גבורות ה'/פרק עא
פרק עא
עריכההתבאר לך כי בית המקדש הוא שלימות אחרון לעולם ודבר מבואר הוא זה. ולכך כאשר אמרו כמה מעלות טובות למקום מספר המעלות זו אחר זו עד המעלה האחרונה ובנה לנו בית הבחירה לכפר על כל עונותינו, הנה זהו המעלה האחרונה במה שבנה להם בית המקדש שבאותה מדריגה ומעלה אחרונה הגיעו ישראל אל הדביקות בו לגמרי במה שיהיה שכינתו ביניהם בקביעות:
ובפרק טרף בקלפי (יומא דף לט:) אמר ר' יצחק בר אבדימי למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהן של ישראל ע"כ. ביאור זה כי בית המקדש בארץ מפני שיש לו מעלה אלקית נבדלת ראוי שיהיה נקרא בשם לבנון שהוא לשון לבון, כי דבר שהוא חמרי בעבור עכירת החומר אין מתיחס אל הלבון כי הלבון יש בו זוהר אבל דבר שיש בו עכירות אין בו זוהר, ולכך דבר שהוא נבדל מן הגשם ראוי שיהיה נקרא על שם לבון שהוא מורה על הבהירות ואל דבר זה מתיחסים אותם שאין להם חומר עכור, ולפיכך בית המקדש נקרא לבנון כי בית המקדש העיקר שלו אינו העצים והאבנים שהם טפלים אצל עיקר המקדש שהוא המדריגה הנבדלת שיש במקדש כמו שטפל הגוף של אדם אצל הנשמה. ולפיכך הוא גם כן מלבין עונותיהן של ישראל, שכבר אמרנו לך בפרק שלפני זה כי החטא הוא בגשם וכל דבר הבלתי גשמי הוא מסולק מן החטא, ולפיכך ישראל שיש להם בית המקדש יש להם כפרת חטא במה שהבית זה נבדל וכל ענין נבדל בו הסתלקות החטא. ולפיכך לא היה מנהג בית המקדש על פי הטבע החמרי רק בנסים כוללים כמו ששנינו (אבות פ"ה) עשרה נסים נעשו לאבותינו במקדש וכו', שתראה כי אין שם הנהגת הטבע שהיא חמרית כלל רק נסים אלקיים ובלתי טבעים. ונבחרו אלו הנסים כי החל מן המדריגה האחרונה עד המדריגה העליונה על כל, וזה כי התחיל באשה לומר ולא הפילה אשה מריח בשר הקדשים וסיים ולא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים הרי שסיים במקום שהוא כולל מקיף הכל. וזהו המדריגה העליונה שהוא כולל ומקיף הכל כי אלו עשרה נסים נגד עשר ספירות בלימה, החל באחרונה לכך אמר ולא הפילה אשה מריח בשר הקדשים כי האשה היא אחרונה שהיא מקבלת מאחר ועם כל זה היה לה כח ולא הפילה ודבר זה ידוע. ואמר אחר כך ולא הסריח בשר קדשים רק היה מקוים מקבל העמידה והקיום במקדש ולא היו הדברים אשר במקדש בעלי הפסד רק היו מקבלים הקיום והיסוד. ואמר אחר כך ולא היה נראה זבוב במטבחיים, דע כי הזבוב הוא מאוס ומגונה וזהו ענין אחד, ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים הוא הטומאה וזהו ענין שני, ואלו שני דברים כל אחד ואחד בפני עצמו שאין לך דבר יותר מאוס ומגונה כמו הזבוב ואין לך יותר טומאה כמו הקרי ורצה לומר כי לא היה נוטה מעלת בית המקדש לא לימין ולא לשמאל חוץ ממדריגת הקדושה, כי הדבר הזה המאוס והטומאה הוא הרחקה מן הקדושה לשמאל ולימין כמו שהוא ידוע למי שהעמיק בחכמה. ולפיכך אחר שאמר לא הסריח בשר קודש אמר ולא נראה זבוב וכו' מפני כי במקום זה הוא נטיה לשמאל ולימין לכך אמר על זה כי לא היה מעלת בית המקדש נוטה ממדריגת קדושתו, ולא נמצא זבוב בבית המטבחיים שהוא המאוס ולא נראה קרי ביום הכפורים שהוא הטומאה אבל היה עומד בית המקדש בקדושתו. ואח"כ אמר ולא נצחה הרוח לעמוד העשן, לפי שהוא נמשך בשווי עולה ומתמר כמקל כקו ההולך ביושר ובאמצע ולא נצחה הרוח לעמוד העשן הזה וגם דבר זה ידוע. ואחר כך אמר ולא כבו גשמים אש המערכה, כי כח האש היה כח גדול וחזק מכח האש של מעלה ולפיכך לא כבו אותו. וגם כן לא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם כי אלו שתים הם התחלת וראשית קציר התבואה, כי העומר ראשית קציר שעורים ושתי הלחם ראשית קציר חטים וכדכתיב (דברים, טז) מהחל חרמש בקמה ולכך אחר שהזכיר אש של מערכה הוא האש העליונה אמר ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם נגד ראשית והתחלת העולם. וזה לפי גרסת ספרים שלנו, אבל לפי מה שמוכיח בפרק קמא דיומא (דף כא.) לא גרסינן לא נצחה הרוח ולא כבו גשמים רק גרסינן ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, והם ג' דברים העומר חלה אחת ושתי הלחם שתים ולחם הפנים שנים עשר ואלו דברים ידועים למי שהעמיק בחכמה. וידוע כי אברהם לא העמיד רק בן גבירה אחת ויצחק שנים ויעקב שנים עשר, ולפיכך היה י"ב חלות שש המערכה האחת ולמי שמבין את זה אין ספק אליו בדברים אלו. ואמר שהיו עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, דבר זה ידוע גם כן ממה שרמזנו בהקדמה ממה שכתוב (תהלים, קיח) מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה שמזה תדע כי זה השם הוא מרחיב בצרה, וכבר התבאר זה כי ההשתחויה היא לשם יה כמו שאמרו (סוכה דף נב:) ליה אנו משתחוים וליה אנו מודים, וכיון שהשתחוו לשם יה יתברך ושם זה מרחיב בצרה לכן היו משתחוים רוחים כי היו מביאים ההרחבה מרחובות. ואח"כ אמר ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים כי הנחש ועקרב יש כח להם להעדיר ולהמית, ולכך אחר שאמר שהיו משתחוים בהרחבה אמר ולא הזיק עקרב ונחש בירושלים. כי אותם שיש להם כח על העדר יש להם כח עליון כמו נחש ועקרב שהם ממיתים ויש להם כח על העולם שהרי הם ממיתים האדם ואלו דברים לא הזיקו בירושלים. ואח"כ ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים פירוש כי לא היה מקום ירושלים שהוא מקום ליושבים שם צר, כי המקום לפי מדריגתו היה די מספיק להקיף ולכלול כאשר ראוי למקום, ודבר זה הוא מדריגה עליונה כולל הכל. והנה בקטן החל ובגדול אשר הוא מקיף כולל הכל כלה נזכר בסדר כאשר תבין. מכל מקום נתבאר לך כי על ידי בית המקדש הגיעו למעלה עליונה, ובשביל כך היה בית המקדש תכלית המעלה שעל ידי בית המקדש יושלם הכל. והיה עוד דומה בית המקדש אל הלב שהוא בכל בעלי חיים שעל ידו מקבלים כל האברים חיותן, וכן בית המקדש הוא נותן חיים לכל העולם, ולפיכך בית המקדש באמצע הישוב כמו שהלב הוא באמצע הגוף, ודבר זה התבאר בספר באר הגולה בסופו. ומפני שבית המקדש הוא כמו הלב אמרו בפרק טרף בקלפי (יומא דף לט:) אמר רב אימא בר טוביה אמר רב למה נקרא שמו יער דכתיב יער הלבנון מה יער מלבלב אף בית המקדש מלבלב דאמר רב אושעיה בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירותיהן בזמנם וכיון שהרוח מנשבת בהם היו נושרים את פירותיהן שנאמר גוער בים וייבשהו וכל הנהרות החריב אומלל בשן וכרמל ופרח לבנון ומהם היתה פרנסה לכהונה וכיון שנכנסו גוים להיכל יבש שנאמר ופרח לבנון אומלל ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו שנאמר פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן וגו' ע"כ. וביאור ענין זה כבר ידענו שאין באדם כל האברים בשוה במעלה, כי אבר כמו הלב הוא האבר הנכבד שבו החיות וממנו מקבלים שאר האברים חיות, לכך כאשר האילן חוזר אל כח חיותו לגדל הפרי נקרא לבלוב מלשון לב כלומר שחוזר אליו חיותו שהיא בלב, וכמו שבאילן כאשר הוא מלבלב שהוא חיותו של אילן אז מחיותו מוציא כח לחוץ וזהו ענין החיות הוצאת הכח, כאשר תבין ממה שאמרו חכמים (נדרים דף סד:) מי שאין לו בנים ואינו מוציא פירות נחשב מת, מזה תראה כי כל חיות הוא מוציא כח לחוץ, ולפיכך במה שנחשב בית המקדש כמו לב שיש בו חיות אי אפשר שלא ימצא מכח חיותו שנותן שפע שלו לחוץ והוא הוצאת פרי שנולד ממנו שהרי כל חיות נמשך ממנו פרי. ולפיכך אמר בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב, כי מאחר שבית המקדש דומה ללב העולם אמר שנטע בו כל מיני מגדים רצה לומר שמן בית המקדש נמשך כל מיני שפע. ואמר שהיה נוטע מגדים של זהב, כי הזהב יותר מיוחד לשפע הברכה הזך והטהור. ואמר שהיו מוציאין פירותיהן בזמנן, פירוש כמו האילן שיש לו זמן מיוחד ואז הוא בכח חיותו ומוציא פירות מה שאפשר לו לפעול כך יש זמן מיוחד לשפע העליון, כי יש עתים לברכה שאין כל הזמנים בשוה וכאשר הגיע הזמן המיוחד היה בו כח יותר עד שמוציא פירות ר"ל הוא נתינת שפע הברכה והפרנסה. וקאמר כיון שהיה הרוח מנשב בהן היו משירין פירותיהן, פירוש הברכה שיורדת לעולם באה במדת הדין לעולם ודבר זה ידוע בכמה מקומות שכל דבר שהוא בא מעולם העליון לתחתונים בא במדת הדין, והוא נרמז בברכת אתה גבור לעולם ה' מחיה מתים מכלכל חיים בחסד. כי אף שהוא מפרנס אותם בחסד מכל מקום כאשר נתגלה בעולם באה הפרנסה בדין לכך נקבע בברכת אתה גבור, וידוע הוא שכל התגלות לפועל הוא בדין וזה מפני שכל יציאה לפועל הוא שנוי וכל שנוי צריך אל זה כח וחוזק המשנה הדבר וכל כח וחוזק הוא במדת הדין ודבר זה הוא ידוע לחכמים, וזה שאמר וכשהרוח מנשב משיר פירותיהן הרוח מתיחס אל מדת הדין בכל מקום. וזה שאמר אתה גבור משיב הרוח מכלכל חיים וכו'. מפני שהוא מנשב בחוזק ולפיכך היה משיר פירותיו, כלומר שעל ידי כח דין יוצא לפועל השפע הזה מן בית המקדש כי כל שפע בא לעולם על ידי דין. וקאמר שהם היה פרנסה לכהונה לא אמר שמהם היו מתפרנסים הכהנים רק פרנסת כהונה היינו שכלל הכהונה היו מתפרנסים מזה שמן הפירות האלו היה פרנסה וקיום שלהם והבן זה. ודוקא פרנסת הכהונה לפי שבית המקדש שייך לכהונה, כמו שהאדם מפרנס בני ביתו כך היה השם יתברך מפרנס את הכהונה שנקראים בני ביתו כמו שהתבאר למעלה אצל בית אהרן ברכו את ה'. וקאמר כיון שנכנסו גוים להיכל יבש וכו' פירוש כי הגוים הם להיפך הענין כי מה שהיה מלבלב בית המקדש הוא הוצאת חיות כחו בשלימות וכאשר נכנסו גוים להיכל ושלטו עליו איך ימצא בית המקדש חיות כחו בשלימות, כי אין הוצאת הכח בשלימות רק כאשר אין דבר שולט עליו שאז הוא מוציא כח אבל כאשר שלטו הגוים עליו הוא בטול כח ולכך יבש, והדברים האלו ברורים למבין. כלל הדבר שבית המקדש היה המדריגה האחרונה והצלחה אחרונה לישראל ושלימות הכל כמו שבארנו. יהי רצון שיבנה במהרה בימינו: