דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק מח
אבל כל הדברים עומדים חיים לפנינו ומבארים את עצמם.
בשנת השש עשרה לממשלת טראיאנוס קרא הקיסר הזה מלחמה גדולה על בבל ויבקיעה אליו והיהודים בבבל אשר היו באמנה עם שכניהם, ואשר ידעו כי נכונים להם ימי חשך תחת ממשלת רומא ככל אשר התאכזרו עמהם דאמיטיאן וטראיאן בארץ ישראל, עמדו גם הם נגד הרומיים וילחמו עמהם בחזקה.
ואת הדבר הזה מצאו אז היונים במצרים לשמחתם להתנפל על היהודים, אחרי אשר יהודי בבל חטאו אז חטאה גדולה נגד ממשלת הרומיים.
ואם במקורי היונים נאמר כי מקור הרעה יצא אז מאת היהודים וכי היהודים הם התחילו להתגרות בם, זה הוא דבר המובן מעצמו, דבר אשר אי אפשר להיות אחרת.
ובפרט כי בימים הראשונים ההם לא נשבר עוד רוח היהודים, ולא פשטו צוארם לטבח, כי אם שכל פעם עמדו על נפשם, והשיבו מכה רבה לחיק מכיהם.
ועל כן הי׳ הנקל מאד לאמר כי מהיהודים יצאה הרעה והם אשמים בדבר.
וכבר קרו מעשים רבים כאלה גם בימינו לעינינו אשר שונאי ישראל הפכום לאמר כי היהודים הם גרו מדון על כן באה להם כל הצרה הזאת.
ועל כן הנה כל הדברים מובנים ונקראים מאליהם.
וכן הדבר כי היהודים המעטים נגד כל העמים במצרים סבלו הרבה מאד מהיונים כמשך שנה שלמה, וכל פעם אשר עמדו היהודים על נפשם צעקו היונים כי היוצרים קמו עליהם.
וכן הדבר כי הנציב חבק את ידיו ועצם עיניו ולא שם לב לכל מעשי היונים נגד היהודים, עד אשר חבלו היונים תחבולה להמית את כל יהודי אלכסנדריא אשר הם היו עיקר היהודים במצרים.
ועל כן עשו למראה עין מלחמה עם היהודים סביב אלכסנדריא ובצאת גבורי החיל מהיהודים להושיע לאחיהם ויהי כאשר נתקו כפות רגליהם מהעיר, "הפגישה הראשונה" בלשונו של אייזעביוס, מהרו וישובו אל העיר ולגיוני רומא או היונים עצמם אשר באמת היו הרבה יותר מהיהודים שם לא נתנו להיהודים לשוב העירה ויקחו שבי את כל הזקנים והחלשים הטף והנשים וימיתו כולם.
והיהודים המנצחים אשר בדו סופרי היונים נבראו רק בהבל פיהם, ועל כן לא יכלו לעשות כל מאומה להושיע לאחיהם. והדברים מבוארים בהפראגמענטים אשר בפאריז ולאנדאן, כי הקיסר (אדריאנוס ככל אשר יבואר) ישב למשפט על היונים ראשי מסבי המעשה הנוראה הזאת וידון מהם גם למיתה.
וכבר הערנו שזה יכול להיות רק אם היהודים היו חפים מכל פשע.
ולא לבד אם היו היהודים מורדים בממשלת רומא, וירצו לגרש את הרומיים מכל המדינות האלה, אשר אז היו היונים מצילי ממשלת רומא והיהודים היו נענשים קשה מהממשלה עצמה ומהקיסר גם אחרי הנצחון עליהם ככל אשר הי׳ אחרי ימי ביתר,
כי אם גם אם הי׳ זה רק התקוממות נגד העמים נגד היונים והרומיים היושבים שם להומם ולאבדם, ולהממשלה לא הי׳ די חיל וצבא להגן עליהם נגד היהודים,
גם אז היתה ממשלת רומא והקיסר רק ממלאים פיהם תהלתם של היונים והרומיים אשר עמדו על נפשם ויצילו את המדינה מכף היהודים המתקוממים.
ועל כן באמת תחת מה שבקירכעננעשיכטע של אייזעביוס נאמר על אלכסנדריא ״בהפגישה הראשונה נצחו היהודים״,
נאמר על זה עצמו בהכראניק של אייזעביוס בסגנונו של היעראנימוס ״אבל חלק מהתושבים נצחו את היהודים באלכסנדריא״.
וכן הוא גם דבר הסגנון הארמעני ובא שם ״היהודים הגרים בלוב התחילו להתקומם נגד היונים התושבים וגם במצרים ובאלכסנדריא וקירענע וטהעכאיז, אבל הנצחון עמד לימין היונים באלכסנדריא״.
והנוסח היוני מזה עצמו ״היהודים בלוב קירענע מצרים אלכסנדריא טהעבאיז התקוממו נגד היונים התושבים ונשמדו (היהודים) מן הארץ״.
וכן הדבר כי הנצחון עמד לימין היונים לפי שלא הי׳ באלכסנדריא כל נצחון ליהודים וכל הנצחון הי׳ אצל היונים, ואת אשר עזבו את היהודים וישובו העירה זה עצמו הי׳ דבר תחבולתם להשמיד ולאבד את כל היהודים באלכסנדריא.
ועל כן גם נקראו למשפט אחר זה בראשית ימי אדריאנוס, וגם יצאו חייבים ונענשו קשה.
ויותר מכל זה כי אדריאנוס במלכו כאשר ישר נוכח צדקת היהודים צוה לבנות מחדש את בתיהם אשר הרסו היונים באלכסנדריא.
ובהיות גם זה דבר חדש עלינו לבאר הדבר.