פתיחת התפריט הראשי

דברים בכנס "חשבון נפש" 6 בנובמבר 1995, הרב יהודה עמיטל

דברים של הרב יהודה עמיטל בכנס "חשבון נפש" של הציונות הדתית בירושלים, 8 בנובמבר 1995. דברים אלו נאמרו בהקשר של רצח רה"מ יצחק רבין.


קראנו את הכנס הזה למספד ולחשבון נפש. לפני שאני מתחיל בדברים שלי, אני רוצה לפנות מכאן בקריאה מקרב לב לאנשים האחראים במחנה השמאל - למען השם, תעשו הכול כדי למנוע את דברי ההסתה ההולכים וגדלים במחנה שלכם. עלולות להיות סכנות, בל אפתח פה לשטן, תוצאות של דברי הסתה אלה. כל אחד חייב בחשבון נפש. ההידרדרות ביחסים בין המחנות מחייבת את כולם.

אנחנו כאן לעשות את חשבון הנפש שלנו, אבל אני רוצה קודם לדבר על המספד. "ויאמר המלך אל עבדיו, הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל". המומים, מדוכאים, מזועזעים, כואבים, אבלים, מושפלים, מבוישים, בושים ונכלמים אנחנו מול הרצח של ראש ממשלת ישראל. כתוב בתורה: "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוהיך בו". אם אתה שם עליך מלך, לא השם בוחר! אומר הרמב"ן: "כל מי שהעם בוחר, סימן שמן השמים נגזר שהוא יהיה מלך ומנהיג". זו פגיעה במלכות ישראל בעת שיבת ציון, בראשית צמיחת גאולתנו. רבותי, עלינו לקרוע קריעה ממשית על חילול השם הגדול, בכך שאירוע שכזה קורה במדינת ישראל. כסדום היינו? לזמביה דמינו? הייתכן שבמדינה של "עם אלוהי אברהם" בפינה התרבותית בחלק הזה של העולם, יתבצע רצח שכזה?

למרבה הכאב, חילול השם במקרה זה הוא כפול ומכופל, כיוון שהדבר נעשה על ידי מי שרואה עצמו כדתי, וכהצדקה למעשיו הוא משתמש במצוות מן התורה. שמעתי את דברי הרוצח בבית המשפט. שום חידוש לא היה בדבריו. כל מילה שאמר נשמעה לא אחת בשנה האחרונה בחוגי הציונות הדתית, בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. אם קיימת אפשרות כלשהי ולו גם רחוקה, שלולא נשמעו במחננו ביטויים כמו "ממשלת בגידה", "ממשלת דמים" וכו', הרצח אולי לא היה מתבצע, הרי שגם אנו לא יכולים לומר עוד "ידינו לא שפכו את הדם הזה".

כדי לטהר את המחנה יש לשמור על שישה לאווים:

1. יש להפסיק את השימוש בהלכה בעניינים פוליטיים ומדיניים. הלכה יכולה להיות חומר נפץ מסוכן כשהיא נתונה בידי בני נוער, במקום להיות מוכרעת על ידי גדולי התורה. כל נער ונערה ב"בני עקיבא" מכירים היום רק קריטריון אחד של הלכה במובנה הצר. מדי שבוע אני נשאל ע"י צעירים מה לדעתי ההלכה בעניינים העומדים על הפרק.

המושג "הלכה" הוא נרחב וקדוש מכדי שיינתן בידי כל צעיר וצעירה, שאין להם את רוחב הדעת ההכרחי לשיקול דעת תורני בעניינים אלה.

בענייני הנהגת הכלל, העם והמדינה, התורה אינה קובעת הלכה חד משמעית, שתהיה רלוונטית באופן אוטומטי לכל מצב וכל דור. ידועים דברי הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" שמסביר, שהתורה לא כתבה באופן חד-משמעי האם מינוי מלך הוא חובה או רשות, שכן "משום דהנהגת המדינה משתנה על פי דעת מלוכה, או על פי דעת העם ונבחריהם... הרי בעניין השייך להנהגת הכלל, נוגע לסכנת נפשות שדוחה מצוות עשה, משום הכי לא אפשר בהחלט למנות מלך, כל זמן שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך".

בשאלות גורליות בהנהגת האומה יש להתחשב במכלול שלם של גורמים - רוחניים, ביטחוניים, חברתיים, כלכליים וכד'; האם ניתן לדבר על "הלכה" חד-משמעית, שתיתן תשובה אחידה לכל מצב ולכל זמן, מבלי להתייחס לכל אותם גורמים?

2. יש לעצור את תופעת הדה-לגיטימציה של דעות שונות בציונות הדתית. ישנם ויכוחים עמוקים בתוך מחננו - על סולם הערכים ביחס שבין עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל; על מצות כיבוש ארץ ישראל בזמן הזה, ועוד. אולם יש לחנך לכבוד הדדי בין הדעות השונות, ולהצגת התמונה הכללית לפני כל הציבור בכלל, ובני הנוער בפרט.

3. יש להפסיק את הדה-לגיטימציה כלפי הממשלה, שנבחרה באופן דמוקרטי. 120 חברי כנסת קבעו שלממשלה יש סמכות לפעול אם יש לה רוב כלשהו בכנסת. הרוב היהודי קבע שכל רוב בכנסת הוא (שכר?) ובעל סמכות.

עלינו לזכור כי בכל הדורות נהגו כבוד כלפי מנהיגי העם, גם אם לא נהגו על פי דרך התורה. דוד כינה את שאול "משיח ה'" גם לאחר ששאול השמיד את נוב עיר הכהנים והפר את ציווי ה'. הרמב"ם, בתחילת הלכות חנוכה מציין את חשיבותו של החג בכך ש"חזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנים". בשם "מלכות" הוא מכנה את מלכי בית חשמונאי, על אף התנהגותם הקשה של רבים ממלכים אלו. הכהן הגדול היה מתפלל ביום הכיפורים "שיושיע ה' את ישראל ולא יסור מהם מלך" (רמב"ם, הלכות עבודת יום הכיפורים, ג' יא). ניתן לחלוק על הדרך, להפגין ולמחות, אך יש לנהוג בכבוד כלפי ממשלה נבחרת בישראל, כפי שנהגה הציונות הדתית מאז הקמתה.

4. יש להפסיק את הדמוניזציה של הממשלה. מדובר כאן בבעיה חינוכית ממדרגה ראשונה: אותם הצובעים בשחור את הממשלה ואת התהליך שבו היא נוקטת - מה הם יאמרו לנוער אם ממשלה זו תיבחר לעוד ארבע שנים? אם הסכמי אוסלו מובילים לאבדון - מה יהיה המסר אם התהליך שבו היא נוקטת אכן יקרום עור וגידים? קו חינוכי זה עלול לגרום למשבר רוחני עמוק ביותר.

נוסף לזאת יש בכך בעיה באמונה. לאורך כל השנים האמנו ביד ה' המכוונת את המאורעות, כפי שראינו עין בעין בשיבת ציון בדורנו. אנו, שבחסדי ה' זכינו לראות בתקומת המדינה, בבניינה ובביסוסה; ביכולת עמידתה במלחמות מול כל עמי ערב; בהתפתחותה המדהימה בתוך כמה עשרות שנים למדינה בעלת עוצמה ביטחונית, מדינית וכלכלית, אין ביכולתנו להבין את הדיבורים הנשמעים במחננו במונחים של חורבן, סוף המדינה חס וחלילה. דיבורים אלו מעידים על חולשה באמונה.

5. להפסיק את הגידופים וכינויי הגנאי כלפי אישי הממשלה. יש לדעת ולהדגיש כי הם פועלים מתוך תחושה שדרכם היא הדרך המשרתת את טובת המדינה.

6. יש לעצור את השמצת הציבור הלא-דתי התומך בתהליך השלום, כאילו הוא ציבור ללא ערכים. לטענה שרבין ז"ל, פרס וברק פעלו מתוך חוסר ערכים יהודיים ומוסרייים, בעוד שנתניהו ורפול מצייתים לערכים אלו - אין כל בסיס. בקרב התומכים בתהליך המדיני ישנם אנשים שמסרו את כל חייהם למדינה, במערכת הביטחון, בפיתוחה ובבניינה של האומה. אינני רוצה להזדקק לאמרתו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל, על הגאולה בזכות אהבת חינם. לא מדובר כאן על אהבת חינם! זוהי אהבה לאנשים רבים, הראויים לכך בכל הלב.