דורות הראשונים/כרך ב/פרק כט
והרב פראנקעל בדרכי המשנה עמוד 34בחשבו שיש בזה סתירה בין הבבלי והירושלמי בא בחלומו להכחיש את דברי הבבלי ולהכריע כהירושלמי, והנה יאמר שם:
"ולא נודע לנו מן נתאי (הארבלי) כי אם מאמריו הבאים במס׳ אבות ,אבל מיהושע (בן פרחיה) מסופר בבבלי סוטה מ״ז (אמשטרדם בנבשתי): יהושע בן פרחיה אזל ערק לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח מני ירושלים עיר הקודש לך אלכסנדריא אחותי בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה, ובירושלמי חגיגה פ"ב ה״ב נמצאה סיפור הזח ממש אות באות אך במקום יהושע בן פרחיה איתא שם יהודה בן טבאי, והנה בחילופים בין הבבלי ובין הירושלמי בקורות ימים קדמונים לרוב גירסת הירושלמי צודקת יותר(!) ,ובפרט בקורות אשר נתהוו בארץ ישראל (מא) .וגם הסברא מכרעת כגירסת הירושלמי .כי לגירסת הבבלי שב יהושע בימי שמעון בן שטח אשר נשאו וכתב עליו בשם ירושלים בעלי וכו׳ ובעל השב אל אשתו המשתוקקת אליו שב לגדולתו וישב בראש ,ואם כן הי' יהושע נשיא כאשר בראשונה ועמד בראש הסנהדרין עם שמעון בן שטח כי בודאי שמעון הי׳ כבר גדול הסנהדרין בכתבו האגרת הזאת וזה לא שמענו מעולם כי המשנה מונה לזוג אחד יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח ,גם יש לתמוה למה קפץ שמעון בן שטח בראש הלא בודאי הי׳ אז יהודה בן טבאי עוד וקודם לו ,ולא נאריך בזה כי נראה בבירור שגירסת הירושלמי היא נכונה״ אלה דבריו.
והנה היו רחוקים כל כך מידיעת דברי הימים ההם, עד שנסתבך בשאלות על שאלות שאין להם מקום כלל ,ויבוא להפוך את סדרי המעשים מתוך חסרון ידיעתו. והנה הוא שואל כי בודאי בכתבו האגרת הי׳ שמעון בן שטח גדול הסנהדרין ואם כן עמד הוא בראש הסנהדרין יחד עם יהושע בן פרחיה וזה לא שמענו מעולם שהרי המשנה מונה את יהודה בן טבאי לבן זוגו ולא את יהושע בן פרחיה. ובא ושואל עוד "וגם יש לתמוה למה קפץ שמעון בן שטח בראש״.
וכל זה אינו כי אם דברי תהו מתוך חסרון ידיעה ,שמעון בן שטח לא קפץ לעמוד בראש, ולא כתב האגרת ליהושע בן פרחיה בתור "גדול הסנהדרין" כי אם בתור אחי המלכה.
כי אחרי אשר בתחבולותיו בחצר המלכות עלה בידו כי נסתלקו הצדוקים ונשמטו מלשבת בסנהדרין ,צעד עוד צעד לפנים, וישתדל להשיב להסנהדרין את כבודה הראשון ולהשיב מאלכסנדריא של מצרים את זקן הדור וראש כל חכמי הדור ההוא את יהושע בן פרחיה. ושמעון בן שטח נשאר גם עתה רק חבר הסנהדרין ,כמו שהי׳ לפני זה, ורק אחרי מות אלכסנדר ינאי בימי שלמינון ,כאשר שבו חכמי הדור ,ויהוושע בן פרחיה ונתאי הארבלי כבר נפטרו ,אז עמדו בראש שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי. ואמנם כי לא חקר פראנקעל כלל את מעשי הימים ההם ,ולא עמד על סידרן כל עיקר, עד ששם עמוד 35אצל שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי יעיר על הברייתא בקדושין ד׳ ס״ו וכתב: "ובברייתא דקדושין אשר זכרנו למעלה (עמוד (14איתא "והי׳ העולם משתומם עד שבא שמעון בן שטח והחזיר התורה ליושנה״ והנה אף כי יהודה קדם לשמעון בגדולה — יהודה הי׳ נשיא ושמעון אב״ד לפי המשנה דחגינה פ״ב — אמרו והי׳ העולם משתומם עד שבא שמעון וכו׳."
והנה לא ידע כלל שזה הי׳ לגמרי בשני זמנים וזה שנאמר במס׳ קדושין במעשה של יוחנן כהן גדול "והי׳ העולם משתומם עד שבא שמעון בן שטח והחזיר התורה ליושנה״ הכונה מיד אחרי ימי יוחנן הורקנוס היינו בתחלת ימי אלכסנדר ינאי ,ואז עדיין לא הי׳ לא יהודה בן טבאי נשיא ולא שמעון בן שטח אב״ד כי אם שיהושע בן פרחיה רבם זקן הדור שב למקומו.
ודבר נשיאות יהודה בן טבאי הי׳ זמן רב אחר זה ,וכמו שכבר נתבאר לנו כל זה. וכל כך לא שם פראנקעל לב לדבריו עד אשר גם לא ראה את אשר בין עיניו ,ויאמר: "ובירושלמי חגיגה פ״ב ה״ב נמצא הסיפור הזה ממש אות באות אך במקום יהושע בן פרחיה איתא שם יהודה בן טבאי.״
וזה רק פרי חפזון ,להעיד גם עדות שקר ולאמר "נמצא הסיפור הזה ממש אות באות". אבל הלא השינוי בין סיפור הבבלי על יהושע בן פרחיה ,לבין הסיפור בירושלמי ממה שהי׳ לאחר זמן עם יהודה בן טבאי באמת רב ועצום מאד. והוא מפני שאין בזה גירסאות שונות ואין בזה מחלוקת בין הבבלי והירושלמי עם מי הי׳ זה ,אם עם יהושע בן פרחיה או עם יהודה בן טבאי ,כי אם שהנם מעשים שונים ומתוך מאורעות שונים ככל אשר כבר נתבאר.
כי דבר יהושע בן פרחיה היתה על ידי המאורע הגדול בימי יוחנן והריגת החכמים אז.
ודבר יהודה בן טבאי היתה בשעת שלום בראשית ימי שלמינון. ועל כן באמת שונים דברי הבבלי והירושלמי זה מזה לגמרי. וכל זה לא ראה פראנקעל ולא הרגיש כל עיקר ויבוא ויעיד שהוא ממש אות באות. ונבאר הדברים: א) בבבלי נאמר כד הוה קטיל יוחנן (או ינאי) לרבנן שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה יהושע בן פרחיה אזל ערק וכו׳. ומכל זה לא לבד שאין גם זכר בירושלמי כי אם שהדברים גם מפורשים שם כי יהודה בן טבאי הלך בזמן שכל הסדרים על מכונם ,ולא מפני חרב נדד כי אם מחפצו הטוב ,ומתוך סדרי מדינה השלמים. והלשון שם הוא: "יהודה בן טבאי הוון בני ירושלים בעון ממניתיה נשיא בירושלים ואזל ליה לאלכסנדריא.״ וכמה רחוקים הדברים האלה מסיפור הבבלי בנוגע לבריחתו של יהושע בן פרחיה.
והדברים מורים על עצמן כי אז בימי יהודה בן טבאי הי׳ שעת שלום והסדרים על מקומם ,רק שהוא לא רצה אז עוד להתמנות. "ופראנקעל טעה בזה עד שלא ראה את דברי הירושלמי כלל ויאמר בעמוד 35:
"והנה יהודה בן טבאי ברח לאלכסנדריא ולא נודעה עת בריחותו ונראה שברח בימי אלכסנדר ינאי אשר הרג הרג רב בעמו ויצאו אז כמה אלפים מן הארץ להציל את נפשם וגם יהודה הי׳ בתוכם" אלה דבריו.
אבל הלא לשון הירושלמי על בריחת יהודה בן טבאי מפורש "יהודה בן טבאי הוון בני ירושלים בעון ממניתיה נשיא בירושלים". והדברים מבארים את עצמם שהי׳ זה בשעת שלום ולא מפני חרב והרג רב ברח מהארץ. והלשון בירושלמי "יהודה בן טבאי הוון בני ירושלים בעון ממניתיה נשיא בירושלים" הוא כל כך מדויק ודוקא עד שאך מזה לבד הוא שם כל ענין דברי הירושלמי לפשוט מברייתא זו כי יהודה בן טבאי הי׳ הנשיא ולא שמעון בן שטח.
ב) וכן אחר זה בהסיפור על יהושע בן פרחיה נאמר בבבלי: "כד הוה שלמא שלח ליה וכו׳ אמר שמע מינה הוה ליה שלמא.״
וגם מכל זה אין זכר אצל המעשה מיהודה בן טבאי בירושלמי ,לפי שרק יהושע בן פרחיה ברח בשעת הסכנה, וכי הופר שלום הארץ ושלום חכמי התורה בפרט, אבל לא הי׳ מזה דבר אצל יהודה בן טבאי בהלכו לאלכסנדריא ,אשר גם "בעון ממניתיה נשיא בירושלים״. ג) בבבלי אצל דבר יהושע בן פרחיה בא הדבר על שם שמעון בן שטח ונאמר ״כד הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח־.
לפי שעדין לא הושבו הסדרים ,והוא לבדו פעל ועשה והשתדל להשיב לאט לאט את כל הסדרים למקומם ,ועל כן הי׳ רק הוא לבדו הכותב ,וכמו שהי׳ אז רק הוא לבדו יושב בין הצדוקים, "ולא הי׳ אחד מישראל יושב עמהם חוץ משמעון בן שטח״ ,וכל זה הי׳ מפני כי הסדרים אשר נהרסו בסוף ימי יוחנן הורקנוס היו עוד מהורסים ,ורק שמעון בן שטח לבדו בכחו בהצר המלכות ובחכמתו הגדולה השתדל בסתר פנים להשיב הסדרים בלא פומבי ,ובלא קול המון לבלי יתנגדו לו הצדוקים ,אשר כל הנהגת הארין בידם ,ולב אלכסנדר ינאי נתונה להם ,ועל כן עשה זה הוא לבדו.
אבל בירושלמי אצל יהודה בן טבאי ,אשר כל סדרי הארין היו אז על מקומם נאמר זה באמת ממעשי הכלל ,ככל שעת שלום אשר דברים כאלה נעשים בפומבי ומרבים יחד: "והיו בני ירושלים כותבין מירושלים הגדולה לאלכסנדריא הקטנה(מב).״ ד) ולאחרונה עלינו להעיר גם על השינוי הזה, כי בבבלי נאמר בלשון האגרת "בעלי שרוי בתוכך" אבל בירושלמי חגיגה פ"ב ה״ב אצל יהודה בן טבאי נאמר "עד מתי ארוסי יושב אצלכם"(מג).
וזה לפי שיהודה בן טבאי עדין לא שימש במשמרתו ,שהם מינו אותו והוא עדין לא ישב לכסא, "והוון בני ירושלים בעון ממניתיה" על כן קראו לו בשם ארוסי ולא בשם בעלי.
לא כן יהושע בן פרחיה שהוא כבר הי׳ ראש הסנהדרין בימי יוחנן ,לפני בריחתו מירושלים ,רק שהוכרח להניח מקומו ולצאת בגולה ,הנה באמת נאמר עליו "בעלי שרוי בתוכך". וכל הדברים הולכין למקום אחד ,ומבארים את עצמם ואת כל דברי הימים ההם בכלל ,כי גם בתחלת ימי אלכסנדר ינאי ,ימי השלום עמו ,הנה גם אז כל אשר עלה בידי שלמינון ושמעון בן שטח הי׳ רק זאת לשכך כעס וחמה ,וכי לא ירדוף באף ,ולא יכלה בחמתו ,ויתן רשות לחכמי התורה להתהלך בארין ,והוא לא ישים לב למעשיהם לנפשם.
אבל גם אז היתה בריתו נאמנת עם הצדוקים והם לבדם משלו אז בארץ ורק בידם היתה כל הנהגת הממשלה.
הערות
הערה (מא): הדברים האלה גם מהם לעצמן אין להם שחר כלל, וכבר נתבאר לנו זה במקומות הרבה בח"ב.
אבל גם אם הי׳ לזה איזה ענין בדורות הסמוכים להאמוראים אשר שמעו עוד מהדור שלפניהם ומזקני הדורות ההם, מה ענין זה לדברים שהיו שנות מאות לפני זה, העשו כבר מימים רבים לקנין האומה על ידי ספרי זכרונות דברי הימים וברייתות בבתי מדרשות אשר היו ידי הכל שוין בהם
הערה (מב): וראוי לנו להעיר בזה על דברי ימי הדורות הבאות בהברייתות הקדומות עצמן, לבין האגדות המאוחרות אשר באו אחר זה ונמשכות עליהן ,שהם שני דברים ועלינו לחלקם זה מזה. כי הדברים על מעשי הימים הראשונים הנם דבר קבלותיהם מתוך הברייתות הקדומות אשר נסדרו שם, והאגדות על זה נתוספו עליהם אחר זה. ועל כן יש בזה אגדות חלוקות ,וכן הוא גם במקום הזה שיש אשר תלו האגדות ההם בחזרתו של יהושע בן פרחיה ,ויש שתלו זה בחזרתו של יהודה בן טבאי ,וכל זה אינו נוגע לעצם הדברים עצמן ,והוא כלל גדול בכל האגדות האלה כולם ויבואר לנו במקומו.
הערה (מג): בירושלמי סנהדרין פ״ו ה״ו ששם באו הדברים שלא במקומם וקטועים ,נאמר ״בעלי שרוי בתוכך" וזה ודאי שהשינוי בין ירושלמי חגיגה לבין ירושלמי סנהדרין העיקר כמו שהוא בחגיגה אשר שם באו כל הדברים בשלמות והוא מבואר גם מהדברים בפנים ,ואין ספק כי בסנהדרין הוא כבר הגהה בטעות, ופראנקעל עצמו הלא ידבר על דברי הירושלמי חגיגה.