דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק לז



‫וכשנשוב להתבונן בתוך ימי המאורעות בבית שני, נשוב ונראה גם משם‬ ‫עד כמה הי׳ אז הכל ערוך ומסודר כבר מימים רבים, מהימים הראשונים לפניהם, גם כל פרטי תקנות דרבנן בדיני השבותין. ‫‬‫‬‬ ‫והנה יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן הם הזוג הראשון ודורם הוא הדור אשר‬ אחרי אנטיגנוס איש סוכו תלמידו‬ של שמעון הצדיק אשר הי׳ בראשית ימי היונים‪.‬‬ ‫ וימי פעולותיהם של יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן נופלים לפני ימי השמד, ‫לפני ימי אנטיוכס עפיפהאנעס, ולפני כל ימי המלחמה הגדולה, לפני ימי החשמונאים, ‫כי בתוך ימי המלחמה והשמד כבר נהרג יוסי בן יועזר, ויוסי בן יוחנן נפטר כבר‬ עוד הרבה לפניו עי׳ עמוד ‪199‬‬.

‫והזוג הראשון הזה יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן איש ירושלים כבר נחלקו‬ (משנה חגיגה ד' ט"ז) יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך יוסי בן יוחנן אומר לסמוך.

‫והננו רואים מזה שכל פרטי דיני השבותין כבר קנו מקומם מימים רבים‬ ‫לפניהם עד שהם כבר נחלקו, איך הויין במקדש, ובמצוות התורה סמיכה, וביום‬ ‫טוב ולא בשבת‪.‬‬

ובבבלי על המשנה בחגיגה שם נאמר אמר רב שמן בר אבא אמר ר׳ יוחנן‬ ‫לעולם אל תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות ונחלקו‬ ‫בה גדולי הדור, פשיטא שבות מצוה איצטריכא ליה וכו׳, ובירושלמי בא זה עצמו‬ ‫ומסיימי בה אמר ר׳ יוסי זאת אומרת שאדם צריך לכבוש את כובדו דלא כן מה‬ ‫אנן אמרינן אסור ליגע בבהמה ביום טוב‪.‬‬

‫ומבואר שהם בימיהם נחלקו כבר על דיני השבותין, היינו בדין הנוגע כבר‬ ‫לגדר אחד מפרטי דיני התקנות האלה לחקור זאת איך הדין בזה במקדש ובמצוה, ביום טוב‪.‬‬ ‫ וכן נאמר לענין פרט אחר מהשבותין במס׳ סנהדרין ד׳ מ״ו תניא ר׳ אליעזר‬ בן יעקב אומר שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור‬ ‫על דברי תורה אלא כדי לעשות סייג לתורה ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת‬ ‫״בימי יונים״ והביאוהו לבית דין וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה‬ צריכה לכך.

‫והנה זה שהביאוהו לבית דין וסקלוהו הוא מפני שהיתה אז השעה צריכה ‫לכך, לפי שהרי אין זה כי אם ‬איסור דרבנן, אבל זה מבואר שפרץ האיש מה‬ ‫שהי׳ מפורסם וידוע מימים רבים לאיסור.

‫ובמשנה סוכה ד׳ נ׳: (פ״ה מ״א) נאמר החליל חמשה וששה זה הוא החליל‬ ‫של בית השואבה שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב.

והי׳ זה דבר הנהוג ובא בימי המקדש, ולא דחו שבות כזה גם בשמחה של‬ ‫מצוה במקדש.

‫וכבר נתבאר לנו מחלקותם של בית שמאי ובית הלל, בסוף גדרם של‬ ‫פרטים רחוקים בכל דיני השבותין.

‫ובספר ראשון למכביים ב׳ ל"ה יסופר כי בראשית ימי השמד עוד טרם‬ ‫קמו מתתיהו ובניו האחים החשמונאים ויחליטו להפוך את ימי השמד לימי מלחמה‬ ‫אז ברח העם לנפשם ויתחבאו עם נשיהם וטפם וכל אשר להם במערות ומנהרות, ‫וכאשר השיגה אותם שם יד אויב ומתנקם ביום השבת, לא רצו לחלל את יום‬ ‫השבת גם על ידי טלטול אבנים ולא רצו לעבור גם על איסור מוקצה דרבנן.

‫ועלינו לבאר את הדבר הזה מפני שחוקרי אשכנז לא לבד שלא עמדו‬ ‫לצרף את הדברים האלה לדעת מהם עד כמה הי׳ אז כבר הכל ערוך ומסודר‬ ‬‫‬‬ ‫מהימים הראשונים, כי אם שנסתבכו כל כך עד שמצאו בזה מקום להוכיח‬ ‫ברור וגלוי כי אז עדין לא נתנה תורה לישראל.

‫והדבר הזה עלה בידם בנקל מאד, לפי שלא עמדו לחקור לא לדעת זמנם‬ ולא מקומם וענינם של כל המעשים האלה.

‫וגם לא עמדו על הדברים עצמם ויביאו רק איזה חצאי פסוקים מקוטעים‬ לבלבל בהם את הקורא.

‫והחכם קראכמאל־הזקן במורה נבוכי הזמן שער י׳ עמוד ‪ 56‬פתאם יתחיל‬ מן האמצע ויאמר: ‬ "כי על כן לפי כוונת מאמר זה ‬אין עלינו לספר כל פרטי המלחמה‬ ‫ותהלוכותיה ונסמך במה שיצטרך לנו מהם על הנמצא רשום בדברי יוסף הכהן‬ ‫וביחוד על שני ספרי ד"ה לחשמונאים וכו׳ ומאלה נעתיק הנה איזה פסוקים בלבד‬ ‫להיותם ביותר מוכשרים להעמידנו על הענין שאנו מבקשים‬ ‫והוא תכונת האומה ותכונת הרוחני שבה בזמן הזה, ויקרעו את ספר תורת ד׳‬ ‫לקרעים וישרפו אותם באש וכל אשר נמצא אתו ספר ברית ד׳ הכו לפי חרב, ‫כאשר קמו מתתיהו הגבור הזקן ובניו ויתר החסידים לעמוד על נפשם ועל תורתם‬ ‫כתוב: ויועצו כולם ביום ההוא לאמר, אם הלחם ילחמו בנו ביום השבת ויצאנו‬ ‫לקראתם ועמדנו על נפשנו ולא נמות כמות אחינו במערות, שמסופר שם שהאויבים‬ ‫באו בצדיה ביום השבת על המתחבאים במערות לשמור המצות ושלא הרימו את‬ ‫ידיהם לירות אבן או אפי׳ לסכור פי המערה מיראתם לחלל השבת, וכתוב: ויאמרו‬ ‫נמותה הפעם בנקיון כפינו."

‫ואחרי ההעתק הזה הנה כבר חלה קראכמאל וגם ילד, ועל יסוד הדברים‬ ‫שבאיזה מקומות נשרפו ספרי הקדש כמו שהי׳ גם אחר זה בימי הגלות פעמים ‫רבות על יסוד זה בנה לו חיתום חדש מכל כתבי הקדש (ק"א).

‫ועל יסוד הכתובים הקטועים אשר העתיק מדבר מותם במערה יקרא בקול (עמוד 58‬‬):

‫״ולמדנו מהמועתק בזה עוד שבתחלת המלחמה עדיין לא נשנית ההלכה אין‬ ‫לך דבר שעומד בפני פקוח נפש עם מדרשה וחי בהם ולא שימות בהם (ק"ב), ‬‫‬‬ ‫מתתיהו ובניו והנאספים אליהם מן החכמים נועצו ביום ההוא להלחם על נפשם‬ ביום השבת.״

‫וכמושבע ועומד יאמר אחריו החכם ווייס ח״א עמוד ‪143‬‬:

"ומהוראות שעה כאלה יצאו לפעמים תולדות הלכותיות אשר היו לחק ולא‬ ‫יעבור "באופן היותר ברור ראינו זאת״ במה שהי׳ איסור קיים ועומד להלחם בשבת‬ ‫החסידים בתחלת מלחמת החשמונאים מסרו נפשם עליו, ואז התירוהו בהוראת‬ ‫שעה, ולעתים שונים חזרו לנהוג בו איסור, ולאחר זמן הותר לגמרי ותולדות זה‬ ‫ההיתר הי׳ הכלל שהעמידו שפקוח נפש דוחה את השבת והי׳ להלכה קיימת אשר‬ ‫כל הרוחות לא יזיזוה ממקומה" אלה דבריו.

‫והנה הוא יודע את חלומותיו ממקום הזה באופן היותר ברור, ובכל זה היו‬ ‫נחפזים כל כך לבית מלחמתם עד שלבד ממה שלא ראו ענין הדברים שם, הנה‬ ‫גם ערבבו שני ענינים שאין להם ענין זה לזה כלל.

‫כי דין זה שמלחמה דוחה את השבת, הוא גם כשאין שם שום סכנה ופקוח‬ ‫נפשות כל עיקר. ‬ ‫ולשון הברייתא מזה במס׳ שבת ד׳ י״ט תנו רבנן אין צרין על עירות של‬ ‫עכו״ם פחות משלשה ימים קודם לשבת ואם התחילו אין מפסיקין, וכן הי׳ שמאי‬ ‫הזקן אומר עד רדתה אפי׳ בשבת.

‫ומבואר שידובר בזה כשהדבר תלוי ברצונם של ישראל, ולא ידובר בזה‬ ‫כלל כשעכו״ם צרים על ישראל, שאז הוא דבר שאין צריך לאמר.

‫ולשון הרמב״ם בה׳ שבת בפ"ב הלכה כ״ה צרין על עיירות העכו"ם‬ ‫שלשה ימים קודם לשבת ועושין עמהם מלחמה בכל יום ויום ואפי׳ בשבת עד‬ ‫שכובשין אותה ואף על פי שהיא מלחמת הרשות.

‫אבל כי עוד יותר מכל זה כי גם טעו החוקרים האלה בעיקר הדבר, ולא‬ ‫ראו לא מתי היו הדברים האלה, ולא כל ענין המעשה הזאת.

‫כי באמת לא הי' שם לא דין פקוח נפשות, ולא דין מלחמה וגם אלו הי׳‬ ‫זה בחול לא הי׳ שם מקום לא להקהל ולא לעמוד על נפשם, כל הדבר הי' אז‬ ‫עדין רק ככל שעת השמד ממושלי הארץ, אשר לא הי׳ בידם, כי אם או למסור‬ נפשם על קדושת ד׳ או לברוח מהארץ.

‫כי אמנם המעשה הזאת היתה עוד טרם אשר עלה על דעתם כי יוכלו‬ ‫להתאחד ולעמוד בקשרי מלחמה עם היונים, ובימים ההם נסו רק כבודדים מתחבאים, ‫עד אשר יעבור חמת המציק אשר כונן להשחיתם.

‫בני יהודה בימים שלפני זה כבר היו מימים רבים תחלה תחת הפרסיים‬ ‫ואחר זה תחת יד היונים, והם עצמם לא הי׳ להם לא צבא לוחמים ולא כלי קרב, ‫וגם לא ידעו דבר מלחמה. ‬‫‬‬ ‫אמנם כי עוד יותר מזה שגם בפנים הארץ היתה אז יד בני יהודה עצמם‬ ‫באחיהם, כי המתיונים נשאו ראש, וגם הכהן הגדול הי׳ אז מהם, והם כרתו ברית‬ ‫עם היונים עם אנטיוכוס עפיפהאנעס לקרוא שמד על כל שומרי תורה ומצוה‬ ‫ולהכריח את ישראל להיות ככל הגוים עובדי עצבים‪) .‬עי׳ דברינו על הצדוקים מפ״ו ולהלן‪(.‬ ‬ ‫ועל כן לא מצאו כל אנשי חיל את ידיהם, בהיותם נרדפים נם מבחוץ גם‬ ‫מבפנים, גם מאת היונים אדוני הארץ, גם מאת אחיהם שונאיהם מנדיהם, אשר‬ ‫בידם נתנה הארץ, ויהיו עתה לכל לראש בפנים הארץ.

‫ולא עלה עוד על דעתם כי יוכלו להתחבר יחד ולקרוא מלחמה על היונים‬ והיהודים המתיונים יחד, אשר כל הארץ בידם.

‫הם נסו, איש לעברו, להתחבא עד יעבור זעם ויהיו לנודדים בהרים, ויבואו‬ ‫במערות ומנהרות, וכאשר השיגה אותם גם שם יד אויב, ראו כבר את המות עין‬ ‫בעין, ויהי לפניהם רק או לתת ידם אל עובדי עבודה זרה ולכרע לבעל, או למות‬ ‫מות ישרים על קדושת השם.

‫ועל כן אחרי אשר לא רצו לחטא בנפשם, ולהתקומם נגד היונים במתי‬ ‫מספר אשר היו במערה בודדים בלא כלי נשק לא עלה על דעתם, לא רצו‬ ‫לחלל את השבת גם בדבר היותר קל באין תועלת, ויאמרו תמות נפשם מות ישרים.

‫ולשון הדבר מזה בחשמונאים סי׳ ב׳: "ויהי כאשר באו פקידי המלך לעיר מודעית להעביר את העם מתורת ד׳‬ ‫לעבודת האלילים וכו׳ ויאמרו שרי המלך אל מתתיהו לאמר הן איש נגיד ונכבד‬ ‫אתה בקרב עמך וכו׳ קרב אתה ראשונה לעשות את מצות המלך וכו׳ וישא‬ ‫מתתיהו את קולו וכו׳ וכאשר כלה מתתיהו את דבריו קרב איש אחד להקריב‬ ‫על הבמה לע״ז. וכאשר ראה זה מתתיהו, וירץ אליו בחמתו וימית אותו וכו׳‬ ‫ויקנא לתורת אלקיו כאשר עשה פנחס לזמרי בן סלוא, ואחרי כן נס מן העיר‬ ‫בקראו בקול מי האיש החש לתורת ד׳ ילך אחרי, ויברחו הוא ובניו אל המדבר, ‫ויניחו את רכושם בעיר, וכל האנשים אשר נגעה תורת ד׳ אל לבם עשו כמוהם‬ ‫וינוסו אל המדבר, ויקחו עמהם את כל אשר להם נשיהם וטפם ומקניהם להסתר‬ ‫שם מפני הרעה הגדולה אשר השיגה אותם, ויהי כאשר שמעו אנשי מלך היונים‬ ‫אשר בירושלים בעיר דוד כי נמצאו ממרים אשר לא ירצו לשמוע דבר המלך, ‫וילכו להם אל המדבר להתחבאות במערות, ויקחו חיל גדול וכאשר מצאו את‬ ‫מקומם, חנו עליהם בשדה לעומתם וישימו אהליהם שם, ויכינו כל דבר מלחמתם‬ ‫עליהם ביום השבת, ויקראו להם לשלום ויאמרו, קומו ועשו את פקודת המלך‬ ‫וחיו, אבל הם השיבו לא נצא מזה, ואת פקודת המלך לא נעשה, ואת השבת לא‬ ‫נחלל. אז מהרו בני החיל ויתנפלו עליהם, להראותם קשה, והם עמדו בדברם, וגם‬ ‫אבנים לא זרקו עליהם, וגם לא השתדלו לסכור פי המערה, באמרם אליהם, טוב‬ ‫לנו כי נמות מות ישרים, והשמים והארץ יעידו בנו כי אנשים נקיים הרגתם, אז‬ ‫הרעישו היונים עליהם ויהרגו את כולם האנשים והנשים והטף, כאלף נפש, וכל‬ ‫מקניהם."

‫והנה כולם יחד עם נשיהם וטפם היו אלף נפש, ובאין כלי נשק, ויותר‬ ‫מזריקת אבנים לא יכלו לעשות והאם יעלה על הדעת כי מלא קמץ אנשים כאלה‬ ‬‫‬‬ ‫עם נשים וילדים, בלתי מזוינים, עומדים בידים ערומות, יכולים להלחם עם מספר‬ ‫גדול ורב מחיל היונים הבאים עליהם בכל סדרי המלחמה, ובכל הדברים הדרושים לזה.

‫ענין הדברים הנם רק כי אילו הי׳ זה יום חול היו מקיימים בנפשם תמות‬ נפשי עם פלשתים, והיו זורקים עליהם אבנים להמית כמה שיוכלו, וגם היו‬ ‫משתדלים לחסום פי המערה למען אשר ינגפו רגלי האויב גם הוא בבואו לכלותם‬ ‫ויעלה לו מלאכתו הנוראה במחיר איזה אנשים אשר יכשלו אחור.

‫אבל להם עצמם לא הי׳ עוד כל תקוה להמלט ויראו כבר את המות עין‬ ‫בעין ובהיות זה ביום השבת על כן אמרו נמות זכאים, ולא נחלל את השבת, באין תועלת של כלום.

‫ואין כאן ענין כלל לא לדין פקוח נפשות וגם לא לדין מלחמה בשבת‬ ‫אשר לא היתה אז עוד, ולא יכלה להיות.

‫ובכל הדברים אין זכר שם עוד ממלחמה, כל הנאמר שם לפני זה הוא רק‬ ‫זאת כי מתתיהו ובניו קרעו בגדיהם ויתאבלו, וכי בבוא פקיד המלך אל עיר‬ ‫מודיעים השיב לו מתתיהו חלילה לנו לשוב מאחרי מצות ד׳ וכו׳ וכאשר ראה‬ ‫אחד מבני ישראל הולך לעבוד ולזבח לשקוצי היונים בערה בלבו קנאת ד׳, וימית‬ ‫באש חמתו גם אותו גם את פקיד המלך, והוא נס וימלט יחד עם בניו אל המדבר‬ ‫וכמוהו עשו עוד רבים מישראל.

‫בחשבם כי לא ישימו לב לאנשים אשר הלכו להם לנוד במדבר, ולשבת‬ ‫בחגוי סלעים וסתר המדרגה המה נשיהם וטפם וכל קנינם, ולשמור שם חוקי ד׳.

‫עתה ראו כי ירדפו אחריהם כאשר ירדוף הקורא בהרים, ולא ירצו להניח‬ ‫גם לנודדים בראש צורים לשמור שם מצוות ד׳, עתה ראו מתתיהו ובניו כי אין‬ ‫דרך כי אם להקהל ולעמוד על נפשם, כי אם לא כן יכחדו כולם מן הארץ, כי‬ גם אין נסתר מחמתם.

‫עתה ראו והכירו כי אין דרך כי אם אשר במתי מספר יאחזו בחרב נקם‬ ‫ברית, ולצאת מימי שמד לימי משיבי מלחמה, כי אם לא כן יכחדו כולם מן הארץ.

‫וזה הוא הנאמר שם מיד אחר זה:

"ומתתיהו והאנשים אשר עמו שמעו את אשר עוללו לאחיהם, ויצר להם‬ ‫מאד, ויועצו יחדיו לאמר אם עשה נעשה ככל מעשי אחינו לבלתי התיצב בפני‬ ‫הגוים בעד נפשנו ותורתינו, עוד מעט והשמידו אותנו, ויגמרו אומר ביום ההוא‬ ‫לאמר אם הלחם ילחמו אויבינו בנו ביום השבת ויצאנו לקראתם ועמדנו על‬ ‫נפשינו, ולא נמות כנוע אחינו בהמערות.״

‫ומבואר ומפורש שאז באמת החליטו שני הדברים יחד, החליטו ראשונה,‬ ‫לצאת מכלל דרך של ימי השמד, ולהתיצב על דרך של מלחמה, להתקשר יחד‬ ‫ולעמוד על נפשם, ולהשיב מכה לחיק מכיהם, לבלי לפשוט עוד צוארם לטבח, ‫כי אם לעמוד נגד האויב.

‫ואחרי שהחליטו כן נתחזק לבבם כי יהי׳ דרכם נכון, ונועצו כי יוכלו לעשות‬ ‫כן גם ביום השבת, לפי שאף שהנם עוד מתי מספר מפוזרים ומפורדים, הנה בכל‬ ‫זה היא דבר מלחמה ויש תקוה לאחריתם, וכי בכל האופנים עליהם לעשות כל‬ ‫אשר ביכולתם כי כך היא דרכה של מלחמה, להגע את האויב ולהחלישו, וכי‬ ‫ישלם גם נפש תחת נפש "ולא נמות כגוע אחינו במערות״. ‬‫‬‬ ‫ומאז התנהגו באמת ככל דין מלחמה ובכל דין פקוח נפשות.

‫אבל דבר האנשים אשר מתו במערה זה הי' בעוד אשר כל מעשיהם הי'­‬ ‫רק להתחבא עם נשיהם וטפם ומקניהם יחד במערות ומנהרות, ולא עלה עוד על‬ ‫דעתם כל דבר מלחמה.

ורק אחרי זה, אחרי דברי ההחלטה הזאת של מתתיהו ואנשיו, אך אחר זה‬ נאמר שם: ‬ "ועל זה התאספו עתה אל מתתיהו חבורה מהיהודים הגבורים מישראל, ‫מאלה אשר ברצונם הטוב נשארו אמונים לתורה, וכל אלה אשר ברחו מפני‬ ‫הסכנה באו אליו, ויהיו עמו להתחזק יחד, ועל ידי זה יסדו להם צבא חיל וכו׳."

‫ומבואר הדבר ומפורש גם מזה כי אך אחרי דבר המעשה הנוראה הזאת כי‬ ‫ררפו אחריהם גם בכל המסתרים אשר התחבאו ויהרגו שם את כולם, אנשים ונשים‬ ‫וטף, ואך אחרי אשר החליטו אז מתתיהו ואשר עמו לעמוד על נפשם ולהלחם, ‫אך אז התאספו אליו כל גבור מהבורחים, ואך אז הכינו להם צבא וחיל להלחם‬ ‫ואך אז יצאו מימי השמד לימי מלחמה. ‫ ונפלא הרבר לראות את דרך החקירה אשר הלכו בה.

‫כי הנה דברי קראכמאל־הזקן בזה הוא לדעת מתוך המעשים את הדבר‬ ‫היותר גדול והיותר נפלא שבכל חקירת חכמת ישראל והוא חכמת האומה ותכונת‬ הרוחני שבה.

‫ובכל זה חשב שאין צריך לא לחקור לדעת את המעשים וגם לא להציעם‬ כמו שהם עד שיאמר:

"לפי כונת מאמר זה אין עלינו לספר כל פרטי המלחמה וכו׳ ומאלה‬ ‫נעתיק הנה איזה פסוקים לבד להיותם ביותר מוכשרים להעמידנו על הענין שאנו‬ מבקשים והוא תכונת האומה ותכונת הרוחני שבה בזמן הזה."

‫והנה העתיק לו איזה חצאי פסוקים, ומבלי לחקור על ענינם כל עיקר רצה‬ ‫לבנות עליהם כל יסודי דברי ימינו, עד חתימה חדשה לכל כתבי הקדש אשר‬ נם דבר אין להפסוקים האלה עם זה.

‫וזה באמת טוב ויפה לפני מי שיחפוש דרכים איך להכחיש את דברי‬ ‫ימינו לטשטש את צורתם ולמחות את רשומם, אבל כמה הנם רחוקים מלדעת על‬ ידם את תכונת האומה ותבונת הרוחני שבה.

‫והחוקרים האלה גם קראכמאל גם ווייס בהיותם נחפזים כל כך לדרכם‬ ‫שכחו שכל האיסור שם הי׳ רק איסור דרבנן, דהיינו טלטול אבנים, שהוא רק‬ ‫איסור מוקצה. ‫ ועל כן הנה תחת מה שחשבו החוקרים האלה להוכיח מהחצאי פסוקים אשר‬ ‫הביאו כי מהמעשה הזאת נראה כי אין תורה לישראל והכל מזמן היותר מאוחר, ‫אחרי ימי החשמונאים. ‫ הננו רואים מהמעשה הזאת לגמרי ההיפך שלא לבד יסודי התורה אשר לא‬ ‫נתחדש בהם דבר כל עיקר.

‫כי אם שגם כל התקנות הכוללות, הנה גם כל אלה זמנם האחרון הוא‬ ‫זמן אנשי כנסת הגדולה. ‬‫‬‬ ‫ובכל מקום אשר נישא עין ולב לחדור אל תוך המעשים והמאורעות אשר‬ ‫היו מאז, נמצא לפנינו שכבר הי׳ הכל ערוך ומסודר ונהוג מהימים הראשונים‬ ‫ונשתרש אצל כל העם.

‫ובאמת גם כן מבואר הדבר בנוגע לאיסור מוקצה גם בברייתא בגמ' ובדברי‬ ‫ראשוני האמוראים עליה כי מפני שאיסור מוקצה הוא סייג וגדר גדול למנוחת‬ ‫ושמירת השבת החמירו בימי עזרא ונחמיה בתקנה זו עוד יותר מבימים האחרונים, ‫לפי שכמו שכבר נתבאר ראו אז בימי נחמיה בתוך העם בארץ ישראל בקעה‬ ‫גדולה אשר הוכרחו לגדור בה גדר עד קצה האחרון.

‫ועל כן לא לבד שלא באה תקנת מוקצה בימים המאוחרים, כי אם שהדבר‬ להיפך שכל שהי׳ בתוך התקנה הזאת תוספת חיזוק על עצם התקנה נתבטל בימים‬ ‫האחרונים, ונשארה רק עצם התקנה לבדה.

‫והן דברי הברייתא בגמ׳ במס׳ שבת ד׳ קכ"ג:

‫תנו רבנן בראשונה היו אומרים שלשה כלים ניטלין בשבת מקצוע של‬ ‫דבילה וזוהמא ליסטרין של קדרה וסכין קטנה שעל גבי שולחן, התירו וחזרו‬ ‫והתירו, וחזרו והתירו, עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול‬ ויתד של מחרישה.

‫ובגמ׳ שם "אמר ר׳ חנינא בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו דכתיב‬ ‫בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת ומביאים הערמות וכו׳״.

ולשון רש״י ז"ל ״משנה זו דלעיל בראשונה היו אומרים שלשה כלים ותו‬ לא משום דהוו מזלזלים וכו׳״.

‫והיינו שעל הזמן ההוא הוא שנאמר בברייתא ״בראשונה היו אומרים שלשה‬ כלים וכו׳". ‬ ‫ומבואר בהברייתא שעד זמן התנאים שאחרי החורבן, הי׳ בזה שלשה זמנים‬ שונים זה אחר זה, וכולם להיתר.

‫והיינו שבמשך הזמן שאחר זה כל ימי הבית השני לא לבד שלא נעשה בדין זה‬ ‫איזה סייג והוספת איסור כי אם שהוסיפו להקל, ולחזור ולהקל, וחזרו והקילו‬ ‫עוד יותר.

‫והי׳ כל זה בשלשה זמנים שונים, אחרי ימי נחמיה בן חכליה.

‫התירו, וחזרו והתירו, וחזרו והתירו, עד שלבסוף אמרו כל הכלים נטלין‬ ‫בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה.

‫והן דברי המשנה שם ר׳ יוסי אומר כל הכלים ניטלין חוץ מן המסר הגדול‬ ויתד של מחרישה.

‫והוא דבר ההיתר האחרון האמור בברייתא.

ומסקנת הגמ׳ שתחלה התירו דבר שמלאכתו להיתר והתירו בין לצורך גופו‬ ‫בין לצורך מקומו וכו׳. ‫ והצעתי הדבר בכל זה כך הוא: ‬ ‫תקנת איסור טלטול מוקצה בתוך ביתו של אדם, ובכלי שימוש שהוא‬ ‫רגיל בהם, הוא באמת דבר שאין לו ענין עם עצם תקנת מוקצה ביסודה.

‫אבל כשראו אנשי כנסת הגדולה בימי נחמיה שהשעה צריכה לכך, בהיות‬ ‫אז בארץ ישראל העולים הראשונים מעטים מאד ומפוזרים ומופרדים בין גויי‬ ‬‫‬‬ ‫הארצות, ומצבם החומרי וגם הרוחני מורה מאד, ונמצא ביניהם גם כאלה אשר‬ ‫בניהם חצים מדברים אשדודית, הוכרחו אז להרחיב את תקנת מוקצה עד קצה‬ ‫האחרון.

‫אבל כאשר נתרקם הישוב אחר זה, והותחלו בארץ ישראל חיי סדרים, אז‬ ‫ממילא קבלו שם אצל כל העם ימי השבת ויום טוב את כל פניהם מימים מקדם‬ ‫ולא הי׳ צורך עוד בסייגים רחוקים שאינם מעצם התקנה, התירו אחת אחת בזמנים‬ ‫שונים.

‫והיינו שעצם התקנה הכוללת של איסור מוקצה, עצם התקנה שנעשה לא‬ ‫מפני שהשעה צריכה לכך כי אם ככל סייגי תורה ומשמרת למשמרתה, אותה לא‬ ‫בטלו, ולא יכלו לבטל ולא הי׳ ענין כלל לבטל, שזה הוא סייג לתורה, ומהתקנות‬ ‫הראשיות.

‫אבל מה שהוסיפו על זה לא מעצם סייג לתורה, כי אם מפני שאז בשעה‬ ‫זו היתה השעה צריכה לכך, הנה עתה כשראו בית דין הגדול של כל ישראל‬ ‫שצורך השעה כבר עבר, הקילו והתירו בזה היתר אחר היתר עד ששבו אל עצם‬ ‫התקנה של מוקצה והכנה, היינו אל עצם התקנה שנעשתה ככל סייגי תורה לא‬ ‫מפני שהשעה היתה צריכה לכך, כי אם מפני שהדבר עצמו צריך לכך משמרת‬ ‫למשמרתי וסייג לגדר ככל התקנות הכוללות מדרבנן.

‫ומזה באמת באו כל המחלקאות הרבות של התנאים בדיני מוקצה והכנה, ‫שאין לנו דוגמתה וכיוצא בה בשאר דיני שבת ויום טוב.

‫לפי שהי׳ בפרטי דיני מוקצה חמשה זמנים שונים, עצם התקנה, ומה שבימי‬ ‫נחמיה הוסיפו בה עד קצה האחרון, ואחר זה מה שהתירו, וחזרו והתירו וחזרו והתירו ועל כן‬ ‫באו בזה מחלקאות שונות מה נכנס בגדר יסוד התקנה, ומה נתבטל מפרטי הדברים, ‫וכידוע שגם ר׳ שמעון המיקל ביותר בכל דיני מוקצה מודה בגרוגרות וצמוקים, ‫וכל היכי דדחינהו בידים, וכל שאינו יושב ומצפה, ודברים רבים כאלה, והיינו כל‬ ‫מה שנכנס גם לדעתו בדין עצם יסוד התקנה שבזה אין חולק. ‬‫‬‬

הערות

הערה (ק"א): טובה שלמה עשה עמנו קראכמאל־הזקן שלקח מזה רק חיתום חדש בהוספ‬ות רבית‬ ‫לכתבי הקדש‪ ,‬ולא לחמשה חומשי תורה, שהרי זה ודאי שעיקר הכל שרפו אז חאויבים והפושעים את ספרי‬ ‫התורה, וקראכמאל עצמו העתיק כן ״ספר ברית ד'".

‫והיש קץ לדברי רוח, והאם באמת טעה קראכמאל לחשוב שאם שרפו באיזה מקומות איזה ספרי הקדש, ‫לא נמצאו עוד אחר זה ספרי הקדש בכל ערי יהודה וישראל‪) ,‬עי׳ דברינו לעיל עמוד ‪ (112‬ ואין ספק שלא‬ ‫לבד בכל ערי מושבות בני ישראל כי אם שגם בארץ ישראל עצמה נשארו עוד כהנה וכהנה וכל מי שיש לו‬ ‫ידיעה בדברי הימים יודע איך מסרו ישראל נפשם על התורה כמו שעשו בדור ההוא עצמו, ואין ספק כי יותר‬ ‫מהכל שמרו את ספרי הקדש ובכל המחבואים אשר התחבאו שם לקחו עמהם את אור עינם.

‫וזה הוא באמת ענין דברי יונתן החשמונאי למלך שפארתא (חשמונאים א׳ י״ב ט׳) לאמר ״כי יתנחמו‬ ‫בספרי הקדש אשר הם נשארו בידם".

וזה ‬הוא באמת תפארת ישראל וגדולתו גם בכל אשר יקרה אותם כי תורת ד' כחותם על זרועם.

הערה (ק"ב): להטעות את הקורא נתן קראכמאל להדבר תואר כזה כאלו כל הדבר בא לפנינו יחד עם‬ הדרשה הזאת, ובנוי על זה. ‬ ‫אבל במקור היחידי לזה במשנה יומא ד׳ פ״ג אין גם זכר משום דרשה, ועיקר דברי המשנה שם הנם‬ ‫גם הם רק על ספק נפשות שדוחה את השבת, ולא על פקוח נפשות עצמו, וגם בספק פקוח נפשות, וספק‬ ‫רחוק, אין שם אפי׳ רמז מקרא על זה במשנה עצמה, לפי שכל זה קבלה פשוטה. ‬‫‬‬ ורק בגמרא באו על זה רמזים מקרא ככל דרכי הברייתות למצוא אסמכתות וליכא מידי דלא רמיזי ‫ולבסוף נאמר שם אמר רב יהודה אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא דידי עדיפא מדידהו וחי בהם ולא‬ שימות בהם.

וכל מי שיש לו ידיעה בגמ׳ יודע גם מכל סגנון הדברים שם שאין זה כי אם סמך על הקבלה, ולא‬ שמזה בא העניין. ‬‫‬‬