דבק טוב על רש"י שמות כו

ביאורי רש"יעריכה

פסוק זעריכה

יריעות עזים - רש״י בא ליישב שלא תטעה שהם עורות עזים, לכן פירש שעשויה מנוצה, ודיוקו דאל"כ לכתוב ועשית עורות עזים וגומר כמו שכתוב אחר כן עורות אלים אלא היו מנוצה:

פסוק יגעריכה

בעודף. פירש״י למדה תורה דרך ארץ שיהא אדם חס על היפה - פירוש לפירושו כדי שלא יטנפו החשובות בעפר ובגשמים. ומה שפירש ללמדך דאלו לא בא ללמדנו מאי קמ״ל, פשיטא דכן הוא אלא בא הכתוב ללמדנו:

פסוק טועריכה

פירש"י טס מטע מזורזים קורת בתינו - בפיוט ביוצר של יום ראשון של פסח, ופירוש טס כלומר הקול פורח.
וי"מ 'טס' בל״א בְּרֶעט [קרש] 'מטע' למטע אהל מועד, 'מזורזים' שנזדרזו במצות יעקב להיות מוכנים בידם כדי לעשות 'בתינו ארזים':

פסוק כדעריכה

אל הטבעת האחת. - פרש"י לא ידעתי אם קבוע הן - ר"ל שקבוע תמיד שם הטבעת (אם מטולטלות) - ר"ל שמביאין בכל פעם שזוקפין הקרשים מחוברין בקרשים. וא"ת באמת למה מסתפק רש"י י"ל דהכתוב משמע לשון עתיד, משא"כ בכל מלאכת המשכן, לכן מסתפק שמא פירושו לעתיד כלומר אינן מזומנין רק מביאין בכל פעם, או שמא פירושו יהיו כן תמיד דברים:


הגהותעריכה

פסוק כדעריכה

ושני קרשים למקצועות וגו׳ ויהיו תואמים מלמטה. מה שפירש"י וקרש המקצוע שבסדר המערב חרוץ לרחבו וכו׳ - וא״ת והא פרש״י לעיל שכל הקרשים היו כן נחרצים. וי״ל דדיוקו דרש״י לעיל מהכא הוא, דאי לאו הקרשים המקצעות ה׳׳א שאין חורצין הקרשים אלא מג׳ צדדים כדי שיהיו משולבות אשה חל אחותה אבל בצד הפנים או החוץ היו האדנים בולטין, כי מאי אכפת לן, אבל מאחר שבקרשים החיצונים א״א לעשות שיהיו תמים מלמטה כ"א יחריצו מכל צד, ה"ה ממילא שיהיו שארי הקרשים כן, כי בודאי כל האדנים שוים הם לכן פרש״י כאן כן.
ועוד י"ל דשארי קרשים יוכל להיות שהיו לצד פנים ובחוץ רק לנוי, כי לא צריכין לשום דבר, ואין מן ההכרח שהיו עשויים כן, אבל אלו ב׳ המקצעות אם כן יהיו נעשים כן כדי שיהיו תמים ומשולבות לקרשים לצד דרום ולצד צפון, לכן הוצרך רש"י כאן לפרש כן :