גור אריה על רש"י במדבר לג

פסוק א עריכה

[א] אלה מסעי ארבעים ושתים מסעות. לא תמצא מ"ב מסעות ממש בפרשה הזאת, רק מ"א, רק דרש"י חשיב 'מסעות' המקומות שמשם נסעו, שהמקום שנסעו משם נקרא גם כן 'מסע'. וכן פירש רש"י בפרשת פקודי בפירוש (שמות מ', ל"ו), עיין שם בסוף הפרשה:

[ב] לא נסעו אלא עשרים מסעות. וקשה, דאם כן לכתוב בכלל 'ומסעי בני ישראל היו כך וכך מסעות'. ויש לומר, דאם כן הייתי אומר שכל המסעות היו מיום שנגזרה הגזירה עליהם, לפיכך הוצרך לכתוב כי כמה מסעות היו קודם הגזירה, דהיינו קודם שבאו למדבר פארן (פסוק יח). ומאחר שהוצרך למכתב המסעות עד שבאו למדבר פארן, כתב לך כולם בפירוש, ולא כללם יחד. אך קשה עדיין, מה מועיל, הלא נוכל לומר כי מסע אחד היה כמה וכמה ימים, עד שלא נחו כלל ולא שקטו כלל במדבר, לפי ריחוק המסעות זה מזה. ויש לומר, דהמקומות האלו ידועים במדבר, וכמה רחוקים זה מזה, ולפיכך לא נוכל לטעות מידי. ובזה יתורץ הקושיא הראשונה גם כן, ולא תקשה למה הוצרך לכתוב אותן בפירוש, לומר לך כי קרובים הם אלו המקומות:

[ג] כאן ישננו כו'. פירוש, כי לפעמים היו ישראל בנחת ובשלוה, וזהו 'ישננו'. ולפעמים היו ישראל בצער כאשר היה חסר להם דבר, וזהו 'הוקרנו'. ולפעמים בסכנה היו, וזהו כמו חולה החושש בראשו. ואם תאמר, וכל זה מה נפקא מיניה שהוא מספר בדברים אלו. יש לומר, שכמו שהאב מספר כמה טורח הגיע לו עד בואו למקום הזה, והודיע לו איך היה מטפל עמו משום אהבתו אליו, כך השם יתברך היה מטפל עם ישראל בשביל אהבתו אליהם, ובשביל כך יזכרו ישראל הטובות שעשה להם, ויעבדו אותו בכל לב:

פסוק לח עריכה

[ד] למדך שהשמיעה היא המיתה כו'. פירוש, מה שכתוב בפרשת חקת (לעיל כא, א) "וישמע הכנעני", נוכל לומר "כי שמע כי בא ישראל דרך האתרים" (שם), ובא עליהם למלחמה, והכתוב מחובר למה שאחריו - "וילחם עם ישראל וגו'". אבל כאן שלא הזכיר כלל המלחמה, רק השמיעה, ותו לא מידי, אם כן אין הכתוב בא להזכיר המלחמה, רק מיתת אהרן, והנמשך מן מיתת אהרן מה שגרמה, לכך אמר "וישמע הכנעני", ששמע מיתת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד, וזהו "וישמע הכנעני בבא ישראל", כלומר ששמע בבואם בלא ענן, רק ישראל בלבד, ודבר זה היה גורם דבר מה, והוא שבא עליהם למלחמה, רק שלא בא הכתוב לפרש מה היה גורם. אי נמי, "בבא ישראל" פירוש, שמתחלה לא היה יכול לשמוע ביאתם, כי הענן היה מפסיק ביניהם, שלא היו נראים, אבל כשנסתלקו ענני הכבוד שמע "בבא ישראל". והשתא יש לפרש בפרשת חקת גם כן כך "וישמע הכנעני כי בא ישראל דרך האתרים", פירוש ששמע מיתת אהרן, ונסתלקו ענני כבוד:

ואם תאמר, דאמרינן במסכת תענית (דף ט.) שהענן היה חוזר בזכות משה, אם כן כבר חזר להם הענן, ומה שמע. ויראה, שלא חזר עד שעשה רושם, וזהו הרושם שעשה מיתת אהרן - שנסתלקו ענני הכבוד ובא הכנעני להלחם בהם, כדי שיראו מה היה גורם להם מיתת הצדיק. וכן תמצא במרים גם כן, שהיה הבאר בזכותה (רש"י לעיל כ, ב), וחזר גם כן בזכות משה ואהרן (תענית דף ט.), ולא חזר עד שעשה רושם - שלא היה מים לעדה, והיו צמאים (לעיל כ, ב). והכל כדי שידעו מה נאבד להם במיתת הצדיקים:

פסוק נא עריכה

[ה] על מנת כן תעברו את הירדן. ואם תאמר, מה טעם לזה שיעברו את הירדן על מנת כן. ויש לומר, כי הירדן הוא הדבר המונע לביאת הארץ, כי היה גדול ומונע ביאת הארץ, והוא מחוזק הארץ. ואם יעברו ישראל הירדן על מנת להוריש יושבי הארץ - המונע הזה נבקע (ר' יהושע ג, טז), עד שלא היה להם מונע כלל בענין הארץ. ואם לא יעברו על מנת כן - הנהר הזה שהוא המונע - ישטוף אותם, מאחר שמחויב עליהם לעשות:

פסוק נב עריכה

[ו] והורשתם וגרשתם. ואין פירושו לשון ירושה, דהא כתיב "את כל יושבי הארץ":

פסוק נג עריכה

[ז] והורשתם אותם מיושביה. ואינו לשון ירושה - וקאי על הנשיאים שהיו מורישים את הארץ לישראל, כי אחר כך כתיב (פסוק נד) "והתנחלתם את הארץ בגורל וכו'", אם כן לא איירי הכתוב "והורשתם את הארץ" רק בגירוש יושבי הארץ:

[ח] ואז ישבתם בה וכו'. דאין לומר ישיבה כמשמעו, שלא בא הכתוב להודיענו שישבו בארץ, רק איך יהיו מגרשים יושבי הארץ מפניהם, כדכתיב "והורשתם" 'להוריש אותם מיושביה'. ואם תאמר, אם כן, מאי בא הכתוב לומר "והתנחלתם" הכתוב אחר כך (פסוק נד). ויש לומר, שגם כן כך בא הכתוב לומר, כי אם תורישו יושבי הארץ - תוכל ליתן לכל אחד ואחד כפי חלקו הראוי לו, אבל אם לא תעשה ככה - הרי לא יהיה החילוק כראוי, לפי שהשבט אשר בו גוים רבים לא יהיה נחלתו כפי אשר ראוי לו, ולפיכך תורישו הארץ. וראיה לזה הפירוש שכל הכתוב נמשך אחר "והורשתם את יושבי הארץ", כי אחר כך כתיב (פסוק נה) "ואם לא תורישו את יושבי הארץ וגו'", ומזה תלמוד כי הכל נמשך אחר "והורשתם את יושבי הארץ":

פסוק נד עריכה

[ט] דבר אחר בשנים עשר גבולין. הרא"ם הקשה על פירוש רש"י, דזה לא הוי כמאן, לא כמאן דאמר ליוצאי מצרים, ולא כמאן דאמר לבאי הארץ נחלקה; דתניא בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קיז.), רבי יאשיה אומר ליוצאי מצרים נתחלקה, שנאמר (ר' לעיל כו, נה) "למטות אבותיכם תתנחלו". רבי יונתן אומר לבאי הארץ נתחלקה, שנאמר (לעיל כו, נג) "לאלה תחלק הארץ", ומה אני מקיים "לשמות מטות אבותם כו'". שמע מינה דהכל מודים ד"שמות מטות אבותם" איירי ביוצאי מצרים, ואילו כאן ספוקי מספקא ליה. ולא הקשה מידי, דלעיל (כו, נה) כתב "לשמות מטות אבותם", שפירושו לכל אחד ואחד בשמו דווקא, והכל מודים בזה שרצה לומר יוצאי מצרים. אבל כאן דלא כתיב כך, ספוקי מספקא ליה אם "למטות אבותם" רוצה לומר לכל אחד ואחד שהוא במטה, ומקרא קצר הוא, דהוי למכתב 'לשמות מטות אבותם'. או יש לפרש בשנים עשר גבולין דווקא. ופשוט הוא:

פסוק נה עריכה

[י] יהיו לכם לרעה. פירוש, כי אין "לשכים ולצנינים" מחובר אל "אשר תותירו וגו'", [ו]פירושו, שהם הותירו לרעה, ולא הותירו הם אותם כדי שיהיו "לשכים ולצנינים וגו'", אלא פירושו כך "אשר תותירו מהם" 'יהיו לכם לרעה':