דורות הראשונים/כרך ב/פרק יט
ועלינו לבלי להעלים עין מאת אשר החכם גייגער מתפאר עלינו בהחלוץ חלק ו׳ כי יש לו דברים מפורשים, כי הצדוקים היו להם דינים אחרים בנוגע לשבת ויום טוב. והוא נם שש בנוגים שלו, ובעמדו גם הוא בתוך הטעות הכולל של כל חוקרי אשכנז אשר מחסרון ידיעה בהמשנה חשבו כי הפרושים חדשו בתורה יסודות חדשים (כבר נתבאר לנו כל זה) בא הוא ויוסיף הבל כי דבר הצדוקים הי׳ כי בחששם לדבר ד׳ השתדלו כי ישארו דברי התורה כמו שהם. ואחרי כי דיני שבת ויום טוב הנם באמת כוללים עיקר היותר גדול ממצוות התורה בחיי העם ,ואינם לא מדברים המסורים לבית דין ,ולא מדברים שבמקדש הכוללים את כל העם יחד ,כי אם שהנם דברים של כל אחד ואחד לעצמו. כי על כן עלינו לשום לב לדבריו אלה ,ונעתיק בזה את כל יסודי דבריו שם אשר גם יאמר עליהם כי הנם יסוד שיטתו ,ובעמוד 13יאמר בלשון מדברת גדולות:
עד הנה לא נודע תוכן ההבדל העצום אשר בין הצדוקים לפרושים וכו׳ וכנגדם הפרושים וכו' ויהי את נפשם (של הפרושים) לקשור את לב העם עליהם במנהגים ותקנות חדשות וכו׳ ובכל מקום אשר הי׳ זה נגד פשט דברי התורה דרשו והוסיפו וגרעו והראו כי אין זה סתירה ,והראו כי לא לבטל דברי תורה באו כי אם לפרשה ולמלאות דבריה והמציאו המצאות וערמות(כו) למען יקומו שניהם יחדיו דברי התורה ולחץ ההמוני ובל עוד אשר קמו הצדוקים נגדם ואמרו ראה זה חדש הוא וכל תקנותיהם אין להם לא שורש ולא עיקר בתורה אבל הן מבטלות דבריה וכו׳ ויאריכו העתים ותרב הפרצה ותחת כי בראשונה עוד לא הרחיקו הלאה ויהי הקשר בין תורת הצדוקים ובין תורת הפרושים עוד אמיץ ,במשך הזמנים הי׳ ההבדל הולך וגדול ובקנאה יתירה התאמצו (הפרושים) לסור מדרכי הצדוקים וכו' עד בוא ר׳ עקיבא והוא כלה ליסד את ההלכה החדשה, ותהי ליסוד מוסד ויתצו את כל העמודים אשר הי׳ בית הצדוקים וגם הלכות הפרושים הקדומה נשען עליהם וכו׳.״
העתקנו את כל הדברים האלה לראות מהם עד כמה לא ידעו כל החוקרים האלה דבר בנונע להמשנה בכלל ובנוגע לר׳ עקיבא בפרט ,והרשו להם לדבר על עולם מלא אשר לא ידעו שם ולא כלום. ואחרי כל הדברים הבטלים האלה יאמר שם עמוד 16בנוגע לשבת ויום טוב: "מצות שבת היתה חביבה מאז בעיני שבי הגולה ,ועליה הזהירו עזרא ונחמיה מאד וכו׳׳, איסור הבערה מפורש בתורה, וגם במן מצאו את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ופירשו זה מערב שבת ,ועל כן החמירו על הבישול ורוב האיסורים האלה הנהיגו גם בחגים ובמועדים ,יען כי גם בהן נאסרה מלאכה, רק באיסור בישול הקילו ,הן באמת לא נודע "אם הצדוקים התירו הבישול ביום טוב״ ואם גם נניח כי התירוה לא התירו הבערה שלא לצורך בשול ושום דבר אשר איננו למאכל ולמשתה ועל פיהם אמרו בית שמאי ״המחזיקים בהלכה קדומה״ לא יחם אדם חמין לרנליו אלא אם כן ראוין לשתיה ובית הלל מתירין, ועוד שם בגמרא ׳ביצה ד׳ כ״ג בית שמאי אומרים לא יעשה אדם מדורה ויתחמם כנגדה ובית הלל מתירין ,והמשנה שם סתמה כבית הלל ,והכותים באמת אומרים כי גם ביום טוב אסור לבשל, והכתוב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם הכתוב בחג המצות וממנו נשמע שכל המלאכות הצריכות לבישול מותרות ביום טוב הם אומרים כי ענינו רק על קרבן פסח ,והוא מותר לצלותו ביום טוב, אך לבשל לביתו אסור בפסח ובכל שאר יום טוב וגם הקראים נחלקו בדבר" אלה דבריו. והנה הכל טוב ויפה ,רק שדבר אחד חסר ,כי החכם גייגער וכל חביריו הכותים והקראים לא ראו דברי הכתובים במקומם.
והנה יאמר לנו כי המאמר הכולל הבא בדברי התורה "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" ענינו רק שמותר לצלות את קרבן הפסח ,אך לבשל לביתו אסור בפסח ובכל שאר יום טוב.
אבל הלא הדברים שם אינם כלל על יום ראשון של פסח לבד ,כי אם גם על יום השביעי של החג הזה אשר אין בו זבח פסח.
ולשון הכתובים שם (שמות י"ב) ט"ז הם: "וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהי' לכם כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם."
ומפורש שזה הולך על יום השביעי כמו על יום הראשון ,ועל שניהם הוא אומר "כל מלאכה לא יעשה בהם" ועל שניהם הוא אומר "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם". ואם על יום ה־אשון יכלו גייגער והכותים לבדות הבלים שמאמר כולל כזה ילך רק להתיר צליית הפסח ולא כל צרכי אוכל נפש ,הנה לא ראו שזה עצמו נאמר גם על יום השביעי שאין שם זבח פסח.
וכל זה גרם להם את אשר בבואם לחקירת חכמת ישראל היו כחולמים, עינם ולבם הי׳ להפך הכל לתהו ובהו ,וכיון שמצאו איזה דרך לזה שכחו מתוך שמחתם ולא ראו נם את אשר בין עיניהם(כז). ואך בהשתוממית אפשר לראות דרכי חקירה כאלה גם אלו לא הי' נאמר מפורש בכתוב גם יום השביעי.
ואיזה דרך יוכל איש השם עיניו ולבו לדבריו לאמר כי מאמר כולל כזה "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" אינו בצרכי איש וביתו ,כי אם לאמר שמותר לצלות הפסח. עכשיו הנה הדבר מפורש בכתוב הזה עצמו ובכל זה הנה גם זה לא הי׳ די לאלה.
ועל דברי תהו כאלה הי׳ אפשר עוד לקרוא ולאמר "ובכל מקום אשר הי׳ זה נגד פשט דברי התורה דרשו והוסיפו וגרעו".
ולא ידעו כל חוקרי אשכנז כולם יחד את דבר יסוד התורה, ככל אשר כבר נתבאר זה בדברינו על דבר "המשנה ביסודה".
ועוד גם יותל מזה כי לא ידעו כולם יחד ולא שמו אל לב ,כי דברים כאלה אשר נמסרו להנהגת כל העם כולם בביתם מקטנם ועד גדולם ,הנם גם הרבה למעלה מקבלה כפירוש דברי התורה אשר היו צריכים למסורת ולחכמי התורה ובתי מדרש. לא כן דברים כאלה אשר הנם גם חיים יחד עם העם עצמו ,והנם גם למעלה מזיל קרי בי רב.
אבל החכם גייגער יש לו בזה דברים ברורים כי רק ר' עקיבא הוא יסד הלכה חדשה ,ויאמר ביסוד דבריו: "עד בוא ר' עקיבא והוא כלה ליסד את ההלכה החדשה ותהי ליסוד מוסד ויתצו את כל העמודים אשר הי׳ בית הצדוקים וגם הלכות הפרושים הישנה נשען עליהם.״
ולעומת זה הוא יודע דברים ברורים מההלכה הישנה שלפני ר׳ עקיבא ויאמר: "הן אמת לא נורע אם הצדוקים התירו הבישול ביום טוב ,ואם גם נניח כי התירוה לא התירו הבערה שלא לצורך בישול ושום דבר אשר איננו למאכל ולמשתה ,ועל פיהם אמרו בית שמאי "המחזיקים בהלכה קדומה" לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן ראוין לשתיה ובית הלל מתירין.״
ומה נעשה להם לאלה שרצו להיות לחוקרי חכמת ישראל מבלי לדעת בה דבר.
כי דוקא בדבר הזה דברי ר׳ עקיבא ודברי בית שמאי אחת הם ,ור׳ עקיבא לא לבד שיסבור כבית שמאי כי אם גם עוד יותר מהם. ועי׳ פסחים ד׳ ה׳ תניא נמי הכי אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם מערב יום טוב וכו׳ דברי ר׳ ישמעאל ר׳ עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם וכתיב כל מלאכה לא יעשה בהם ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה וכו׳ אמר רבא שמע מינה מדר׳ עקיבא תלת שמע מינה אין ביעור חמץ אלא שריפה וכו׳ ושמע מינה לא אמרינן הואיל והותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך.
והנה בא גייגער ומלמדינו פרק גדול "כי על פי הצדוקים יחזיקו בית שמאי בהלכה קדומה ,לבלי להתיר הבערה שלא לצורך בישול ,עד בוא ר׳ עקיבא והוא כלה ליסד את ההלכה החדשה ,ויתוץ את כל העמודים אשר הי׳ בית הצדוקים ונם הלכות הפרושים הקדומה נשען עליהם". ולפנינו ולעינינו כי דוקא ר׳ עקיבא יסבור שלא הותרה הבערה שלא לצורך בישול ,והוא סובר זה גם מדין תורה ולא מחומרא מדרבנן ,שהרי יליף בזה דתשביתו מערב יום טוב.
ואף שיש בזה גם צורך מצוה ,בכל זה יסבור שלא הותר זה ביום טוב לפי שצריך שיהי׳ הבערה לצורך בישול ומתוך לא אמרינן.
ומה תועלת בגבובי דברים אשר כולם אינם כי אם חסרון ידיעה. וכבר נתבאר לנו כי לא לבד שאין דברי בית שמאי הלכה קדומה נגד הלכה חדשה ,כי אם שגם אין בכל דבריהם מראש הש"ס לסופו שום דבר ביסודי ההלכה . כל דבריהם ודברי בית הלל אינם כי אם לפרש דברי המשנה ביסודה ,וגם להעמיד גירסתה ,ולהגדיר סוף דבריה. ואמנם כי גם בלא כל זה הנה דברי גייגער גם כשהם לעצמם אין להם ענין כי אם להטעות את הקוראים שהרי הוא עצמו יודה כי אינו יודע אם אסרו זה הצדוקים או התירו ,ואין לו על כל זה בנוגע להצדוקים אפי' רמז ,איך הי' דעתם ,כי באמת אין ספק כלל שנהגו בכל זה ככל העם.
ובכל זה יבוא ויאמר "ועל פיהם אמרו בית שמאי".
ודרכים כאלה קראו נם בשם הגדול של חקירת חכמה ,אף שאין שם מכל זה דבר ,עד שידבר על מקרא בתורה ,ולא ראה מה שנאמר שם מפורש בדברי הכתוב הזה עצמו במקומו ,ואין לו גם רמז איך הי׳ דבר הצדוקים בזה ובכל זה יאמר "ועל פיהם אמרו בית שמאי".
הערות
הערה (כו): בנוגע לדבריו אלה נשוב עליהם בההשלמות.
הערה (כז): ואין אני חפץ לדבר במקום הזה על מה שלא ידעו ולא הרגישו ההבדל בכל דברי התורה שבשבת וביום הכיפורים נאמר בכל מקום "כל מלאכה לא תעשו" וביום טוב נאמר "כל מלאכת עבודה לא תעשו" והתורה דקדקה כן בכל מקום.
ובמקום הזה נאמר גם אצל יום טיב ״כל מלאכה לא יעשה בהם״ מפני זה עצמו לפי שהי׳ צריך לכתוב אחר זה "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" שזה אפשר לומר רק אחרי מה שנאמר לפני זה ״כל מלאכה" ,ועל כן באמת נכתב במקום הזה כן.
וכל זה יבואר לנו במקומו, כי במקום הזה למותר לבאר זה אחרי אשר גם בלא כל זה הדברים מבוארים כל צרכן.