גר"א על ספר יצירה/ד

<< · גר"א על ספר יצירה · ד · >>

א

שבע כפולות כו'. ר"ל דגש ורפה משא"כ בשאר אותיות שאינו ניכר דגש ורפה בהן, והן בשבע תחתונות שאמ"ש בג"ר שהן רחמים וז"ת בחו"ג כידוע נמצא כי א' בכתר התחלת האותיות וסופן ת' במלכות:

תבנית רך וקשה כו'. רך רפה דגש קשה:

גבור וחלש. שניהם בדגש אלא שזה דגש חזק וזה דגש קל. וזה דוקא באלו הז' אותיות משא"כ באותיות אחרות שאין בהן דגש ורפה. והן בספירות ד' מדרגות חסד ודין הקשה רחמים ודין הרפה ד' אותיות שבשם אע"ג דבדגש ורפה ג' מדרגות הן [היינו דגש חזק, דגש קל, ורפה] מ"מ ג' מתחלקין לד' כידוע וכן כאן הרפה מתחלק לשנים נגד ב' מיני דגש רפה של כל אחד וזהו רך וחלש [נ"ל שז"ס החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב כי הז' אומות הן נגד הז' כפולות כידוע ובין כולם כ"ח בחי' בסוד כ"ח מעשיו כו' לתת להם כו', (יא"ל)]:

ב

שבע כו' יסודן כו'. כסדר ז"ת חכמה בחסד כמ"ש בזוהר דחכמה שריא בחסד נחית בימינא כו' ועושר בגבורה כמ"ש מצפון זהב יאתה כו' והוא מסטרא דבינה ברכת ה' היא תעשיר [נ"ל בסוד ורב תבואות בכח שור, שור דמרכבה] כידוע, וזרע בת"ת כמ"ש ואנכי כו' זרע אמת זרע יעקב. וחיים בנצח כמ"ש נעימות בימינך נצח דאתקשר בימין וכתיב אורך ימים בימינה ונאמר והחכמה תחיה בעליה. וממשלה בהוד שהיא בשמאל ששם העושר וכתיב בשמאלה עושר וכבוד, וכבוד הוא הממשלה וכן כתיב עשיר ברשים ימשול ונאמר ונתן עליו הוד מלכות. ושלום ביסוד כידוע וכ"ה ברכה אחרונה שבתפלה. וחן במלכות כמ"ש ותהי אסתר נושאת חן וכו':

ג

שבע כו' בדבור ובתמורה. ר"ל רפה ודגש שהוא היפוך הרפה וכן כאן וכן בספירות זה לעומת זה והן מתחילין נגד ז"ת כידוע, כמ"ש שממית בידים תתפש ובכ"ד יש אמצעי כמ"ש (ברכות ל"א ב') לא חכם ולא טפש ויש שנוטה לזה או לזה זהו הכל לפי הצירופים כפי מה שמתהפכין, כי כל צירוף שהוא ביושר הוא טוב ולהיפך הוא בתמורה וכפי הנטיה של הצירוף הוא הנטיה ג"כ לטוב או לתמורה וזהו רך וקשה גבור וחלש או כולה בטוב או כולה בתמורה או נוטה לזה או לזה והנטיה לטוב נקרא ג"כ טוב וכן להיפך, והן כ"ח עתים שאמר בקהלת י"ד לטובה וי"ד להיפך והן כ"ח מחנות הלבנה שמהלכת בכ"ח ימים חצים במלואה וחצים בחסרונה שהיא בת שבע כלילא מז"ת וכ"א ד' אותיות הוי"ה כמ"ש בהקדמת תיקונים זמנין איתקריאת כו' כ"ח אתוון כו' ובאלין כו' בת שבע כו':

ד

מעלה כו'. ר"ל כמו בכל גשם יש ששה שטחים ונקודה הפנימית שנושאת הכל שממנה כולם יוצאים כן למשל בספי' ו"ק עד"א ו' ספירות כידוע כמ"ש לעיל בפרק א' ושכינה היכל הקדש באמצע שמקומה בין ת"ת ליסוד בין חג"ת לנה"י כמ"ש בה"ת נקודה דאמצעיתא דא אדם כגוונא דא ה' כליל תלת לעילא ותלת לתתא ע"ש ונקרא היכל כמ"ש בזוהר היכ"ל גימ' אדנ"י הקדש כי יסודה בחכמה שנקרא קדש הקדש בתוספת ה' ונק' קדושה בתוספת וא"ו כשתתמלא מכל ו' קצוות שהיא כוללת כולן והיא נקודה פנימית דסיהרא כמ"ש בתיקונים תי"ח והוא הכסא כמ"ש בתז"ח כרסיא תמן שכינתא ואדם עליו מלמעלה עד"א שכולל ו"ק וזהו נושא את כולם וכן ה' אחרונה שבשם היא שלימו דכל ו' צירופין של הו"י ח"י אתוון סובבים את ה' שלכן נקראת חי"ה וכן בכל התיקונים דלקמן במתני' ו' היא באמצע ונושאת את כולם:

אופן ב'
שבע כו' מעלה כו'. והוא יסוד בעולם הפנימיות שכולל הכל כמו ז' יסודות שבמשנה ב' יסודן חכמה כו' והן האבות ומהן נבראו ז' בעש"נ כמש"ל המליך אות ב' בחכמה כו' וצרפן זה בזה וצר בהן כו' וחכמה הוא האבות ומהן ע"י צירופן נוצרו כו' וכ"ה לקמן פ"ה במשנה א' יסודן שיחה כו' ובמשנה ב' שנים עשר גבולי אלכסון ובפ"ג אע"פ שלא ביאר הוא מבואר שהן ג' עומקים:

והוא נושא את כולם. כבר ביארתי שהוא אל"ף שבאמצע הוא"ו שש כפולות הן ב' ווי"ן והשביעית הוא האל"ף הנושאן, וכבר ביאר בס"א שמקור הוא"ו הוא האל"ף והוא הארץ בין ו"ק שלמעלה ולמטה בין ששה מזלות למעלה ולמטה ובו' קצוות שהן ששה ווי"ן הן ששה אלפי"ן והוא ו"ו א' נושא את כולם שהוא משלים למ"ח וב' ד' שבב' ההי"ן הן נש"ב ו"ק שמהן הוא"ו:

ה

שבע ולא שמונה. שלא תחשוב בינה ג"כ בכלל אע"ג דדינין מינה מתערין מ"מ בעצמה היא רחמים פשוטים, וכן שבע ולא שש שלא תוציא מלכות מהן כמ"ש בפ"א:

בחון בהם וכו'. כמ"ש הכל בפ"א (מ"ד) כי חכמה בחסד ובינה בגבורה כידוע, ובחסד ובנבורה ת"ת ומלכות ד' אותיות השם שבהן כלולין כל ז"ת כי נצח אתקשר בחסד והוד בגבורה וגוף וברית חדא הוא תלת כלילין בתלת. וכאן כתיב וחקור בהם כי כאן מותר החקירה בבינה כידוע:

ו

שבע כו' יסוד. ר"ל שיסוד הוא ז' אותיות אבל לפי הצירוף מתחלקין לכמה אותיות כמ"ש בסוף הפרק וכן בפרק ב' כ"ב אותיות יסוד:

חקקן חצבן וכו'. כמש"ל בפ"א ובפ"ב וצירופם הוא באלו הז' אותיות לבד ולא בכל הכ"ב אותיות, וכן לעיל בג' אמ"ש ששה צירופים. וכאן הוא ה' אלפים ומ' צירופים כמ"ש בסוף הפרק:

שבעה שערים. שבעה נקבים שבראש כמ"ש במשנה ח' והן שערים כמ"ש בזהר משגיח מן החלונות וכו' אלין נוקבי עיינין ואודנין וחוטמא ופומא שנכנסין ויוצאין בהם החושים מן המוח:

ז

שבעה כוכבים כו'. כסדר עמידתן בגלגל מלמעלה למטה וסדר [שימושן] מפרש לקמן (ז' וכו'):

ח

המליך וכו'. כנ"ל בפ"ג:

וצרפן זה בזה. ו' אותיות הנשארות שהן תש"ך צירופים כמ"ש בסוף הפרק ש"ס צירופי פנים וש"ס צירופי אחור שהם ש"ס מעלות הגלגל שהולך כל כוכב וכן החמה כל יום (וש"ס לאחור שהולכין באמצען בהקיפן לאחור ממערב למזרח, והנה השמים מו"ק ובהם תש"ך צירופים ש"ס וש"ס, והארץ הוא היכל הקודש משלמת לשבעה):

לבנה בעולם. חסד שלכן היא לבנה כי חיורא הוא בחסד וכאן הוא סדר יצירתן כמ"ש בתיקונים ת"ע חוורא לבנה סומקא מאדים ירוק חמה אוכם שבתאי חכלת צדק ואינון בגוונא דחסד גבורה ת"ת יסוד ומלכות נ"ה לקבלייהו נגה כוכב כגוונא דסטרא דדכיותא ז' כו' אינון ז' כפולות וכו' ואינון דינין ורחמין והכי אינון כו'. שהן ד' דרגין שאמרתי למעלה בדבור ובתמורה ולכן באים בתמורה נגד ס"א ובכ"א ב' דרגין כמ"ש למעלה:

יום ראשון כו'. ז' ימי השבוע הוא בז"ת כסדר כידוע ושבת נקודה פנימית עליה נאמר מחלליה כו' שעושה הנקודה חלל והיא נושאת כולם דכל הימים מתברכין משבת וכ"ה בכל התיקונים:

ועין ימין כו'. כי העינים הן יו"ד שבשם ואזנים ה' וחוטם ו' ופה ה', וכן ד' חושים שבהם כידוע בכמה מקומות והן כפולות חוץ מהפה כי ב' מרכבות הן חג"ת יה"ו ומלכות ה' משלמת וכן נה"י יה"ו ומלכות ה' משלמת כמו שכתוב בתיקונים שמלכות באמצע בין חג"ת לנה"י כו' וכן הם סדורים כאן עין ואזן נחיר ימין בחג"ת יה"ו וכן עין שמאל אזן נחיר שמאל בנה"י יה"ו ופה באמצע בין ימין ושמאל ה'. והעינים והאזנים חלוקות בשני מקומות כי בין חסד לנצח הגוף מפסיק וכן בין הוד לגבורה אבל בין גוף לברית אין הפסק וכך אמרו גוף וברית חשבינן חד ולכן אין הפסק בין הנחירים, וכל אלו התיקונים הן בראש שהיא בינה שנקראת שבע כמ"ש ויבנהו שבע שנים כידוע ואע"פ שצירוף וסדר ז' כוכבים במקום אחר אינו כן וכן התחלתן וסיומן אינן מז"ת הכל לפי צירוף האותיות וצירוף הוי"ה כמ"ש בזוהר ובתי' י"ח תרין הויות כנ"ל. ובכלל זה תתרץ לכל הסתירות שבזוהר ודעהו:

טו

שבע כו' עולמות. הן שבעה היכלות שנקראו ז' נערות עולמתין דמטרוניתא שנאמר עלמות אהבוך א"ת עלמות אלא עולמות והן ממטה למעלה לבנת הספיר עצם השמים נוגה זכות אהבה רצון קדש הקדשים והן כפולות היכלין דדוכרא והיכלין דנוקבא שבעה ושבעה מוצקות כידוע. וכן ברכת ק"ש דשחרית וערבית, וכן הן בתמורות כידוע ז' היכלין דס"א נגדן כמ"ש בתיקון ע' והכא אינון ז' תרעי דגיהנם דז' היכלין ומליין כו' וכן הרקיעים וארעאין כולם הן בס"א נגדן כמ"ש ועלייהו איתמר כי שמים כעשן נמלחו והארץ כו' וכוכביא דלהון עלייהו איתמר ונמקו כו' וכן בכל מה שחשב במשנה זו:

שבעה רקיעין. וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות כנ"ל:

שבע ארצות. ארץ אדמה גיא נשיה ציה ארקא תבל:

שבעה ימים. של טבריא ושל סדום ושל חילת ושל חולתא ושל סבכי ושל אספמיא וים הגדול ואינו ים אוקינוס שמקיף את כל העולם כי הוא כוללם ואינו במנינם, והוא במדרגת בינה שכולל כל השבע, וכן הוא בכל ז' ועלי' נאמר קו ירוק שמקיף את כל העולם כידוע: ז' נהרות. ירדן וירמוך וקירמיון ופוגה וג' נהרות של ארבעה ראשים פישון גיחון חדקל ואינו חושב פרת שהוא כולל כולם כמ"ש (בכורות נ"ה:) הני סולמי דפרת נינהו ואלו מקיפין את א"י ואלו את העולם בסוד חג"ת נהי"ם:

ז' מדברות. שהלכו בהן ישראל במדבר. מדבר איתם, מדבר שור, מדבר סין, מדבר סיני, מדבר פארן, מדבר צין, מדבר קדמות, והוא שכתב במדבר אשר על פני מואב ממזרח שמש. וזהו קדמות מקדם ונקרא מדבר מתנה והוא כנגד ז"ס, דוק ותשכח:

ז' ימים. כנ"ל:

שבעה שבועות. ספירת העומר:

ז' שנים ז' שמיטין. יובל שנת החמשים כולל כולם יובל בינה כנ"ל:

ז' יובלות. שעמד בית ראשון שהיה מסטרא דבינה כידוע כי בל"ו ליובל נחרב הבית תחסר אותן מת"י שנים שעמד בית ראשון נשאר שע"ד שנים והן ז' יובלות שלמין שמנו בבניינו[פירוש כי בנין הבית התחיל בל"ו ליובל ע"כ לא נחשב הכ"ד שנים ראשונות שלתשלום היובל הא']. וכן כשתחשוב חורבן הבית מימות יאשיהו שבימיו היה ראוי ליחרב כמ"ש הנני מביא כו' ואל מלך יהודה כו' יען רך לבבך כו' ולא תראינה כו'. וכן קחשיב הזוהר ט"ו דורות מאברהם עד שלמה שהיה סיהרא במילואה שדוד הוא דור י"ד גי' דוד שהן י"ד פרקין דיד ימין שלכן נקרא השכינה י"ד וחסרונה י"ד פרקין דיד שמאל שהן כ"ח עתים כ"ח מחנות שכינה ויד הוא הט"ו הכוללם ובימי שלמה נתמלאה ותרב כו' כידוע ומרחבעם התחיל לחסור עד יאשיהו שהוא הט"ו לרחבעם והמתין לו בשביל תפלתו עד בנו צדקיהו כמ"ש ונאספת אל עמך כו' שלא ראה חרבן בית המקדש בימיו, ומימות יאשיהו עד החרבן נ"ג שנים תחסר מת"י נשאר שנ"ז שנים וכ"ז מתחלת בנינו שהחשבון מת"פ שנים ליציאת מצרים כמ"ש רז"ל (בע"ז) תחסר ז' שנים של בנינו נשאר ש"ן שנים שבעה יובלות:

והיכל הקדש. עם ו"ק כנ"ל, ובכלם השביעי חביב [ובסט"א להיפך שש הנה וגו' ושבע תועבת נפשו] בעולמות היכל ק"ק כמ"ש בזוהר דהיכל ק"ק הפריש הקב"ה לעצמו ע"ש וכן ערבות ששם כסא הכבוד כו' מלך אל חי וכו' וכן תבל בחר לעדתו וכן ים הגדול וירדן ומדבר סיני שנתן התורה והוא השביעי. מדבר איתם חסד ושם נבקע הים בימין כמ"ש מוליך לימין משה בוקע מים כידוע שם ע"ב ויס"ע ויב"א וי"ט כמנין חסד כידוע. מדבר שור גבורה שור שבחיות לכן שם ויבאו מרתה ושם שם לו חוק ומשפט כו' וז"ש דינין במרה כו'. מדבר סין שם ניתן לחם מן השמים ת"ת כידוע. מדבר סיני מלכות בתוספת יו"ד זעירא חכמת שלמה כידוע ושם הוא הפה של הארץ והוא באמצע הז' מדבריות. מדבר פארן נצח בו ותקע כף ירך יעקב ושם קבעו להם בכיה לדורות חרבן הבית באלף רביעי נצח. מדבר צין שם ויקדש בם הוד דמשה נפל שם ויך את הסלע במטהו באלף החמישי דלא נפקו אלא טיפין טיפין וביה משה נחית מנבואה דיליה שלקחו ממנו את המטה כמ"ש וירד אליו בשבט ויגזול את החנית כו' כידוע. מדבר קדמות שם לקו בברית ופנחס זכה בו, וכן בכולם לקו בכ"א בדרגא דיליה דוק. וכן ירדן הוא באמצע ג' מקיפים את העולם חג"ת שהן עולין לבינה שמקפת את העולם וג' את א"י נה"י את מלכות וירדן באמצע והוא המעבר לא"י ובו עבר יעקב בשובו כמ"ש עברתי את הירדן הזה והוא מעבר יב"ק והוא ידוע, ים הגדול במערב שכינה במערב והוא אחרון והוא אמצעי כמו הפה. ז' ימי השבת שביעי ורביעי כמ"ש (פסחים ק"ו א', גיטין ע"ז א') חד בשבא תרי בשבא תלתא בשבא בתר שבתא ד' ה' ומעלי שבתא מקמי שבתא, וכן בז' שבועות בשבוע ז' באו להר סיני ונאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' באמצעי שבו בד'. ובשנים ושמיטין שמיטה ויובל ובו"ק היכל הקדש וז"ש לפיכך חיבב כו'. וחשב כאן י"ב שביעיות, שבז' תלויין י"ב כמ"ש לקמן בפ"ו ז' ע"ג י"ב וכולם אדוקים וכו':

לפיכך חיבב את השביעיות וכו'. חנוך שביעי לאדם, יוסף ז' לסדר השבטים, משה שביעי לאברהם, דוד הוא השביעי, תשרי שביעי לחדשים, אלף השביעי הוא שבת כי שבעת אלפים שנה ז"ת כסדר כו':

טז

שתי אבנים כו'. אבנים ר"ל אותיות ובתים תיבות כמ"ש בהקדמת התיקונים יעו"ש. ור"ל בונות כו' צירופי ב' אותיות יכול להתהפך ב' צירופים פנים ואחור לבד. ג' ששה צירופים שתשליך אות א' מהן ותצרף ב' אותיות הנשארות ב' צירופים כנ"ל נמצא בג' אותיות ו' צירופים. וכן בד' אותיות בכל אות שתשליך ו' צירופים הרי כ"ד וכן בכלם הוא כ"כ אותיות שבו כן פעמים צירופים כמו במספר שלפניו. וזה הכלל כשתרצה לידע מאיזה מספר אותיות צירופים שבו תכפול כל המספרים מא' עד המספר ההוא ביחד. ד"מ ד' אותיות תכפול א' עם ב' הוא ב' תכפול אותו עם ג' הוא ו' תכפול אותו עם ד' הוא כ"ד וכן ה' או יותר. וזה כשתעשה צירוף מכל האותיות שבו אבל אם תעשה רק מב' אותיות שבו אז תכפול המספר עם המספר שלפניו לבד כמו ד' אותיות תכפול ד' עם ג' הוא י"ב צירופים ו' צירופים פנים ו' צירופים אחור וכן בכלם. לכן בכ"ב אותיות יש רל"א שערים פנים רל"א אחור כמנין כפל כ"ב עם כ"א. ואם תעשה צירוף מג' אותיות אז תכפול ג"כ עם מספר שלפני פניו כמו בה' אותיות תכפול ה' עם ד' הוא כ' תכפול עם ג' הוא ס'. וכן אם תצרף עם ה' או עם ו' אותיות תקח מספרם מקצה האחרון ותכפול יחד כנ"ל. וכ"ז עד מספר ב' אבל מספר ב' לבד או עם א' שוין כי מספר הנכפל עם א' נשאר המספר בעצמו, כמו תיבה של ד' אותיות אם תצרף ג' אותיות ממנה או כל הד' יחד שוין כ"ד צירופים. והתחיל בשתי אבנים שאין תיבה מאות אחת, וכן בא' א"א לבנות כלל כי הכלל שתכפול אותו עם הקודם וקודם לו 0 (ר"ל נול) א' פעם 0 נשאר 0 וכן א"א לומר בניין באבן א':

וארבעים. כצ"ל:

מכאן ואילך צא וחשוב כו'. וחשיב עד שבע לפי שכאן צריך לצרוף של ז' בג"ד כפר"ת צרפן שקלן כו' שבכל הז' הנ"ל הוא צירוף של ז' (ע' סוף הספר ליקוט מס' הד"ק):