דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק כ

יצחק אייזיק הלוי
דורות הראשונים
כרך א, חלק שני, פרק כ
→חלק שני, פרק יט	חלק שני, פרק כא←

‫ועל פי כל דברינו נראה אור בדברי משנה סתומה וחתומה ונפלאה מאד‬ ‫במס׳ ביצה ד׳ ל״ו: (פ״ה מ״ב) ולשון המשנה שם הוא:

‫כל שחייבין עליו משום שבות, משום רשות, משום מצוה בשבת^(נה) ‫חייבין עליו ביום טוב, ואלו הן משום שבות, לא עולין באילן, ולא רוכבין על‬ ‫גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ולא מטפחין, ולא מספקין, ולא מרקדין, ‫ואלו הן משום רשות, לא דנין, ולא מקדשין, ולא חולצין ולא מיבמין, ואלו הן ‫משום מצוה לא מקדישין, ולא מעריכין‪ ,‬ולא מחרימין, ולא מגביהין תרומה ומעשר, ‫כל אלו ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת.

‫והדברים מפליאים, כי הנם סותרים זה את זה.

‫שתחלת דברי המשנה הם:

‫כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה "בשבת" חייבין עליו ביום טוב.

‫שזה הלא יורה לנו מפורש ששבת עיקר, ושם נאמר זה, ודברי המשנה ‫לאמר לנו שדין יום טוב כדין שבת, וכשם שזה אסור בשבת, אף כן אסור זה‬ ‫גם ביום טוב.

‫וסוף דברי המשנה הנם לגמרי להיפך, כי בסוף המשנה נאמר:

‫כל אלו ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת. ‬‬ ‫אבל הלא תחלת המשנה הזאת היא ״כל שחייבין וכו׳ בשבת חייבין עליו‬ ‫ביום טוב״. ‬ ‫והרב תוספת יום טוב ז"ל כפי הנראה הרגיש בזה, אבל בהחסר עד היום‬ ‫הידיעה הגדולה, שיש לנו במשנה שני דברים עומדים לעצמם יסוד המשנה לעצמה, ‫וחתימת המשנה בימי יבנה ובימי רבי לעצמה, הנה אף שהרגיש הרב בסתירת דברי‬ ‫המשנה, רצה לתרץ זה בדברים שאין האוזן יכולה לשמוע, ואין להם שחר כלל, ‫ויאמר:

‫״כל אלו ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת הכי קאמר כי איתני בי מדרשא‬ ‫לענין יום טוב מיתני וקל וחומר בשבת, וברישא דקתני כל שחייבים וכו׳ בשבת‬ ‫חייבים עליו ביום טוב ״רצה לומר אחרים שלא הוזכרו במשנתינו זאת" ודקתני‬ ‫ואלו הן אסיפא קאי כל אלו ביום טוב כו׳ דאלו הן שאמרו משום שבות כו׳" עכ״ל.

‫ודבריו ז״ל יורו לנו רק זאת עד כמה הי' חסר עוד דבר הבנת סידור המשנה, ‫עד שבכל רוחב דעתו כתב הרב ז״ל דברים כאלה, שלא ניתנו להאמר כלל.

‫והנה בא לאמר "כי איתני בי מדרשא לענין יום טוב מיתני״ במקום שההיפך‬ ‫מפורש במשנה עצמה שהדברים יותחלו:

‫כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבין עליו‬ ביום טוב ואלו הן משום שבות לא עולין וכו׳. ‫ האם אפשר שיהיו הדברים יותר ברורים דכי איתנו מתחלה בשבת איתנו‪,‬‬ ‫ואיזה מקום יש לאמר על דברים מפורשים כאלה שהכוונה על דברים אחרים שלא‬ ‫הוזכרו במשנתינו.

‫גם לא שם הרב ז״ל לב שגם עיקר הדבר אי אפשר, שהרי זה מוכח‬ ‫ממשנתינו עצמה שאין בזה שום טעם לאמר שיהי׳ בזה שבת קיל מיום טוב, ‫שהרי המשנה עצמה תאמר לנו ששבת קל וחומר, ״כל אלו ביום טוב אמרו קל‬ ‫וחומר בשבת".

‫ואיך יעלה על הדעת דכשישבו כסאות למשפט לתקן תקנות כוללות של‬ שבות נתקנו אז ליום טוב ולא לשבת וכלשונו של התוס׳ יום טוב "כי איתני בי‬ ‫מדרשא לענין יום טוב מיתני״ והלא לכל הפחות שקולים הם ויבואו שניהם.

‫והרי אלו הי׳ אפשר לאמר שלא נתקנו לשבת מאיזה טעם שיהי׳ (עי׳ ביצה‬ ‫ד׳ ב׳:) ונתקנו רק ליום טוב, אם כן איך נאמר במשנה ״וקל וחומר בשבת״.

‫וכל האריכות למותר שדברי המשנה מפורשים שנתקנו לשבת כל שחייבין‬ ‫וכו׳ בשבת חייבין עליו ביום טוב ואלו הן משום שבות וכו׳ ואלו הן משום רשות‬ ‫וכו׳ ואלו הן משום מצוה וכו׳ ודברים יותר מפורשים אין לנו בכל המשנה‪.‬‬ ‫ ורק אם נכחיש את עצמינו אפשר לקחת דברים ברורים כאלה ולהשיאם‬ ‫לדבר אחר.

‫אבל כל הדברים פשוטים, וילכו למישרים, וכל דברי המשנה על מקומם‬ ‫ועל ענינם, והצעת הדבר כך הוא. ‬ ‫אין ספק כלל שעיקר תקנת השבותין בשבת הי׳, וכן נתקן באותו מעמד‬ ‫גם לשבת, וגם ליום טוב‪.‬‬ ‫ ולפנינו בהפרקים "הימים הראשונים" יבואר לנו שבאמת הי׳ כל זה כבר‬ ‫מהימים היותר ראשונים‪.‬‬ ‬‬ ‫ומפורש במס׳ סנהדרין ד׳ מ״ו מעשה באחד שרכב על סוס "בשבת״ בימי‬ ‫יוונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה‬ ‫לכך וזה הי׳ עוד לפני ימי החשמונאים.

וכן ביום טוב, כבר נחלקו בימי יוסי בן יועזר היינו בתחילת ימי הזוגות, ‫אם יש שבות במקדש ביום טוב, ויבואר לנו כל זה שם.

‫וכלל גדול הוא שכל התקנות הכוללות סוף זמנם הוא ימי אנשי כנסת‬ ‫הגדולה, ויש מהם הקדומים הרבה לפני זה, אבל הזמן מהאחרונים שבהם הוא זמן‬ ‫אנשי כנסת הגדולה, וזה הוא סוף זמנם.

‫וכבר הערנו כי יסוד המשנה אשר נסדרה כולה מאנשי כנסת הגדולה, הי׳‬ ‫שם כל סדרה לא מסכתות, כי אם סדרים^(נו), סדר זרעים, סדר מועד, סדר‬ ‫נשים וכו׳, ויספיקו להם רק ששה סדרים שונים, בהיות שם הדברים קצרים מאד, ‫וככל אשר יבואר כל זה במקומו בכרך הבא.

‫ועל כן לא הי׳ שם מס׳ ביצה ויום טוב לעצמם כלל^(נז) ובכל מקום‬ ‫שזה הוא הדין כן גם ביום טוב נתפרש זה בתוך דיני שבת.

‫ולזה הי׳ שם גם לשון המשנה הזאת שלפנינו כן:

‫כל שחייבים עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבים‬ ‫עליו (גם) ביום טוב, ואלו הן משום שבות לא עולין באילן וכו׳.

‫אבל כאשר על ידי דברי התנאים פירושיהם וחקירותיהם על יסוד המשנה ‫נתרחבו הדברים הרבה יותר, אז חלקו הדברים ואז באו המסכתות תחת הבבות‬ ‫ויהיו לעומדות לעצמן ונתוספו הרבה מס׳ קטנות, ומאלה היתה גם מס׳ יום טוב.

‫ואחרי אשר מס׳ שבת גם בלא זה רבו פארותיה מאד לא סדרו מדברי‬ ‫השבותין האלו דבר בכל מס׳ שבת‪ ,‬ואין שם מזה כלום, והשאירו כל זה למס׳‬ ‫ביצה.

ועל כן הנה בתוך לשון יסוד המשנה עצמה לא שנו דבר, ולא יכלו לשנות, ‫מפני שבאמת כן הי׳ התקון לשבת ויום טוב עמה, ולא הי׳ אפשר לשנות לשון‬ ‫המשנה מכפי שנשנית מתחלתה במקומה במס׳ שבת.

‫אבל הלא עתה לפנינו היא סדורה במס׳ יום טוב, ובמס׳ שבת יפקד מקומה‬ ‫לגמרי, ויש מקום מתוך זה לתלות טעמים על זה, על כן סיימו בסוף אחר כל‬ ‫דברי המשנה ״ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת" והדברים ברורים ומבארים‬ ‫את עצמן.

‫והמעיין יראה שלא לבד משנה זו כי אם שכל הפרק הזה, היינו פרק‬ ‫משילין, לקוח ממס׳ שבת, ורק על ידי זה נבין שם דברים רבים מדברי המשנה ‬‬ ‫אשר לשונם בעיקרם על שבת, וכל זה יתבאר לנו לכל פרטיו במקומו בכרך‬ ‫הבא בדברינו על ימי רבי וחתימת המשנה.

‫וראוי לנו להעיר במקום הזה גם על המשנה במס׳ שבת ריש פרק ב׳, ‫ולשון המשנה שם הוא: ‬ ‫במה מדליקין ובמה אין מדליקין, אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא‬ ‫בכלך ולא בפתילת האידן ולא בפתילת המדבר ולא בירוקה שעל פני המים ולא‬ ‫בזפת ולא בשעוה, ולא בשמן קיק, ולא בשמן שרפה ולא באליה ולא בחלב.

‫נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל וחכמים אומרים אחד מבושל ואחד‬ שאינו מבושל אין מדליקין בו‪.‬‬ ‫ ובידוע הנה נחום המדי הי׳ עוד לפני החורבן וכמו שהוא במס׳ כתובות ד׳‬ ‫ק״ה דתניא ר׳ נתן אומר אף נחום המדי מגוזרי גזירות שבירושלים הי׳ ולא הודו‬ ‫לו חכמים.

‫היינו שלא הודו לו שהי׳ נחום המדי מגוזרי גזירות שבירושלים, אבל זה‬ הוא זמנו. ‫ ובמשנה במס׳ נזיר פ"ה מ"ד נאמר: וזה טעות טעה נחום המדי כשעלו‬ ‫נזירין מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב אמר להם נחום המדי אלו הייתם יודעים‬ ‫שבית המקדש חרב הייתם גוזרים אמרו לו וכו׳ וזה הוא זמנו.

‫ומבואר שעל מה שנאמר במשנה "ולא באליה ולא בחלב" באו דברי נחום‬ ‫המדי וחכמים.

‫שנחום המדי סובר שדברי המשנה הוא רק בחלב שאינו מבושל, אבל חלב‬ ‫מבושל דולק היטב ומותר להדליק בו וחכמים סוברים שאין חילוק בזה, ודברי‬ ‫המשנה "ולא בחלב" הוא בכל אופן "וחכמים אומרים אחד מבושל ואחד שאינו‬ מבושל אין מדליקין בו".

‫ואמנם שנראה במקום הזה עוד דבר יותר גדול בנוגע ליסוד המשנה, ולמה‬ ‫שנתוסף עליה בימי רבי. ‫ כי הנה בתוספתא שבת פרק ב׳ והובא גם בגמרא במס׳ שבת ד׳ כ"ו נאמר:‬

‫ר׳ טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד עמד ר׳ יוחנן בן נורי‬ ‫על רגליו ואמר ומה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין ומה יעשו‬ ‫אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים, ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם‬ ‫אלא שמן צנונות ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט‬ ‫אלא אין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין".

והנה דברי ר׳ יוחנן בן נורי הלא הם שמותר להדליק בכל השמנים, ועל‬ ‫כן הלא היתה ראיתו צריכה להיות ממה שאמרו חכמים שמדליקין בהם, ולא ממה‬ ‫שאין מדליקין.

‫אבל ר׳ יוחנן בן נורי לא יכול להביא ראיתו כי אם מיסוד המשנה, ובה‬ ‫באמת לא הי׳ לפניהם כי אם משנת במה אין מדליקין.

‫דהיינו המשנה הראשונה "אין מדליקין לא בלכש ולא בחסן וכו׳ ולא באליה‬ ‫ולא בחלב", ועל זה הוא שילכו גם דברי נחום המדי וחכמים כמבואר.

‫ובכל זה אין כי אם במה אין מדליקין. ‬‬ ‫אבל לפנינו כבר יקרא הפרק במה מדליקין ובמה אין מדליקין, אף שבמה‬ ‫מדליקין בא רק במשנה ב', ונוסף רק בימי רבי, על ידי מחלוקת ר' יוחנן בן נורי‬ ‫ר׳ טרפון ור' ישמעאל, ובא במשנה ב׳^(נח).

‫אין מדליקין בשמן שרפה ביום טוב, ר' ישמעאל אומר אין מדליקין‬ ‫בעטרן מפני כבוד השבת, וחכמים מתירים בכל השמנים בשמן שומשין בשמן‬ ‫אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות בעטרן ובנפט, ר׳ טרפון אומר‬ ‫אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד.

‫ודברי המשנה הזאת היא מתוך דברי ר׳ יוחנן בן נורי במחלקותו עם ר׳‬ ‫טרפון אשר הסכימו לו חכמי הדור והוא ממש כלשונו.

‫ומבואר בתוספתא ובברייתא בגמרא שכל ראיתו של ר' יוחנן בן נורי שזה‬ ‫הוא משנה ב׳, וכל יסוד דבריו אינו כי אם מיסוד המשנה דהיינו ממשנה א', ‫ויאמר כן מפורש "אלא אין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין".

‫דהיינו מה שנאמר ביסוד המשנה במשנה א' שעל דבריה יסבו כל דברי‬ ‫התנאים.

‫ודברי המשנה בריש משנה ב' לפני מחלוקת התנאים, "אין מדליקין בשמן‬ ‫שריפה ביום טוב".

‫הוא כמו שכבר נתבאר שמראש ומראשונה נכללו כל דיני יום טוב יחד עם‬ ‫שבת בתוך דיני שבת במס׳ שבת.

‫ועי׳ שם דברי הגמרא בד׳ כ"ג: רב חסדא אמר וכו׳ אלא הכא ביו"ט שחל‬ ‫להיות ערב שבת עסקינן לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב.

‫ובעצמו של דבר כללו מראש ובראשונה דיני יום טוב בתוך מסכתת שבת, ‫כלומר בתוך בבא מסדר מועד אשר דברו שם בכל דיני שבת ובהם גם עירובין, ‫ויבואר במקומו. ‬‬

הערות

הערה (נה): ובמשנה שבירושלמי יחסר תיבת ״בשבת״ והוא רק טעות סופר שהרי אין להדברים שום‬ ‫פירוש בלא זה, וכן פירשו זה גם מפרשי הירושלמי. ‬‬

הערה (נו): ואך מזה בא את אשר יש לנו שני חלוקות, גם חלוקת סדרים, ‬וגם חלוקת מסכתות, שבראשונה הי׳ רק חלוקת סדרים, ואחר זה נתחלקו גם למסכתות.

‫רק במקום שגם מתחלתן רבו שם הדברים, וחלוקת מסכתות לא הי׳ אז עוד, נחלקו הדברים לבבות, ‫ונשאר גם לנו זכר מזה בתלתא בבא דנזיקין, ומס׳ כלים, והבבות לבד נקראו סדר נזיקין לפי שמתחלה כללו‬ ‫בתוכם גם יתר המסכתות, וכל זה יבואר לנו לכל פרטיו בכרך הבא בדברינו על ימי יבנה, וימי רבי וסייעתו‬ ‫בחתימת המשנה.

הערה (נז): המעיין אשר ישים לב למס׳ ביצה יראה שיסוד המשנה בא שם אך מעט לפי שבעצם‬ ‫ובראשונה נכללו דיני יום טוב בתוך דיני שבת, ונתפרש בכל דבר שזה וזה כן דינו גם ביום טוב, וכמו שנשאר‬ מזה גם במשנה לפנינו. ‬‬

הערה (נח): ועל זה שבא כבר לפנינו בסוף ‫סידור רבי באו גם דברי הגמ׳ במס׳ נדרים ד׳ ג' אלא‬‬ לאו דוקא זימנין מפרש ההוא דפתח ברישא זימנין ההוא דסליק מפרש ברישא. ‬‬