דורות הראשונים/כרך ב/פרק יב
המאורע הכולל בימי יוחנן.
יש דברים רבים אשר בשעה שהמושל במדינה הנהו חפשי במעשיו ,אז לא לבד שלא יעשה זה ,כי אם שגם יתנגד בכל כח ידו. ופתאום והנה זה נוגע בפנות הכסא ,ומבלי משים והדבר נעשה ונגמר, הגלגל נהפך ,קרובים נעשו רחוקים ,ורחוקים נעשו קרובים ,ובני הדור יעמדו משתאים. בין העם בארץ יהודה הי׳ סיפור ושמועה אשר מלפנים לא האמינו בה, ולא הושם לב. וענין הדבר הי׳ לאמר כי בימי השמד, והמבוכות בימי אנטיוכוס עפיפהאנעס נשבית בעיר מודיעין אמו של יוחנן. דבר עליית יוחנן על כסא המושל ,הי׳ בשעת הסכנה, כאשר נהרג אביו, ופטאלעמעאוס עמד לקחת בידו את הממשלה לאסון ארץ יהודה. עתה כאשר החלו העם להרנן על יוחנן ועל בניו ,ועל דרכם ומעשיהם נגד רוח העם וחפצם ,הנה מטבע הדברים נמצאו גם רוננים כאלה אשר העלו הדבר מתהום הנשיה, וחזקו את דבר הלעז וישננו אותו ,ועל ידי זה שב הדבר ויהי לשיחה בפי הבריות ,ואחרי שזה לא נתברר ,ולא הי׳ אפשר לקבל עדות ולברר דבר מפני אימת המלכות ,נמצאו גם בין חכמי התורה אשר הי׳ לבם נוקפם וחשו לזה.
ואת הדבר הזה אשר הלך אז בין העם מצאו להם הצדוקים כצרי גלעד להפיק על ידי זה את כל חפצם מיוחנן כהן גדול ,אשר כל גדלו ,וכל כבודו, וכבוד ביתו אחריו, הי' תלוי אך בזה בהיות גם כל ממשלתו בארץ תחת השם כהן גדול. וכותבי דברי הימים הבינו את כל דברי המאורע לאמר ,שיוחנן כעס על חכמי התורה שלא חשו לכבודו כראוי וענשו רק מלקות להאיש ולא מיתה ,וכי על ידי כעסו זה יצא מה שיצא. ואין זה כי אם טעות ,וחסרון הבנה בעיקר יסוד כל הדבר. ומתוך כעסו וקצפו על חכמי התודה לא הי׳ יוחנן פוסע פסיעה גסה כזו, אשר אין ספק כי בעצמו הי׳ יכול להבין שהנהו מתיצב על דרך רחוק מאד מכל העם נגד דרכי אבותיו ,ואחריתה מי ישורנה. וגם כי יוחנן עצמו לא הי׳ כלל מהכופרים ביסודי הדת ,ולא הי׳ מתיצב על דרך לא טוב ולא הי׳ נותן ידו אל הצדוקים. ועל דבר קל כזה ששמו על איש אחד פרטי עונש פחות ממה שרצה, ואשר ידע בעצמו שעשו כדין תורה ,לא הי׳ עולה על דעתו להתחזק מדרכו עד היום, ודרך אבותיו אשר נתנו נפשם על זה ,ומדרך כל העם. אבל כל הדבר בא מפני שהצדוקים הראו לו שאין לו דרך עתה לנטות ימין ושמאל ,וכי הכרח גמור הוא לו להפרד מחכמי התורה ,או בלשונם ״הפרושים״.
ונביא את כל דברי יאזעפוס בקדמוניות XIII, 10, 5ואת לשון הברייתא במס׳ קדושין ד׳ ס״ו ולראות משניהם יחד ולהבין את כל הענין הגדול הזה , אשר הוא באמת אחד מהענינים היותר גדולים בדברי ימינו ואשר תוצאותיה נרגיש עד היום ,כי אך על ידי הפרצה הגדולה הזאת יכלה כל אסון האומה לבוא אחרי אשר כבר שגבה ישע בראשית ימי החשמונאים.
ובגמרא במס׳ קדושין שם נאמר: "אמר אביי מנא אמינא לה דתניא מעשה בינאי המלך(יג) שהלך לכולחית שבמדבר וכיבש שם ששים כרכים ובחזרתו הי' שמח שמחה גדולה וקרא לכל חכמי ישראל. אמר להם אבותינו היו אוכלים מלוחים בזמן שהיו עסוקים בבנין בית המקדש, אף אנו נאכל מלוחים זכר לאבותינו והעלו מלוחים על שולחנות של זהב ואכלו, והי' שם אחד איש לץ לב רע ובליעל ואלעזר בן פועירה שמו ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך ינאי המלך (יוחנן) לבם של פרושים עליך ומה אעשה הקם להם בציץ שבין עיניך. הקים להם בציץ שבין עיניו היה שם זקן אחד ויהודה בן גדידיה שמו, ויאמר יהודה בן גדידיה לינאי המלך, ינאי המלך (יוחנן) רב לך כתר מלכות הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן. שהיו אומרים אמו נשבית במודיעים״ ויבוקש הדבר ולא נמצא ויבדלו חכמי ישראל בזעם, ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך: ינאי המלך (יוחנן) הדיוט שבישראל כך הוא דינו ואתה מלך וכהן גדול כך הוא דינך ,ומה אעשה ,אם אתה שומע לעצתי רומסם ,ותורה מה תהא עליה ,הרי היא כרוכה ומונחת בקרן זוית כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד וכו' מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו כל חכמי ישראל והי' העולם משתומם עד שבא שמעון בן שטח והחזיר את התורה ליושנה.
ודברי יאזעפוס מזה עצמו ,XIII, 10, 5אשר כאוהב ורע הצדוקים נהג את קולמסו במקום הזה מתוך גרונם של הצדוקים(יד) או שגם לא הי׳ לפניו מקור כי אם כזה ,ויאמר:
"נחזור לדברי יוחנן הורקנוס, הצלחתו הגדולה הביאה לו מקנאים אצל היהודים, ביחוד קנאו בו הפרושים ויתרעמו נגדו, אשר כפי שכבר נאמר הנם כתה בתוך היהודים והם עומדים אצל העם במעלה גבוהה כזו עד שיאמינו וישמעו לקולם גם אם יאמרו להם נגד המלך או הכהן הגדול. יוחנן הורקנוס הי׳ תלמידם, והם אהבו אותו. פעם אחת קרא אותם אליו, ויכבדם כיד המלכות, ויכרה להם כירה גדולה, ובתוך שמחתם עמו ובטוב לבם, שאל אותם לאמר, אתם ידעתם כי בכל לבבי אחפוץ ללכת בדרך הטובה והישרה, ובכל דרכי התורה, ועל כן אולי ידעתם דרך עוצב בי הגידו לי ואשוב לעשות הטוב והישר(טו) והם כולם ענו לו כי לא ידעו דבר, וכי מעשיו טובים, והוא שמח על זה. רק איש אחד מתוך הבאים ואלעזר שמו "איש ריב ומדון" הוא השיב, אם תרצה לשמוע האמת ואם תרצה ללכת בדרך הישרה, עליך להניח את משרת כהן גדול ולהסתפק בממשלה לבד.
וכאשר רצה יוחנן הורקנוס לדעת טעם דבריו, השיב לו אלעזר כפי הנשמע מפי הזקנים נשבית אמך בימי אנטיוכוס עפיפהאנעס. אבל הדבר הי׳ שקר, כי על כן כעס עליו הורקנוס מאד, וגם כל הפרושים כעסו על זה גם הם, אבל הורקנוס הי׳ לו אוהב נאמן מהצדוקים ושמו יונתן(טז) והוא הרבה להשתדל להרגיז את יוחנן הורקנוס על הפרושים, ולהראות לו כי אלעזר לא ענה מלבו, וכי דבריו היו מפי כל הפרושים, אשר כולם יחשבו בזה כן, ויוסיף לבאר ליוחנן הורקנוס כי גם הוא עצמו יוכל לראות ולבחון זה על ידי אשר ישאל מהפרושים את העונש אשר ישימו על אלעזר על חטאתו נגדו, אז שאלם יוחנן על זה, ויהי כאשר השיבו לו כי יוכה מלקות על זה, וכי אין לנו משפט מות על דבר כזה, אז האמין הורקנוס לדברי יונתן, וימלא חמה על הפרושים בהאמינו עתה לדברי יונתן שדברי אלעזר הנם מפי כל הפרושים אז הוסיף יונתן (לקיים נגיד פרזלא כד רתח) להעלות חמתו ולהשתדל כי יקרע יוחנן הורקנוס את בריתו עם הפרושים ולבוא בברית עם הצדוקים, ודבריו עשו חפצו ,ויוחנן עשה כן וכל התקנות אשר נתנו מהפרושים להעם לא לבד כי בטל אותם, כי אם שגם שם עונש על כל איש אשר יקיים אותם." וכדבר פלא הוא על כל העוסקים בזה ,שלא הרגישו בדבר פשוט. שכל הלעז הזה מאיסור שבויה אינו אלא איסור דרבנן ,וגם אם יהי׳ אמת שנשבית, אין האיסור כי אם כשנחזיק בתקנות דרבנן בכל חומר האיסורין.
אבל אם נבטל את התקנות דרבנן אז גם אם יהי׳ זה אמת לאמיתו אין כאן לא איסור ולא לעז.
ועל כן הלא יפתח לנו השער מעצמו להבין את כל המעשה הזאת וכל ענין הדברים.
כי לא מפני דבר קל כזה, שלא החמירו חכמי התורה בעונש איש פרטי יותר מדי, קצף יוחנן והפר בריתו מחכמי התורה.
כי אם מפני שהלעז הזה עצמו, ובריתו עם חכמי התורה הם ענין אחד.
הצדוקים הראו לו שאין זה דברי יהודה בן גדידיה לבדו כי אם שכן הוא דעת כל חביריו כל חכמי התורה בכלל אשר יאמינו כולם בהלעז הזה.
וכדברי יאזעפוס המפורשים:
"אבל יוחנן הורקנוס הי׳ לו אוהב נאמן מהצדוקים ושמו יונתן והוא הרבה להשתדל להרגיז את יוחנן הורקנוס על הפרושים, ולהראות לו כי אלעזר (יהודה בן גדידיה) לא ענה מלבו, וכי דבריו היו מפי כל הפרושים אשר כולם יחשבו כן.״
והראה לו עוד גם אות ומופת על זה שהרי לא ישיתו עליו עונש חמור, כי אם רק עונש קל למראה עינים.
כן הוא ברב ענין בדברי יאזעפוס וכן הוא גם בלשון הברייתא שם: ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך (יוחנן הורקנוס) הדיוט שבישראל כך הוא דינו ואתה מלך וכהן גדול כך דינך. ועל כן הראו לו הצדוקים כי כל התנצלות חכמי התורה לפניו וכל דבריהם עמו אין זה כי אם למראה עינים ,אבל באמת יאמינו בזה גם הם ,גם העם (י״ז). ועל כן הנה דברי יהודה בן גדידיה "הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן" הנם דברי כל חכמי התורה וכל העם.
ועל ידי זה הראו לו הצדוקים אוהביו כי אין לו עצה אחרת כי אם להתיר את הקשר הזה פעם אחת ,ולאמר כי כל האיסורים מדרבנן ,וכל תקנותיהם אשר תקנו והוסיפו על דברי תורה ,הרי הם בטלים מעתה. ועל כן גם לא הסתפק בזה לבד כי בטל את כל התקנות דרבנן ,כי אם שהלך בדרכו למרחוק כל כך עד שגם שם עונש על כל איש אשר יקיים אותם. כי למטרתו אשר שם לפניו הי׳ דרוש לו למחוק גם רשומם של כל הדברים האלה ,ולא שהוא לבדו יבטלם כי אם שגם יבטלו אצל כל העם. ועל ידי זה קבלה עתה כל דבר הצדוקים בכלל צורה חדשה ,ושטה שלמה. יוחנן הורקנוס לא הי׳ מהכופרים בכל, וגם בנתנו ידו אל הצדוקים ,הי׳ העיקר מה שהתרחק מדרך חכמי התורה ולא מה שאחז בדרכי הצדוקים. ובהיות הוא העיקר ,והצדוקים היו עדין כחומר היולי בנוגע למנהגי הדת, באין צורה בולטת ,נטבעה עתה חותם הצדוקית ,תחת יד יוחנן כהן גדול ,מושל הארץ והעומד בראש כולם.
יסודי הדת הנם דברים המסורים אל הלב ואין על זה דבר בדיני אדם, עיקר הכל אצל אנשים כאלה הוא רק מה שנוגע להנהגה של פומבי ,ובזה הי׳ די לפניהם לאמר כי הנם מבטלים רק כל התקנות דרבנן ,ועומדים בחוג התורה הכתובה ,ואחרי אשר יוחנן כהן גדול עמד עתה על המדרגה הזאת ,הנה עמד בראשם ,והם יוכלו להיות מעתה מנהיגי העם ברוח ממשלת יוחנן כהן גדול, ולהיות לכתה המושלת ,וכל ההנהגה נמסרת לידם ,ויהיו עוד הפעם ידם בכל. ואך לזה לבד הסכים עמהם יוחנן כהן גדול ,וכמו שהוא בדברי יאזעפוס ככל אשר יבואר בפרק הבא.
אבל להצדוקים הי׳ די בזה לפי שגם הם עצמם הי׳ אך זה לבד כל יסודם הקבוע בנוגע לתורה שהנם מבטלים כל התקנות מדרבנן ,אבל בגוגע לפירושי דברי התורה ,בזה לא הי׳ גם שני צדוקים שוים יחד ולא הי׳ להם כל יסוד כלל ,ולא הי׳ אפשר להם כל יסוד בזה כמו שיבואר זה מפרק י"ד ולהלן.
הערות
הערה (יג): כבר הערנו ״הימים הראשונים״ הערה פ״ג כי אביי גריס בהברייתא הזאת ״ינאי" תחת "יוחנן" מפני שהוא יאמר בברכות ד' כ"ט הוא יוחנן הוא ינאי ,אבל אין זה מסקנת הגמ׳ שם ,והאמת הוא כדברי רבא שם ינאי לחזד ויוחנן לחוד ,ינאי רשע מעיקרו, יוחנן צדיק מעקרו. ומפני שהברייתא הובאה באן בגמ׳ במס׳ קדושין על ידי אביי "אמר אביי מנא אמינא לה דתניא״ נאמרה בלשונו של אביי כפי מה שגרס בה הוא.
וסמט בסידור הש״ס על מה שנתבאר שם במס׳ ברכות מדברי רבא ,שיוחנן הוא שהי׳ צדיק מתחלה, צדיק מעיקרו ,והמעשה שהיתה היתה עמו ובימיו ,וכמו שידענו גם אנחנו מדברי הימים.
וזה הוא דרכם בהברייתות ,ועי׳ לדוגמא גם קדושין ד׳ ע״ט בתוס׳ ד״ה כל ג׳ ימים שמחקו תיבת "הראשונים" וכתבו ״ל״ג הראשונים דהא פליגי בה אמוראי ב״ב דף צ׳׳ו דאיכא למ"ד וכו׳ ואיכא למ"ד כל ג׳ ימים האחרונים וכו'״.
אבל אין צריך למחוק ,ובגמ׳ כאן הביאו הברייתא וגרסו בה כמו שהדין כן, וכן הוא בכמה מקומות בגמ' ,ויבואר לנו במקומו ,זסמט בהמחלוקת על מה שנתבאר במס׳ ב״ב .ועל כן גם פסק הרמב״ם כן עי' פ"ה מה' תרומות הכ״ד ובב״מ שם.
הערה (יד): כבר הערנו כי בנוגע להצדוקים .יש לו ליאזעפוס שני דרכים ,את הנוגע ליסודי הצדוקים בדת ודרכי הנהגתם בכלל יכתוב כמו שהוא, לפי שגם הצדוקים עצמם עשו כן והתפארו בזה, ואחרי שיאזעפוס לא הי׳ מסכים לכל יסודותיהם (כי הוא הי׳ מהחיצונים ולא מהצדוקים) בא גם לשונו בסגנון זה.
אבל למעשיהם במדינה בזה הלך עמהם לגמרי אחוז יד, וכל כבודו בא לו אך מהם ככל אשר יבואר לפנינו, כי על כן גם יגין עליהם בעניינים כאלה, על פי דרכו ,וכל זה יבואר עוד לפנינו.
הערה (טו): חכמי התורה בכללם הבינו היטב כי אילו הי' רוצה לדעת זה באמת לא הי׳ שואל זה
במשתה היין ,והבינו היטב כי אך תואנה הוא מבקש, להוציא את אשר בלבם עליו ,וקיימו "כשם וכו׳ כך מצוה
שלא לאמר דבר שאינו נשמע״, ואולי גם הבינו שיד הצדוקים באמצע ורק אחד מהם נכשל, והביא אסון.
הערה (טז): השמות הנם אצל יאזעפוס בשינוי ממה שהם בהברייתא ,ואין זה נוגע לדברינו.
אבל ראוי להעיר ,הן יאזעפוס דרכו בכל מקום לרשום אצל כל אחד לבד שמו גם שם אביו, ובמקום הזה לא עשה כן, וזה יורה לנו שהמקור שמשם העתיק גם הוא לא ידע לכנותם כראוי, לא כן בהברייתא ששם באו גם שמותיהם גם שם אביהם אצל כל אחד, וזה יורה לנו שדברי הברייתא מדוקדקים גם בזה.
ועי' גם לפנינו פרק כ"ב שגם משם מבואר שהעיקר כמו שהוא בהברייתא הערה (י״ז) ויוחנן הורקנוס גם לא נקרא עוד בשם מלך ,ומושל ,רק בשם כהן גדול לבד, וכן כתב אז גם על המטבעות "יוחנן כהן גדול וחבר היהודים" וכן כתבו גם בשטרות "בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון" ראש השנה ד' י"ח. ונתבטל אחר זה רק לבלי לכתוב גם "לאל עליון" אבל נשאר "בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול" ע"ש.