דברת שלמה - בחוקתי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

חזרה לדף המבוא בספר דברת שלמה של המגיד מלוצק

פרשת בחוקותי

מציאת הרוחני בגשמיעריכה

דקדוקים: גשמיכם, בעתם, יבולהעריכה

אם בחוקתי תלכו כו'
ונתתי גשמיכם בעתם
ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו
הדיקדוקים רבו:
הלשון בעתם אינו מובן - דהל"ל בעתו
כמ"ש בתי' והיה אם שמוע
וגם: שם כתיב מטר וכאן כתיב גשם
גם: מאי לשון יבולה
לפי מה שפרש"י לקמן בתוכחה: אפי' מה שאתה מוביל
וכאן אצל ברכה לא שייך זה לכאור'.

השכר הגשמי הוא רוחניעריכה

אמנם דהנה המפרשי' הוקשו למה לא נכתב בתורה יעודים רוחנים רק שכר הגשמיי'
ולדעתי אין זה קושיא כלל
דהנה כבר כתבתי לעיל בפרשה שמיני:
הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה ע"ש באריכות
ובכאן נאמר בקיצור
דהנה לכאורה העוה"ז הוא הנראה לעינים
והעולם הרוחני' ותענוגיו אינו נראה כלל.
אמנם באמת שהעיקר הנראה והנישוג הוא התענוג הרוחני
כי כל מה שנראה ונישוג הוא רק המראה של כל דבר
שנראה שנשתנה לכמה גוונים
או לבן, או אדום וירוק וכיוצא
ומצד הגשם אין שום חילוק
כי הגשם הוא הכלי והגבלה שמגביל המראה והגוון אשר בו
אבל מצד עצמו אינו כלום
רק התענוג שבו - שהוא המראה והגוון
או מצד המישוש - יש חילוק רך וקשה, חם וקר
וזה הכל דברים רוחניים
וכן בטעמים, יש בכ"א טעם בפ"ע -
טעמו של זה לא כטעמו של זה
וכן בריח יש כמה וכמה שינויים
והגשם של כל דבר הוא רק הכלי וההגבלה
שמגביל המראה והטעם והריח
והרוחנית הזה הוא חיות הבורא ב"ה
הנמשך ונגבל בגשמיו' הזה
והן הן אותיותיו ודיבוריו הק' של הקב"ה
כי האותיות הם רוחנים ומתוקי'
ומוטעמים ומבושמים
כמ"ש הנחמדים כו' ומתוקים כו'
ואחז"ל כל דיבור כו' נמלא בו העולם כולו בשמים כנ"ל
וכן הם מפוארים כי הן כולם בהירות הבורא ב"ה
וכתיב במראה אליו אתודע
ואלו באתי לפרש הענין ולסדר הענין יותר -
איך ומה האותיות והדיבורי' הם רוחניים ומפוארי' בכל מיני גווני' וריחנים וטעמים
כפי מה שהבנתי וקבלתי מפי מורי זללה"ה כטפה מן הים
תקצר היריעה מהכיל
ואפי' להכניסם בדיבור ולהעלותם על הפה קשה הדבר
וכמ"ש בזה"ק עד דלא יכול למללא


ולזה צריך שקידה גדולה
לשמש ת"ח וגדולי ישראל לשמוע דבריהם הנאמרי' באמת
ומתוכם ילמוד להבין ולהשכיל ולהפשיט כ"ד מגשמיותו - ולהסתכל רק ברוחניותו
ויהי' תמיד חיות ובהירו' הבורא ית"ש לנגד עיניו ולא יראה זולתו.
כמ"ש שויתי ד' לנגדי תמיד
וכמ"ש אין עוד מלבדו.


ופעם אחד בא אדם אחד בקובלנא לפני ואמר
אני רוצה מאוד לעבוד הבורא ב"ה ולדבק בצדיקי'
רק שאני מוטרד מאוד בעולם ובעסקיו
ובגלל הדבר הזה אין אתי יודע עד מה
ואני רחוק מהבורא עולם ית"ש.
והשבתי לו:
הנה הבורא עולם ית"ש א"ס לגדולתו וכל העולמות כגרגיר חרדל לפניו
ואיך אפשר ויהיה זה שעוה"ז ועסקיו הקטנים והנבזים - שהם כגרגיר חרדל כנ"ל
יעמוד ויכסה ויעלים מלהסתכל אל הבורא הגדול והנורא הזה
אמנם אצל אנשים צדיקים הוא ההיפך
שהוא האמת והנכון
שתמיד מוטרדי' ומושקעי' ומדובקי' בבהירות הבורא ב"ה ובחיותו שבכ"ד ובכ"מ כנ"ל
ואינם רואים דבר זולתו
והוא המכסה ומעלים את העה"ז בפניהם:

דבורי הקב"ה במציאותעריכה

נחזור לענינינו שבכל דבר יש דיבורים של הקב"ה
כמ"ש בדבר ד' שמים נעשו כו'
והן הן השמות של כ"ד - כגון לח"ם ומי"ם וכיוצ'
והוא החיות והטעם והריח והמרא' של כל דיבור לפי האותיות והצירופים של התיבות
כך הוא המשכות החיות שבכ"ד
וכבר כתבתי לעיל קצת בפ' כי תשא
ע"פ בהראותו את עושר כו'
כי כ"ד נברא ונאצל מחיותו ית"ש
ולכן צריך שיתעלה הכל לשורשו ע"י אכילה ושתי'
וע"י עשיות ועובדות של עם ד' הקדושים
בדביקות הבורא ב"ה

עליית דברים טמאים ומאכלות אסורותעריכה

ואפי' דברים הטמאים ומאכלות אסורים ושאר דברי' האסורים
שיש בהם חשכות והעדר ויש בהם מעט חיות
עכ"ז יש להם ג"כ עלי' ע"י שמירתינו מצות ל"ת
ע"ד שאחז"ל אל יאמר אדם א"א כו' אבל יאמר אפשי אבל מה אעשה שאבינו שבשמים גזר עלי'
ובזה שפירש מחמת גזירת אבינו שבשמים דוחה החשכות וההעדר שבהם - ונופל למטה ונפרד מהחיות
ולכן אחז"ל ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה
ופי' חז"ל שבא דבר עבירה לידו וניצל ממנה
שע"י זה יש להחיות ג"כ עלי' כנ"ל
ואפילו דברים האסורים להסתכל בהם
יש להחיות מעט שבהן ג"כ עלי'
עי"ז שדוחה בשתי ידים גודל החשכות והעדר שבו
ואז מעוררין ג"כ למעל' דחיפה והרחק' לחשכות וההעדר
והחיות יתעלה ממילא

העורב והיונה בפרשת נחעריכה


(בר' רבה פרשה כ"א רמז ה' - הן האדם היה כאחד ממנו)
דרש רבי פפוס: הן האדם היה כאחד ממנו, כאחד ממלאכי השרת.
אמר לו ר' עקיבא: דייך פפוס!
אמר לו: מה אתה מקיים הן האדם היה כאחד ממנו?
אמר לו: שנתן לו המקום לפניו שני דרכים: דרך החיים, ודרך המות, ובירר לו דרך אחרת.
רבי יהודה בר סימון אמר: כיחידו של עולם, שנאמר (דברים ו): שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד.
רבנן אמרי: כגבריאל, שנאמר (דניאל י): והנה איש אחד לבוש הבדים, כהדין קמצא זחל, דלבושיה מיניה בשלב הגולם עורו הופך להיות לבושו החיצוני וביה.



(ר' משה קורדוברו, פרדס רמונים) וא"כ הוצרך לאהבתו להבריאה להאציל כלי למעשהו שיהיה מתיחד החסד ההוא אל חסידותו, והגבורה אל גבורתו, ודינו אל היותו דיין. ולכן נמצא כי כל ענייני החסד הם מתיחסים אל החסד שהוא העצמות. והחסד שהוא העצם כדי לפעול פעולתו צריך אל החסד שהוא הכלי, והחסד שהוא הכלי צריך אל החסד שהוא העצמות. והם מיוחדים תכלית היחוד. והוא כהדין קמצא דלבושיה מניה, שהלבוש בלעדו הוא כאבן דומם והוא בלא לבוש אין לו מציאות אל פעולותיו. וכ"ה אל ענין הספירות.



(חובות הלבבות שער הבחינה (ב ה)) ואמר אחר מן הפילוסופים: רוב הטבעים - התנועה.
וכשתבין סוד התנועה ותשכיל עניין אמיתתה ורוחניותה, ותדע כי הוא מפלאי החכמה האלוהית, ותכיר רוב חמלת הבורא על ברואיו,
אז יתברר לך כי כל תנועותיך נקשרות בחפץ הבורא יתעלה והנהגתו ורצונו.
הקטנה והגדולה שבהם, והגלויה והנסתרת, חוץ ממה ששם ברשותך מבחירת הטוב והרע.
וכאשר יתברר לך זה, תפקוד עצמך בכל תנועה שתנוע, ותזכור הקשר אשר קשרך הבורא בו,
והתבושש ממנו תמיד ותירא אותו,
ותימסר לדינו ותרצה בגזרותיו, תגיע אל רצונו ותהיה אחריתך לטוב.
כמו שאמר הכתוב (תהילים לב) והבוטח בה' חסד יסובבנו.

ובזה יובן מ"ש הכתוב אצל שליחות העורב
ויצא יצא ושב עד יבושת המים כו'
ואצל שליחות היונה כתיב וישלח את היונה מאתו כו' וישלח ידו ויקחה
ואצל עורב לא כתיב מאתו
כי לשון מאתו שייך לדבר שנשאר עוד מחובר בו ולא נפרד לגמרי
כי הוא מעופות הטהורים שהניצוץ להחיות שבהם מרובה ונוחים להתעלות
וז"ש "וישלח "ידו "ויקחה שר"ת שלו וי"ו
שהוא המשכה כנודע
שהוא עליות החיות לשורשו
ולכן אצל העורב שהוא מעופות הטמאי'
שהחיות שבו מועט והחשכות וההעדר שבו מרובה
ולכן השליחות שלו הוא בהתרחקות יותר
ולכן לא כתיב בי' מאתו
וז"ש עד יבושת המים
כי מים הם ניצוצי הק'
ר"ל שיתעלו כל ניצוצי הק' אפי' הרחוקות מאוד
וזה יהי' בביאת אליהו ב"ב
וזה שרמזו חזל בימי אליהו כו'
כי יבשת אותיו' תשב"י
ולכן מרמז ג"כ בר"ת "ויצא "יצא "ושב
ג"כ וי"ו כנ"ל
נמצא הוא הכל בהירות ואלהות וחיות הבורא ב"ה
וכמ"ש אין עוד מלבדו וכמ"ש בזה"ק כהדין קמצא דלובשי' מיני' ובי'
וכן כל העובדות והעשיות של האדם ודיבוריו
הם הכל נחקקים ונעשים בתוך בהירות אורו ית"ש וחיותו
ובתוכו וממנו הכל
וזהו שמרמז בס' חובת הלבבות
ודע שכל תנועותיך נקשרים בחפץ הבורא ית"ש

אם בחוקתי תלכו - התבוננות במציאות (ההליכה) וראיית (חקיקות) הבוראעריכה

וזש"ה אם בחוקתי תלכו
ר"ל שתדעו כי כל הליכתם ותנועתם - הם נחקקים ונעשים בתוך בהירות אורו ית' כנ"ל
ועי"ז תהי' דביקים תמיד בבורא עולם ית"ש
ויתעלו ע"י כל ניצוצי הק' ויתהוו רוחני' כבראשונה
כי החשכות וההעדר הי' פסולת - ונדחים לגמרי
וז"ש ותורתך בתוך מעי
כמ"ש בספר אור החיי' בפ' אחרי ע"ש

ונתתי גשמכם בעתםעריכה

וז"ש ונתתי גשמכם בעתם: ר"ל גשם גי' שביל עם הכולל
שהוא חיותו ית' הנמשך דרך שביל מחכמ' עליונה
כמ"ש כולם בחכמה עשית
ולכן שביל הם האותיות י"ש ל"ב כמ"ש האריז"ל
כי חכמה הוא יו"ד כנודע
וממנו כל המשכות שנקרא א"ל כנודע
וי"פ א"ל גי' י"ש - והן ש"י עולמות
ול"ב הם נתיבות החכמה
ולכן כתיב בעתם
שכל בחי' בהירו' וחיות הבורא ב"ה
הוא נמשך בגבול וצימצום בפ"ע הנ' עת
כמ"ש כי עת וזמן לכל חפץ:

ונתנה הארץ יבולה - הגשמיות מגלה את הרוחניותעריכה

וגם ונתנה הארץ יבולה שהוא יחוד חו"ב
שמשם כל ההמשכות כנודע
כמ"ש יובל הוא שנת החמשים ואותיות יבול"ה הוא אותיות יובלה" והמ"י והמבין יבין
וכל כל הכתוב בתורה אפי' הנראים דברים גשמים
אמנם בתורה אינו ניכר ונכתב רק אותיות ובהם נקודות וטעמים ותגין
והכל הוא רוחניו' ובירו' אורו ית"ש כנ"ל
והן הן השכר הרוחני שאדם מתלבש בהם בעובדו הבורא ית' בדביקות


משמעות גן עדןעריכה

וזהו הג"ע - ר"ל הגן של תענוג בלי לבוש
כי כמו שבגן יש כו"כ מיני פירות וירקות ורוחני
שכ"א משונה מחבירו בטעם ומראה וריח כנ"ל
כך יש ברוחניות בכל דיבור ובכל אות ונקודת
יש בחי' תענוג בכ"א שאינו דומה לחבירו
ולזה רמזו חז"ל עולמך תראה בחייך
וכן יבולה בגי' ג"ן

הרוחניות נמצאת בתוך הגשםעריכה


(ישעיהו - נבואת 'מסיר מירשלים משען ומשענה' (פרק ג'))
כִּי כָשְׁלָה יְרוּשָׁלַ‍ִם וִיהוּדָה נָפָל, כִּי לְשׁוֹנָם וּמַעַלְלֵיהֶם אֶל ה' לַמְרוֹת עֵנֵי כְבוֹדוֹ.
הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם, וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם הִגִּידוּ - לֹא כִחֵדוּ הם לא מתביישים להגיד שהם חוטאים,
אוֹי לְנַפְשָׁם - כִּי גָמְלוּ לָהֶם רָעָה!
אִמְרוּ 'צַדִּיק כִּי טוֹב!' תבינו שהצדיק הוא טוב - כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם בסופו של דבר יֹאכֵלוּ.
אוֹי לְרָשָׁע רָע, כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ.
עַמִּי - נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל ילדים הם המנהיגים שלו וְנָשִׁים מָשְׁלוּ בוֹ,
עַמִּי - מְאַשְּׁרֶיךָ מַתְעִים, וְדֶרֶךְ אֹרְחֹתֶיךָ בִּלֵּעוּ! {ס}



(בר' רבה רמז לג (ויזכר א' את נח ואת כל החיה)) רבי יונתן בשם רבי יאשיה מסרס קרא:
צדקתך עד משפטיך, כהררי א-ל עד תהום רבה.
מה הרים הללו אין להם סוף - אף הצדיקים אין להם סוף למתן שכרן
מה הרים הללו נכבשים לתהום שלא יעלה ויציף את העולם - כך הם הצדיקים נכבשים על הפורענות,
שלא יצאו וישרפו את העולם.
ומה הרים הללו נזרעים ועושים פירות - כך מעשיהם של צדיקים עושים פירות
הה"ד: "אמרו צדיק כי טוב וגו'"
ומה תהום זה אין לו חקר כך אין לפורענותן של רשעים חקר
הה"ד "אוי לרשע רע"
ומה התהום הזה לא נזרע ולא עושה פירות כך אין מעשיהן של רשעים עושין פירות
שאילו היו עושין פירות היו מחריבין את העולם

וז"ש ופניתי אליכם - ר"ל שיהי' הכל רק פנים ורוחני כנ"ל
והתהלכתי בתוככם - ר"ל התהלכתי הוא פועל יוצא
ר"ל ע"י ההולך שלו שהוא עליות החיות שלי נ"ל
ובזה יובן והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע
כי החיות הבורא ב"ה שבתוך הגבולים והצמצומים - הם נקרא די"ש,
שהוא דש ושוכן בתוכו - מלשון מכי דיש אמצרי, וכן עד מקום שהשמש דש
ולכן די"ש אותיו' שד"י
והגבול והמיצר נקרא בציר שהוא לשון הקטנה
והחיות הבורא ב"ה - נק' די"ש, יהי' מקיף אותו ומשיגו
וז"ש והשיג לכם דייקא כו'
משא"כ מי שעיני בשר לו, ורודף אחר תאוות, ואינו רואה כי אם דבר המגביל ומסבב את החיות
כמ"ש סביב רשעים יתהלכון כו'
ובציר ישיג את זרע
ר"ל ע"י הצימצום הנקרא בציר - תוכלו להשיג
כי בל"ז אין השגה אפשרית ברוחניות
ועי"ז תוכל להתדבק ולעשות כל העובדו'
וע"י תעשו פירות ויעלו כל הניצוצו' הק' על ידיכם
כמ"ש אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו
לזה יקרא זרע

כמ"ש אור זרוע לצדיק כו':

שביל החכמה ומשמעות היצר הרעעריכה

עוד י"ל עפ"י פשוטו אם בחוקתי תלכו
כי הנה בפ' אחרי כתיב כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו
וכמעשה ארץ כנען כו' לא תעשו ובחקותיהם לא תלכו
את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו ללכת בהם אני ד' אלהיכם
וצ"ל למה רשם הכ' ארץ מצרים
ופרט אשר ישבתם בה
וארץ כנען אשר אני מביא כו'
ועוד מהו לא תלכו דהנ"ל - לא תעשו
וגם הלשון ללכת בהם הוא מיותר שכבר נאמר תעשו ותשמרו.
והנראה בזה כי הנה נודע שנשמות ישראל הק' חצובים ואצולים מתחת כסא הכבוד
וצריכים המה לשוב ולחזור לשורשם ולהתדבק בו ית'
ע"י התורה והמצוות שהם דרכים ושבילים ומתוקנים ומסוקלים מכל אבני מכשול ונגע
כמ"ש בזוה"ק ע"פ כל ארחות ד' כו'
שהם התרי"ג מצות שהם ארחות ושבילין ללכת בהם להבורא עולם ולדבקה בו
משא"כ תאות היצ"ר ופתויו הנקרא צור מכשול ואבן נגף
כמ"ש סולו סולו המסילה - סלו מאבן הרימו מכשול כו'

מקורות היצר הרע - מלידה ומהמציאותעריכה

ותאות היצה"ר ופתויו נמשך מב' בחי'
א': מחמת שנולד ע"י תאוות וע"י דם נדות
כמ"ש הן בעון חוללתי
וזה נקרא ארץ מצרים - שהוא לשון מיצר
כמ"ש האריז"ל שמצרים הוא סוד העיבור
ובחי' ב': כשנולד, בא עוה"ז - הוא מלא תאות הנק' ארץ כנען
לשון הכנעה ושפלות
וצריך האדם לדחות אותו בשתי ידים כנ"ל
כי המדבק ומקוש ח"ו אינו יכול לילך ולהתקרב לדביקותו ית'
ולאור באור החיים אשר משם לוקח
כי אבני נגף וציר מכשול הם המעכבים ומבדילי' -
ומסך את דרכו כמ"ש הנני סך את דרכיך בסירים

ישור הדרך בתורה ומעשים טוביםעריכה

וע"י התורה ומע"ט מרים ומסקל את דרך ד' כנ"ל
עד שיהי' הדרך נכון ומתוקן לפניו ללכת בו
וז"ש כמעשה ארץ מצרים - שהם התאות שע"י נולד האדם
לא תעשו - ר"ל שתראו לטהר עצמכם מכל התאוות כנ"ל
וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם - שהוא מעשה תאות עוה"ז כנ"ל
לא תעשו - כנ"ל
ונתן טעם לדבריו:
ובחקותיהם לא תלכו - ר"ל שלא תוכלו יהיו מצבים שבהם לא תוכלו לילך בדרכי ד'
כי הם הדברים המפריעים לכם ללכת נקראים אבני נגף המעכבים את הדרך כנ"ל
כ"א את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו ללכת בהם
ר"ל ע"י תוכלו לילך בדרכים מתוקנים
ומסוקלים לאור באור החיים
וז"ש אני ד' אלקיכם
וזשה"כ כאן אם בחקותי תלכו - ר"ל תוכלו ללכת כנ"ל.

ש"י העולמות והירוד שבהם 'עת' (א' עד ת') בעזרת הצדיקעריכה

וע"פ דברינו הנ"ל כאן בתחילת הפרשה ע"פ ונתתי גשמיכם כו'
גשם גי' שביל עם הכולל שהם ש"י עולמו'
הנמשך מל"ב נתיבות החכמה עד למטה הנק' עת
וזהו בעתם כנ"ל
ודבר זה נמשך ע"י הצדיק המקשר בהירות וחיות הבורא ב"ה לתוך העולם
בגין דישתמודעין לו ויקבלו עול מלכותו עליהם
ובזה יובן משחז"ל סוף עוקצין שהוא סוף ו' סדרי משנה
אר"י ב"ל אמר רבי יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמו'
שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא
ע"כ עד כאן, כלומר - סוף ציטוט
ור"ל כי יש ת' עלמין דכסיפין
ע"י שישראל מקיימין את התורה מא'
ועד ת' - שהוא סוף כל המדריגות


וזהו תורה שבכתב ותורה שבע"פ
כי א' - הוא תורה שבכתב, כי אורייתא מחכמה נפקת -
וחכמה נק' א' כמ"ש ואאלפך חכמה
ותורה שבע"פ שהוא סוף וחותם של תורה שבכתב ופירושו, כנודע
ולכן משנה עם האותיות והכולל גי' ת'

ש"י העולמות - בידי הצדיק המביט נכונה במציאותעריכה

וזה נעשה ע"י הצדיק הלומד ת"ת לשמה
כי כל בחי' צדיק יש לו אורות ועולמות כמנין צ'
ולכן כשישראל יצאו ממצרים וקבלו עמ"ש עול מלכות שמים במס"נ במסירות נפש
ומלו עצמם והיו במדריגות צדיקים
ולכן אמרו במדרש שהיה לכל אחד צ' חמורים טעונים
וכשעוסקין בתורה ועושין מצות ומע"ט - הכל בחכמה ובדביקות הבורא ית'
הן ממשיכין מבחי' החכמה - שנק' א'
דרך שביל גשם - כלומר דרך המציאות כנ"ל - ש"י עולמות
ועוד צדיק עולמות ואורות שיש להם מצד בחי' עצמם
גי' גימטריא - ש"י ועוד צ' ת'


וז"ש עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות
שעולה גי' ת' - שהוא סוף כל דרגין
המקבל בגלל שהוא בתחתית הוא מסוגל לקבל כל העולמות והאורות לתוכו - כמו אוצר שמונח בתוכו כל טוב
וזהו ואוצרותיהם אמלא
ולכן א' זה בסוף המשנה:

סיום הפירוש לספר ויקראעריכה

סליק ספר ויקרא