, ותרשה פאפפעא רק להעשרה הנבחרים לשוב לארצם, אבל את חלקית ואת ישמעאל בן פאבי עכבה ברומי בתור ערובה." העתקנו את כל הדברים האלה מפני כי בכל אשר השתדל יאזעפוס לשום על פניהם מסוה הנה הם עצמם יביעו וידברו.
והדבר ידוע כי אין שום חוק בתורה לאסור להביט על הכהנים בעבודתם בעזרה, ויאזעפוס כתב זה רק לבלבל את הקוראים מהעמים.
ועיקר הדבר היה ענין אחר לגמרי .כי כידוע גם בדברי יאזעפוס עצמו במקומות הרבה, היו כל האסיפות מראשי ירושלים במעלות הר הבית ובהמקומות אשר סביב העזרה, ועל כן בנה לו אגריפא את המגדל הגדול הזה וישם לו שם מארבים למנות כל צעדי ראשי בני ישראל ולהביט משם על כל מעשיהם. והננו רואים כי כבר הפריד אז תהום נורא בין ראשי ירושלים ובין אגריפא והאבירים אשר עמו, כי ראשי ירושלים כבר יצאו נגדו ביד רמה ויבנו בהמקדש חיץ בעדו לבלי יוכל לשום עליהם מארבים. והדברים מפורשים כי לא היה זה דבר ההמון, כי אם דבר ראשי נכבדי ירושלים.
ואם במקומות אחרים יקרא יאזעפוס ראשי נכבדי העם נם לההורדסים והאבירים הכהנים הגדולים החוסים בצל אגריפא, הנה במקום הזה הדברים מבוארים מעצמם שהכונה לראשי נכבדי ירושלים אשר היו נגד אגריפא ההורדסים והאבירים, דהיינו ראשי חכמי התורה וסגולת העם באמת אשר כבר חשבו מחשבות וישימו עצות איך להנצל מידי עוכרי עמם המהפכים את הארץ לגי צלמות.
וכבר חזק הריב כל כך עד אשר בקשו מהנציב להקריב את משפטם ודינם לפני הקיסר.
והנציב פעסטוס אשר לא נמצא עליו דבר רע ואשר גם היה רק זמן קצר והמשחיתים לא הספיקו להפוך את לבבו לרעה הרשה להם לעשות כן.
ואגריפא אשר ידע כי דבר המגדל הוא רק טפל נגד עיקר הדבר אשר כל חפצם ורצונם הוא להסיר מהם נגעו, ועל ידי זה להשיב סדרי הארץ למקומם,
ועל כן למען לשמור צעדיהם ולבלי ידברו שם לפני הקיסר רק את אשר הרשה להם הנציב פעסטוס, שלח עמהם גם את בחירו הכהן הגדול ישמעאל בן פאבי, אשר אמרו עליו "אוי לי מבית ישמעאל בן פאבי אוי לי מאגרופן" ואת הגזבר חלקית אשר היה אצלו ממונה על האוצר.
אבל בכל אשר לא יכלו העשרה נבחרים לדבר ברומא לפני הקיסר, ולהציע לפניו כל צרותיהם מאגריפא והאבירים,
נודע בכל זה תוכן הדבר לאשת הקיסר, ובהיות לבבה פונה לטובתן של ישראל לא נתנה את שני אלה, ישמעאל בן פאבי וחלקית, לשוב לארץ יהודה.
ודברי יאזעפוס ברורים כי לא עשתה זה לשם עונש כי אם לערובה על להבא.
והיינו לערובה בעד אגריפא וכל חבריהם כי לא יעשו עם בני ישראל רעה.
אבל אגריפא היה נשען באהבת נערא עמו אשר גודלו יחד, ואשר עשה עמו כל טוב עד כי גם בשנה הראשונה בישבו לכסא רומא הגדיל ממשלת אגריפא על ידי ערים וכפרים הרבה (אלטטי׳ XX, 8, 4) הסמוכים לארץ ממשלתו. כי על כן לא לבד כי לא שת לבו לכל זאת, כי אם שהוא ואביריו עשו עתה את הצעד האחרון אשר היה אפשר להם לעשות.
כי בראותם אשר שלומי אמוני ישראל וסנהדרי ישראל בראשם החלו לשום עצות איך להתיצב נגדם ביד הזקה, שבו לדרכי הצדוקים מהימים הראשונים בימי אלכסנדר ינאי ושמעון בן שטח, ויעשו להם מועצה גדולה (סנהדרין) מתוכם, למען אשר יבואו הם לפני ההמון לא בתור אבירים הרודים בחזקה, כי אם בתור מנהיגי העם אשר אין אחר מעשיהם כלום.
ולחדש את המועצה החדשה הזאת ולקיימה בתור מועצה המנהגת, נאספו לאסיפה לחדש דבר בעבודת המקדש נגד דת ודין. והן דברי יאזעפוס אשר בשנותו רק הסגנון כדרכו הטובה יאמר באלטטי׳ XX, 9, 6דהיינו כבר בימי פלארוס וסמוך לפני המלחמה לאמר:
"בתוך כך באו אל אגריפא מהלוים המשוררים ויבקשו ממנו כי יאסוף את המועצה הגדולה וכי יתנו להם הרשות ללבוש את בגדי הבד ככל אשר ישאו הכהנים, כי יהיה זה לו לכבוד גדול כי עשה חדשה גדולה כזאת, ובקשתם נתמלאה ואגריפא בהסכמת המועצה הגדולה מלא רצונם כי ילבשו בגדי בד כחפצם, ולחלק אחד מהלוים אשר היתה עבודתם יותר פחותה (השוערים) הרשה להם להיות משוררים, אבל מפני כי היה זה נגד חוקי היהודים לא היה אפשר כי המעשים האלה לא יקבלו את העונש הראוי."
והנה אף שבדברי יאזעפוס באו הדברים סתם, לא יוכל להיות ספק כי המועצה הגדולה הזאת להרים יד נגד התורה היתה מהאבירים הצדוקים חבר הכהנים הגדולים ואגפיהם, אשר כבר עשה זה חנן בן חנן על פי הסכמת אגריפא אחרי מות הנציב פעסטוס לפני בוא אלבינוס כמו שהוא באלטטי׳ שם XX, 9, 1 אשר מפורש שם שהי׳ מועצה מהצדוקים .וכל העם עמדו כנגד זה, ופעלו על ידי אלבינוס להוריד את חנן בן חנן ממשרת כהן גדול.
והדבר מבואר שבכל זה לא בטלו המועצה הזאת ותשאר לכלות עינים ולמדיבת נפש, ואותה אסף עתה אגריפא לשנות דת ודין ולהטביע עליה חותם של הנהגה כללית, חותם של המועצה היותר גבוהה.
והנה באה ונהיתה גם סנהדרין, מאלה חבר הכהנים הגדולים הצדוקים, אשר רובם גם לקרוא בכתבי הקדש לא ידעו, חבר בוגדים בעמם, אשר יאמר להם "אוי לי מאגרופן, אוי לי מלחישתן, אוי לי מקולמסם", חבר אנשים אשר כל אחד אסף סביבו מחנה מאנשים פוחזים זולת לבני אדם, למען לבוז בז ולחלק שלל, חבר אנשים אשר יאמר להם "לא נמצא עוצר בעם אשר ייסרם למשפט על כן התרחבה והתפשטה על ידם גזל משפט״ באופן מבהיל מאד.
ומיראתם את בית המשפט היתה עצת חנן בן חנן כי יהיו הם עצמם לבית המשפט ויבחרו סנהדרין מתוכם לדון בדיניהם על פי דרכי חושך וצלמות.
והנה הגיע הדבר עד לקצה האחרון אשר אין ללכת משם והלאה, ועל כן החליטו טובי העם להשתדל לנער אותם מעליהם, גם ביד חזקה. אז הרימו הם קולם בכח לפני הנציב בקיסרין, לפני ההגמון בסוריא, וגם לפני הקיסר עצמו כי בני ישראל יכינו עצמם למרידה כללית נגד הרומיים.
הערות
הערה (ו): במשנה סוטה ד׳ מ״ו פרק ט׳ משנה ט״ו נאמר: ״משמת ישמעאל בן פאבי בטל זיו הכהונה״, ואמרו עליו בפסחים ד׳ נ״ו ״שצוחה עזרה שאו שערים ויכנס ישמעאל בן פאבי וישמש בכהונה גדולה׳׳. ועי' גם במס' יומא ד׳ ל׳׳ה ע״ב.
והכונה בכל זה על ישמעאל בן פאבי הראשון אשר בא אצל יאזעפוס אלטטי׳ XVIII, 2, 2 עוד בימי הקיסר טיבעריוס דהיינו לפני ימי אגריפא הראשון, בהימים אשר בין ארכעלאוס בן הורדוס הראשון לימי אגריפא הראשון אשר ההורדסים לא יכלו להרים ראש ביהודה וירושלים, ולא הי׳ להם כל ניר שם.
ועל זה הוא שאמרו שבטל במותו זיו הכהונה, שקרוב לזמן ההוא כבר הותחל דבר ״חבר הכהנים הגדולים״ ומהם הי׳ בזמן האחרון גם ישמעאל בן פאבי השני הזה אשר ידובר עליו בפנים אשר הי' כבר בימים האחרונים לפני החרבן בתוך ימי נירון קיסר.