דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק לה

יצחק אייזיק הלוי
דורות הראשונים
כרך א, חלק שני, פרק לה
→חלק שני, פרק לד	חלק שני, פרק לו←

‫ונשובה לדיני שבת הקיצונים, היינו האיסורים אשר גם דבר אין להם עם‬ ‫איסור של לא תעשה כל מלאכה, דבר האיסורים והתקנות הכוללות מדרבנן אשר ‬‬‫‬‬ ‫בעיקרם נועדו לתת להשבת את כל תארו ומראה פניו, ונחקרה לדעת זאת מתי‬ ‫הי׳ הזמן אשר כבר היו קבועים ועומדים.

‫הנה מקח וממכר בשבת ויום טוב, גם משא ומתן כללי גם מקח וממבר‬ פרטי אסור בשבת ויום טוב מדרבנן, ועלינו לחקור זאת לדעת מתי נאסר זה, ‫ובאיזה זמן היתה התקנה הגדולה הזאת.

‫הנה בכריתת האמנה הכוללת בימי עזרא ונחמיה, ‬אשר נאמרו שם תקנות‬ ‫רבות אשר תקנו אז וכרתו אמנה עליהם נאמר בנחמיה י׳ א׳:

"‬ובכל זאת אנחנו כרתים אמנה וכתבים ועל החתום שרינו לוינו כהנינו, ועל‬ ‫החתומים נחמיה וכו׳ ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת‬ ‫למכור לא נקח מהם בשבת וביום קדש (יום טוב).״

‫ומזה הדבר מבואר שמקח וממכר עצמו מקח וממכר כללי היינו זה שלא‬ ‫יסחרו בני ישראל עצמם בשבת, ולא ישלחו מערבם בשבת, זה הי׳ אסור ועומד‬ ונשמר מכל העם גם קודם זה ^(צ"ז).

‫האיסור אשר הוסיפו הם אז בתוך האמנה הי׳ רק זאת:

"ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת למכור לא נקח‬ מהם בשבת וביום קדש".

‫דהיינו מה שדרוש לצרכי היום, פירות וירקות הנאכלין, או דגים ביום טוב‬ ‫וכדומה.

‫שאלו הי׳ גם מקח וממכר כללי מותר עד אז, ואלו הי׳ עד אז בין בני‬ ‫ישראל עצמם החנות פתוחה, והחנוני מקיף, השולחני על שולחנו, והשוק הומה‬ ‫מלוקחים ומוכרים.

‫הרי דבר פשוט הוא שהי׳ להם לאסור זה תחלה, ואיך יאסרו לקנות דבר‬ ‫מה לצרכי אכילת שבת ויום טוב, אם השוק הומה מאדם המוכרים ולוקחים גם‬ מסחור כללי.

‫אבל כל זה הי׳ אסור מכבר, ובני ישראל עצמם נחו ממשאם ומתנם ביום‬ ‫השבת ויום טוב ^(צ"ח) ועל כן תקנו אז תקנה הנוגעת כבר לקצה האחרון של‬ ‫איסור מקח וממכר בשבת ויום טוב, והוא שגם: ‬‫‬‬ "ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת למכור לא נקח מהם בשבת וביום קדש.״

‫וזה הי׳ אז מצרכי השעה לתקן מפני שהישוב עוד לא נתרקם כל צרכו, ‫ודברים רבים הספיקו להם בני הנכר אשר סביבותיהם, ועל כן הי׳ אז צורך השעה‬ ‫בתקון כזה דבר אשר בבית ראשון לא הי׳ צורך בו לפי שבני ישראל היו‬ ‫המספיקים לאחיהם בעיר, והם לא מכרו בשבת גם מעצמם, כי מנוחת השבת היתה‬ אצל העם בכללו דבר קיים ועומד ומסודר לכל פרטיו.

‫ואמנם כי הי׳ בזה בימי נחמיה עוד מכשול יותר גדול, כטבע הדברים אשר‬ ‫כל מכשול לא יבוא בגפו וימשוך אחריו גם מכשולים עוד יותר גדולים.

‫כי מפני אשר עדין לא נאסר לקנות מן העכו״ם דבר לצרכי שבת ויום‬ ‫טוב, פרץ אז קלקול יותר גדול, כי מתוך שהגוים היו מביאים זה ומוכרים בירושלים‬ ‫כי על כן התחילו גם עם שבשדות מהיהודים לעשות כן, ואלה בהכינם להביא זה‬ לירושלים, נכשלו גם באבות מלאכות.

‫ואך על ידי כל הדברים האלה נוכל להבין את דברי הכתובים בנחמיה י״ג, אשר הנם תמוהים מאד גם בסדרם נם בהדברים עצמם.

ולשון הכתובים שם הוא:

"בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערמות ועמסים‬ ‫על החמרים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא ומביאים ירושלם ביום השבת‬ "‬ואעיד ביום מכרם ציד״. והצרים "ישבו בה״ מביאים דאג (דגים) וכל מכר, ומכרים‬ ‫בשבת לבני יהודה ובירושלם ואריבה את חרי יהודה ואמרה להם מה הדבר הרע‬ ‫הזה אשר אתם עשים ומחללים את יום השבת.״

‫והדברים מתמיהים מאד, כי הנה ראה קלקולים גדולים כאלה, ובכל זה‬ ‫בהתקון אשר עשה על כל זה, אין זכר מדבר הקלקולים הגדולים ההם, ולא תקן‬ ‫דבר כי אם על המכירה לבד, ורק בירושלים עצמה, ולא עשה שום תקון אצל עם‬ שבשדות, ונאמר שם מיד לאחר זה: ‬ "ויהי כאשר צללו שערי ירושלים לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות, ‫ואמרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת, ומנערי העמדתי על השערים "לא יבא‬ ‫משא ביום השבת״ וילינו הרכלים ומכרי כל ממכר מחוץ לירושלם פעם ושתים, ‫ואעידה בהם ואמרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החמה אם תשנו יד אשלח בכם‬ ‫מן העת ההיא לא באו בשבת.״ ‫ ואין כאן דבר על החילול הגדול אשר ראה בימים ההם ״דרכים גתות‬ בשבת ומביאיס הערמות ועמסים על החמרים״.

‫ואמנם כי גם הדברים שם בלשונו בהקלקול מפליאים מאד כי יאמר:

"בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערמות ועמסים‬ ‫על החמרים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד‬ ‫ביום מכרם ציד.״ ‫ אבל מדוע לא הזהיר אותם על המלאכות, ויאמר רק זאת "ואעיד ביום‬ מכרם ציד".

ואיך עזב את החמורות שבחמורות, ועסק רק בקלות. ‬‫‬‬ ‫גם זה עצמו אין לו ענין כלל את אשר ערבב הדברים יחד "בימים ההם‬ ‫ראיתי דרכים גתות וכו׳ ומביאים לירושלם ביום השבת" שלדרוך גתות בשבת‬ ‫ולעשות כל האיסורים האלה הכל אחת, אם ישאר היין שם או יביאו זה‬ לירושלים.

‫אבל כל הדברים פשוטים וילכו למשרים, כל הקלקול בא רק מזה את‬ ‫אשר הרוכלים מבני הנכר הביאו פירותיהם לירושלים, ובני ישראל מפני שזה לא ‫הי׳ אסור עדין קנו מהם צרכי אוכל נפש כענבים ותאנים.

‫ועל ידי זה נעשה עתה חדשה בירושלים את אשר לא הי׳ כלל בימים‬ ‫מקדם, כי נמכרו בחוצות ירושלים צרכי אוכל בשבת ויום טוב, על ידי הגוים‬ אשר סביבותיהם.

‫אז בא מכשול עוד יותר גדול, כי קנאו בהם עם שבשדות מבני ישראל‬ ‫בהיות ענים ומרודם אז גדול מאד כמו שהוא בנחמיה (ה׳ א׳—ו׳) ואשר מצבם‬ ‫החמרי דלל מאד גם את מצבם הרוחני (טרם בוא עזרא ונחמיה) ובהיותם שם עוד‬ בין הגוים, ויתחילו גם הם להביא יין ענבים ותאנים וכל משא, ועל ידי זה עברו‬ ‫גם על שביתת בהמתם ויהיו עומסים על החמרים, ובלקחם יין מהגתות נכשלו גם‬ בדריכת הבדים, ויצאו מדחי אל דחי בכל עבודה בשדה.

‫ועל כן כל עיקר התקון לא הי׳ צריך להיות כי אם זאת לתקן המעוות‬ ‫ראשית חטאת, לאסור ולבטל את המכירות האלה ביום השבת ויום טוב, גם מן‬ הנכרים, וזה הי׳ תקונם הכולל.

‫״ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת למכור לא נקח‬ ‫מהם בשבת וביום קדש״ ^(צ״ט).

‫ועל כן גם בראשית הדברים בסי׳ י"ג שם ובהקלקול אשר ראה ביהודה באו‬ הדברים יחד.

"בימים ההמה ראיתי ביהודה וכו׳ ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד‬ ביום מכרם ציד."

לפי שאך מזה הלך המכשול ובא, ואך על ידי זה נתפשטה הפרצה, ועל‬ כן היתה כל אזהרתו להם ״ואעיד ביום מכרם ציד״.

‫ועל כן הי׳ כל התיקון נגד זה ״ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני‬ השבת ואמרה ויסגרו הדלתות וכו׳ ומנערי העמדתי על השערים ״לא יבא משא‬ ביום השבת".

‫ואך זה לבד תקן את כל הדבר לפי שאך זה לבד הי׳ הקלקול, ואך מזה ‫באה אז הפרצה. ‬‫‬‬ ‫וכשנתבונן עוד גם בהפסוקים בישעיה סי' נ"ח אשר גם בכל אשר ירצו‬ ‫לאחר זמנם הלא זה ודאי שהי׳ קודם אנשי כנסת הגדולה, וכבר בא שם בדברי‬ הנביא:

"אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי, וקראת לשבת ענג לקדוש‬ ‫ד׳ מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר אז תתענג על וכו׳."

‫והדבר ידוע כי הנביאים אין דבריהם תקנות חדשות, כי אם להזהיר לשמור‬ ‫ולעשות ולקיים את אשר בידם והידוע ומפורסם.

‫ואם נצרף כל זה יחד אז כל הדברים לפנינו כי אנשי כנסת הגדולה כבר‬ ‫כמעט לא חדשו דבר בנוגע לשבת, לא לבד בנוגע לעניני מצוות התורה שבזה‬ ‫דבר אין להם גם בכל התורה כולה, וכבר נתבאר לנו שירמיה כבר הוכיח את בני‬ ‫דורו על הסוף וקצה כל הנכלל בכלל של לא תעשה כל מלאכה דהיינו הוצאה.

‫אבל גם בנוגע לעיקרי התקנות מדרבנן, וגם בנוגע לכל מראה פני היום‬ ‫במנוחה שלמה, ולקדש את יום השבת והמניעה ממשא ומתן, ולקרא לשבת ענג‬ ‫ולכבדו מעשות דרכי חול (וכבדתו מעשות דרכיך) וממצוא חפצך ודבר דבר, כל‬ ‫זה כבר הי׳ נהוג ובא בימי הבית הראשון באין מחסור דבר אצל יסוד האומה בכללה. ‬‫‬‬

הערות

הערה (צ"ז): ובאמת כי יש לזה גם שורש גדול בתורה במצות עשה של תשבות ועי׳ ברמב״ם הלכות‬ שבת פרק כ״א הלכה א׳ ובהרב המגיד שם. ‫ הערה (צ"ח): וראוי להעיר במקום הזה על דברי עמוס ח' ד׳ "שמעו זאת השאפים אביון ולשבית‬ ענוי ארץ לאמר מתי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר".

ורש״י ז״ל כתב שם ״יעבור החדש תרגום יונתן מתי תתעבר השנה ויבא חדש העיבור ולשון העברה‬ ‫הוא כמו (ירמיה מ״ו) העביר המועד, ולפי שדוחק את הקרבת העומר והשנה נמשכת והישן מתיקר, והשבת‬ ‫ונפתחה בר מתי תבוא השמיטה ותיקר התבואה ונתפח אוצרות בר שלנו", וע״ש גם דברי הרב מלבים ז״ל, ‫והפירוש היותר נראה בפירוש מתי יעבור החדש הוא חדש ניסן חדש הקציר שאז יש להעניים לקט שכחה ופאה‬ ‫או כפשוטו כדברי המבאר שם אשר כבר הובאו בהערה צ״א.

‫אבל איך שנפרש את הכתוב הזה, עדות הוא לישראל שכל חיי העם בכלל לקח עמדתו רק על פי‬ ‫התורה והמצוה, וככל דרכי התורה המסודרים דברי עמוס הלא הנם כבר על חיי העם כלו בכללו.

‫ועמוס הנה הי' מקומו בין עשרת שבטי ישראל, ולא בין בני יהודה, וכידוע היו הם היותר נכשלים‬ ‫והיותר מתרשלים בדרכי התורה, ובכל זה הנה הי׳ גם אצלם סדרי החיים רק על יסודי ודרכי התורה.

‫וכבר הערנו שזה הוא העיקר היותר גדול בכל החקירה הזאת ובכל אשר נחקור נראה לפנינו כי כל‬ ‫המצוות בצביונם היו נהוגים ובאים, ואך על פי זה הלכו חיי העם בכללו. ‬‫‬‬

^(צ״ט) והפרשה הזאת פרשה י״ג בנחמיה נקבצו בזה יחד כל התיקונים אשר‪ פעל ועשה נחמיה ‫ביהודה בזמנים שונים במשך ימי היותו פחה ביהודה ועל כל אחת מהם יסיים ״זכרה לי אלקי לטובה", והדבר‬ ‫הזה מקלקול מכירת הגוים תקן הוא עצמו תחלה בתור פחה, וימנע זה ביד חזקה ויסגור הדלתות ויעמד שומרים, ‫אמנם זה יועיל רק לשעה, כי על כן בכריתות כתב האמנה מהתיקונים הגדולים עשו גם בזה תקון כולל, ויעשו‬ ‫על זה תקנה כוללת ״ועמי הארץ המביאים וכו׳ לא נקח מהם ביום השבת וביום קדש" ועל ידי זה הי׳ זה‬ מאז לחק לישראל ככל דין התקנות הכוללות מדרבנן.

‫ונפלא הדבר עד כמה יתאימו כל הדברים יחד, ועד כמה יגוללו לפנינו את כל פרשת המעשים, עד‬ שהכתובים הולכים ומפרשים זה את זה, וכל סדרי המעשים ההם בולטים לפנינו. ‬‫‬‬