דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק ל

יצחק אייזיק הלוי
דורות הראשונים
כרך א, חלק שני, פרק ל
→חלק שני, פרק כט	חלק שני, פרק לא←

‫כי אמנם הדבר הולך ומתבאר אשר מעולם לא סמכו על דרשה אפי׳‬ ‫היותר פשוטה לעשות על פיה לבד את הדבר לדאורייתא, וקנה המדה בכל זה‬ ‫היתה רק הקבלה אפס זולתה. ‬ ‫ותחת מה שהחוקרים החדשים טעו לחשוב שגזרו גזירות חדשות ותקנו תקנות‬ ‫חדשות ודרשו דרשות ויעשו אותם על ידי זה לדאורייתא.

‫נראה לפנינו שיש שם דברים רבים אשר אנחנו בעצמינו היינו חושבים‬ ‫שזה וזה חוק התורה, ובאה עליו הקבלה שאין הדבר כן, והוא רק מדרבנן.

‫ואלו התירו הם את הדבר הי׳ מקום לבעל דין לחשוב ולטעון שהם רצו‬ בהיתר הדבר על כן בדו שאין זה חק התורה.

אבל הננו רואים לפנינו שאסרו את הדבר והחמירו בו, גם בכללו גם בכל‬ ‫פרטיו הרבים, ובכל זה מסרו לנו הדבר כמו שהוא שאין זה מדאורייתא כי אם‬ ‫מדרבנן.

‫הלא אין דרך לנטות ימין ושמאל שזה רק מפני שמסרו לנו כל דבר כפי‬ ‫מה שהוא, ועל כן כשהדבר דאורייתא מסרו לנו כן, ולא מפני הדרשה הוא‬ דאורייתא כי אם מפני שכן קבלו.

‫ולהיפך כל מקום שאין זה דאורייתא אף שיש מקום גדול בלא הקבלה‬ ‫לחשוב שהוא מדין תורה גמור, הנה אף שמדרבנן אסרו זה, גילו לנו שאין זה ‫כי אם מדרבנן. ‫‬‬ ‫ונביא שנים שלשה דוגמאות מדברים היותר גדולים ודברים כוללים אשר‬ ‫יספיקו להעיר במקום הזה על יסוד הדבר.

‫הנה בכתוב (בראשית ל״ה ב׳) נאמר ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר‬ ‫עמו הסרו את אלהי הנכר אשר בתככם והטהרו והחליפו שמלתיכם.

‫ומבואר כאן שעבודה זרה מטמאה ואמר להם מפורש "והטהרו והחליפו‬ ‫שמלתיכם".

‫ואם שאין למדין מלפני מתן תורה, הנה זה עצמו הוא כבר מדברי רבותינו, ‫ומה נקל הי' להם למצוא סמך ורמז ודרשה בקרא לאיסור זה בתוך כל האזהרות‬ ‫הרבות והגדולות הבאים בתורה בהרחקת עבודה זרה, ולא לבד שהיו יכולים למצוא‬ ‫דרשה כזאת כי אם שגם מצאו אותה, והנה היא לפנינו, ומשנה שלמה שנינו במס׳‬ עבודה זרה ד׳ מ"ז (משנה עבודה זרה ג ו|פ"ג מ"ו]]):

‫מי שהי׳ ביתו סמוך לעכו"ם ונפל אסור לבנותו וכו׳ הי׳ שלו ושל עכו"ם‬ ‫נידון מחצה על מחצה אבניו עציו ועפרו מטמאין כשרץ, ‬שנאמר (דברים ז׳) שקץ‬ ‫תשקצנו ר׳ עקיבא אומר כנדה שנאמר (ישעיה ל׳) תזרם כמו דוה צא תאמר לו.

‫ובמס׳ שבת ד׳ פ"ג: אמרינן בסוף הסוגיא:

‫ורבנן למאי הלכתא איתקש לשרץ דלא מטמא במשא לנדה דאינה לאיברים‬ ‫למת דלא מטמא בכעדשה אימא לחומרא למאי הלכתא אקשה רחמנא לשרץ‬ ‫לטמויי בכעדשה לנדה לטמויי באבן מסמא אקשה רחמנא למת לטמויי באהל‬ ‫טומאת עכו״ם דרבנן היא וקולא וחומרא לקולא מקשינן לחומרא לא מקשינן.

‫והנה לנו למודים ככל דיני למודים בכל סגנונם, ובכל אורך של שקלא‬ וטרי׳ בהם. ‬ ‫ואלו הי׳ להם קבלה שטומאת עכו"ם דאורייתא אז היו דנים הלימודים האלה‬ ‫עצמם באופן זה.

‫אבל עכשיו שקבלתם היא שטומאת עכו״ם אינה אלא מדרבנן דנו כן את‬ סגנון הלימודים ההם עצמם.

‫והוא באמת כלל גדול בסגנון הדרשות.

‫והננו רואים במקום הזה גם זאת, כי לא השיבו "מדרבנן וקרא אסמכתא‬ ‫בעלמא". ‫ כי אם "טומאת עכו"ם דרבנן הוא וקולא וחומרא לקולא מקשינן לחומרא‬ ‫לא מקשינן".

‫לפי שזה שטומאת עכו"ם מדרבנן ידעו הכל ועל כן היתה זה עצמו תשובתם‬ ‫״טומאת עכו"ם מדרבנן" כידוע על כן "קולא וחומרא וכו׳".

‫שזה הוא באמת כל ענין הדרשות שעיקרם אינו כי אם שיטת הקבלה אצל‬ ‫כל אחד, ככל אשר יבואר בדברינו על זה בכרך הבא.

‫ומבואר שאף שהדבר מפורש בתורה אצל יעקב, ואף שבאמת הוא מהתקנות‬ ‫הכוללות מהימים היותר ראשונים, ואף שיש על זה לימודים שלמים, למודים שאלו‬ ‫הי׳ זה דאורייתא היו מספיקים לכל ענינם.

‫אבל עיקר הכל היא הקבלה, והם לא קיבלו זה לדאורייתא, וכן מסרו הדבר.

‫ומעשה יעקב היתה בהכרח רק מידת חסידות, ואף שזה אסור הוא הנה זה‬ ‫רק תקנה מדרבנן אשר תקנו אחר זה.‬ ‫‬‬ ‫והדבר יוצא מפורש כי לא מסרו לנו תקנות דרבנן בתור דאורייתא, וכי‬ ‫לא עשו דאורייתות על ידי דרשות, ועיקר הכל היתה רק הקבלה, וסוף הבירור‬ ‫מתוך הקבלה.

‫ולשון הרמב"ם בהלכות אבות הטומאה פרק ו' הלכה א׳: ‬ ‫טומאת עבודה זרה מדברי סופרים ויש להן רמז בתורה הסירו את אלהי‬ ‫הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם וארבע אבות הטומאות יש בה ע״ז‬ ‫עצמה ומשמשיה ותקרובת שלה ויין שנתנסך לה וטומאת כולן מדבריהם.

‫והנה יקרא זה הרמב"ם "ויש להן רמז בתורה" אף שהכתוב הזה הסירו וכו׳‬ ‫הוא לגמרי דברים מפורשים בתורה, אבל מכיון שידענו בקבלה שמדין תורה אין‬ ‫זה חובה, ודין תורת חובה אין בזה כי אם מתקנת חכמים, הנה ממילא אין לנו‬ ‫בתורה בתור חובה כי אם רמז.

‫ואחר זה בהלכה ב' שם יאמר הרמב״ם:

‫ע"ז עצמה מטמאה אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר, ואינה מטמאה במשא‬ ‫כשרץ שנאמר שקץ תשקצנו.

‫והנה מפורש במשנה על זה ״שנאמר״‪ ,‬וכן העתיק זה הרמב"ם ז"ל מפני‬ ‫שסמכו הדבר על זה ובא כן במשנה מפורש בדרשא דקרא מפני שכן שנו זה, ‫והמשנה מסרה לנו כל הדברים כמו שהם, וכמו שבאו מתחלתן.

‫ובכל זה מסרו לנו שאין זה דאורייתא כי אם דרבנן.

‫והאם יש מקום לנטות ימין ושמאל שמסרו לנו כל דבר כמו שהוא.

‫וכן נאמר בספר שמות (כ"ב ט"ז) כסף ישקל כמהר הבתולת, ומזה נוכל‬ ‫לאמר כתובה דאורייתא, ורש״י ז״ל בפי׳ החומש כתב כן שם לפני זה ״מהר‬ ‫ימהרנה לו לאשה יפסוק לה מוהר כמשפט איש לאשתו שכותב לה כתובה וישאנה״.

‫והרמב״ן באמת השיג עליו שם וכתב ״ומה שפי׳ הרב וכו׳ אינו אמת וכו׳‬ ‫ואם יגרשנה אחר הנשואין אין עליו כלום מן התורה שהכתובה מדברי סופרים‬ ‫היא וכו׳״.

‫וכבר כתבו התוס׳ במס׳ סוטה ד׳ כ״ז בד״ה איש איש לרבות אשת חרש‬ ‫וכו׳ נראה דעיקר קרא לא איצטריך אלא לאוסרה וכו׳ אבל משום לפוסלה מכתובתה‬ ‫לא צריך קרא דהא אפי׳ רבן שמעון בן גמליאל דאמר בפרק בתרא דכתובות ד׳‬ ‫ק״י: כתובת אשה דאורייתא לאו ממש דאורייתא אלא אית ליה סמך מדאורייתא‬ ‫כדאמרינן התם בפרק ד׳ י׳ מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה אלא תנא‬ ‫דנקט וכו׳ עכ״ל (ופשוט שהם נקטו לרשב"ג וכן הוא גם לר׳ מאיר).

‫וכידוע הנה דיני כתובה רבו מאד, והנם אחד מהמקצועות, ורבו פאורותיהם, ‫ומה נקל הי׳ להם ליחס זה לדין תורה ואין ספק שהסמך לדין תורה מהכתוב‬ ‫קרוב בזה הרבה יותר מהרבה ריבוים של או לרבות, או וי״ו מוסיף על ענין‬ ‫ראשון, או אם אינו ענין לזה תנהו ענין לזה.

‫אבל הכל תלוי בהקבלה, ואת אשר קבלו שזה דאורייתא מסרו לנו כן, ‫‬‫ואת אשר קבלו שהוא מדרבנן מסרו כן.

‫ואלו לא תקנו כתובה לאשה הי׳ אפשר לבעל דין לדחות שלא רצו לעשות‬ ‫כן, ועל כן אמרו שאין זה מן התורה. ‫‬‬ ‫אבל הלא באמת נתקנה כתובה, והחמירו בה מאד עד שלר׳ מאיר גם כל הפוחת‬ ‫לבתולה ממאתים ולאלמנה וכו׳ בעילתו בעילת זנות, ודקדקו בכל פרטי פרטיהן של‬ ‫כל הדינים האלה וכמה טוב ויפה הי׳ לזה אם אמרו שזה דאורייתא, והרי גם לבד‬ ‫כסף ישקל כמהר הבתולת יש לזה גם שורש גדול בההבדל שבין נשים לפלגשים.

‫ובכל זה מסרו לנו שכתובת אשה דרבנן, לפי שכן הדבר שמסרו הכל רק‬ ‫מתוך קבלתם ועל פיה, והדרשות הנם רק נגררות אחרי הקבלה, ואחרי כל שיטות‬ ‫קבלותיהם.

‫וכן הוא גם בדין אבילות שבעה שהוא רק מדרבנן אף שמסופר בתורה‬ ‫מפורש אצל יוסף (בראשית נ׳ י׳) ויעש לאביו אבל שבעת ימים, ואף שיש ראיות‬ ‫מוכיחות בתנ"ך שבאמת נהגו באבילות.

‫וביחזקאל (כ״ד ט״ו) ויהי דבר ד׳ אלי לאמר בן אדם הנני לוקח ממך את‬ ‫מחמד עיניך במגפה וכו׳ האנק דם מתים אבל לא תעשה פארך חבוש עליך ונעליך‬ ‫תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל.

‫שמכל זה מבואר שאחרים יעשו בזה אבל, וכל הדברים האלה נהוגים בהם, ‫וכמו שבאמת דרשו כן מכל הפסוקים האלה במס׳ מ׳׳ק ד׳ ט״ו לזה.

‫ודברי שמואל מ״ק ד׳ כ״ד אבל שלא פרע ושלא פירם חייב מיתה שנאמר‬ ‫ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו וכו׳.

‫ואין ספק שהיו כל הדברים האלה נהוגים בישראל מהימים היותר ראשונים, ‫ויהיו לחוקים קבועים, והנם דינים גמורים במשנה, ובגמרא ככל פרטי הדינים כולם‬ ‫אשר ילכו עליהם דברי התנאים כולם והאמוראים ביסודות קבועים ופרטי דינים רבים.

‫ובכל זה מסרו לנו הדבר כמו שהוא שאין זה דין תורה, היינו שאין הדבר‬ ‫חוב מן התורה, ואין כל דין אבילות שבעה דאורייתא, כי אם מדרבנן.

‫ודעת התוס׳ והרבה מן הראשונים שאבילות אפי׳ של יום ראשון דרבנן, כי אבילות לחוד ואנינות לחוד ואף שאנינות יום ראשון דאורייתא, אבילות גם‬ ‫ביום ראשון דרבנן, ודעת הרי״ף והגאונים (עי׳ ברכות סוף פרק הי׳ קורא) דאבילות‬ ‫ואנינות אחת ויום ראשון דאורייתא והמחלוקת הוא רק אם תופס הלילה שלאחריו.

‫על כל פנים זה ודאי שאבילות לאחר אנינות, והיינו אבילות שבעת ימים, ‫בודאי רק מדרבנן, כמו שביארו כל הראשונים מסוגיות הגמרא בהרבה מקומות.

‫והנה לנו גם בזה דבר שעצם ענינו מפורש בתורה, ונאסר באמת מתוך כל‬ ‫דקדוקי דינים רבים ויסודות קבועים, ובכל זה מסרו לנו הדבר כפי קבלתם, שאין‬ ‫זה חובה מן התורה כי אם מתקנת חכמים. ‫ והרי כל זה יורה לנו להבין ולדעת באין ספק כלל שלא מפני הדרשות‬ ‫עשו זה וזה לדאורייתא, כי אם שעיקר הכל בכל זה הוא רק הקבלה, ומה שקבלו‬ ‫שזה הוא מדאורייתא, ודין תורה גמור מסרו לנו כן, בין שיש שם על זה סמך‬ ‫ודרשה, ובין שאין שם מזה כלום. ‫ ולהיפך דבר שקבלו שהוא דרבנן^(פב) מסרו לנו כן, אף שיש שם דרשות‬ ‫ואסמכתות, וגם הרבה יותר מאסמכתות. ‫‬‬ ‫ודברים רבים עוד כאלה וכאלה יש לנו בש"ס, ‬והדברים הנם רחבים ודורשים‬ ‫תפקידם, ויבוארו לנו במקומם בכרך הבא על ענינם, ‬ובמקום הזה נגענו רק ביסוד‬ ‫הדבר להשלמת הדברים אמר דברנו עליהם בזה.

‫ונבוא לדבר יסודי התקנות מדרבנן, היינו התקנות הכוללות, אשר כבר‬ ‫אמרנו שגם הם היו כולם כבר לפני התנאים כולם ממש ככל אשר הנם לפנינו, ‫כי סוף זמן היותר אחרונים שבהם הוא זמן אנשי כנסת הגדולה.

‫ונשובה לבאר את ענין הדבר הגדול הזה. ‫‬‬

הערות

הערה (פב): ודבר המובן מעצמו הוא שאין דברינו על שקלא וטרי׳ בגמ׳ או דברי יחיד, כל דברינו‬ הם על דעת הרבים והמסקנות ובירורי הדברים ויש בזה דרכים הרבה ופרטים אשר כולם יבוררו בכרך הבא. ‬