דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק לח

יצחק אייזיק הלוי
דורות הראשונים
כרך א, חלק שני, פרק לח
→חלק שני, פרק לז	חלק שני, פרק לט←

‫וראוי לנו להעיר במקום הזה, על פקודת הרומיים אשר הביא יאזעפוס‬ ‫אלטטי׳ ‪ XIV, 10, 12‬ויאמר שם:

"אחד מהשלוחים האלה שלח הורקנוס (החשמונאי) גם אל דאלאבעללא, ‫אשר משל אז באזיען (מטעם ממשלת רומא) ויבקש אותו לתת חופש ליהודים‬ (היושבים בין הגוים, בערי אזיען) מעבודת הצבא, ולהניח להם ללכת בכל דרכי‬ ‫אבותיהם, וכי יוכלו לחיות על פי חוקי דתם, כאשר קבל דאלאבעללא את מכתב‬ ‫הורקנוס שלח תיכף לכל ערי אזיען, ולכל לראש לעיר עפהעזוס (Ephesus‬) העיר‬ ‫הראשה באזיען בנוגע להיהודים כתב גלוי לאמר:

"בימי משרת הפריטאן ארטעמאן האימפעראטאר דאלאבעללא אל הסענאט‬ ‫ואל המאגיסטראט ואל העם מעיר עפהעזוס, אלכסנדר בנו של טהעאדארוס שלוחו‬ ‫של הורקנוס בן אלכסנדר ינאי הכהן הגדול ונסיך היהודים הודיע לי כי היהודים‬ ‫לא יוכלו לקחת חלק בין צבא המלחמה, מפני כי ביום השבת לא יוכלו לשאת‬ ‬‫‬‬ ‫כלי זיין, ולא יוכלו ללכת בדרך, וגם לא יוכלו להשיג מאכלות המותרות להם‬ ‫על פי החק ועל פי מנהגם, כי על כן הנני נותן להם חופש מעבודת הצבא ככל‬ ‫אשר עשו להם כן גם כל ההולכים לפני."

‫והנה זה הי' בימי הורקנוס החשמונאי, אבל הנה מפורש בדברי הפקודה כי‬ דאלאבעללא לא עשה בזה דבר חדש כי אם קיים בידם את אשר עשו להם גם‬ כל ההולכים לפניו.

‫ונראים הדברים כי כל פעם בהתחלף הנציב ובבוא מרומא נציב חדש שקדו‬ ‫היהודים לקיים אצלו את זכיותיהם אשר בידם מימי קדם ולבלי יצטרכו לשלוח‬ ‫שלוחים מכל עיר ועיר בערי אזיען עשו זה על ידי נסיך היהודים בכלל, המושל‬ ‫ביהודה, אשר מימי הורקנוס ואילך היו גם הם תחת ממשלת רומא.

‫אבל זה הננו רואים שכן עשו להם גם הנציבים הראשונים, ודבר שאין‬ ‫צריך לאמר הוא שדבר כזה אי אפשר כי אם כשידעו כל הגוים ההם אשר כל‬ הדברים האלה קבועים ובאים אצל כל בני ישראל היושבים בתוכם, וכי אין כל‬ ‫זה חדשים מקרוב, אשר יעשו כן עתה מטוב חפצם, כי אם שכבר היו אצל בני‬ ‫ישראל מימים רבים לחוקי משפט, ומפורסמים לדבר כל העם מימים מקדם.

‫וכל זה ידובר במקום הזה לא בארץ ישראל עצמה, כי אם על בני יהודה‬ ‫הפזורים בין העמים, בני יהודה אשר התישבו בין מושבות העמים בכל ערי אזיען.

‫והדברים האלה אשר יפרוט כי מפניהם לא יוכלו בני ישראל לבוא בצבא‬ ‫הוא כי ביום השבת לא יוכלו לשאת כלי זיין ולא יוכלו ללכת בדרך, וגם לא‬ יוכלו להשיג מאכלות המותרות להם על פי החק, ועל פי מנהגם.

‫והנה "לא יוכלו ללכת בדרך" הוא רק מפני איסור תחומין, וכידוע הנה‬ תחומין דרבנן.

‫ומבואר שכן ידעו גם העמים אשר ביניהם ישבו בני ישראל כי הוא חוק‬ ‫לישראל אשר ישמרו אותו מימי קדם ולא יעברו עליו.

‫ונראים הדברים כי הי׳ לבני ישראל טעם לפרט בנוגע למאכלות אסורות‬ ‫שלא יכלו לשמור בבואם בצבא נם האסורים דבר תורה וגם האסורים מדרבנן, ‫היינו "על פי מנהגם" בלשון הפקודה.

‫וזה יכול להיות לבלי יהיו מוכחשים, או גם לפרסם דבר השמרם מכל זה‬ לבלי יפגעו בהם בדברים כאלה.

אבל מבואר הדבר כי כבר הי׳ הכל מסודר ובא כן מהימים הראשונים כמו‬ שנתבאר.

‫וראינו בזה כי לא לבד הם מעצמם ידעו מה הוא דאורייתא ומה הוא‬ מדרבנן, כי אם שגם במסרם דבריהם לפני ראשי הממשלה נזהרו בלשונם לבלי‬ לערבב יחד דאורייתא ודרבנן. ‬‫‬‬