גבורות ה'/פרק ע
פרק ע
עריכהבמה שכל הדברים לפי ענינם ולפי מעלתם מעצמם יש מקום להם, שבשביל כך שם מקום הונח אל המעלה כמו שאמרו ממלא מקום אבותיו, כי המקום מורה ברוב על המעלה של העומד בו שאם הדבר חשוב יש לו מקום חשוב לפי ענינו והענין הזה מבואר נגלה מאד. ואל החבור הקדוש הזה שהוא חבור השם יתברך עם הנמצאים התחתונים שאמרנו לך שהוא חבור נבחר יותר מן חבור העליונים כמו שהארכנו, אי אפשר שלא יהיה לזה מקום קבוע שאם היה דרך עראי כל דבר עראי הוא מקרה ואינו בעצם, וכבר הוכחנו למעלה שאין חבור הזה מקרה, אבל הוא סדר אלקים. ואם שלא היה מקום קבוע לחבור הזה בהיותם במדבר וגם אחר כך, היינו שהזמן נותן שלא היה לישראל מנוחה גמורה עד ימי שלמה שאז הניח להם השם יתברך מכל אויביהם מסביב וכדכתיב בקרא, ואז ראוי אל מקום קבוע לא כאשר לא היה לישראל בעצמם מנוחה ואיך יהיה מקום קבוע, ועל פי זה נקרא שלמה על שם השלום ומנוחה בימיו ואז ראוי אל מקום קבוע. ולא יתכן שיהיה כל מקום ראוי אל החבור הזה כמו שאמרנו, כי לכל דבר יש לו מקום לפי מעלתו ואם כן צריך גם כן שיהיה אל החבור הקדוש הזה מקום מיוחד כפי מעלתו, ואם כי הוא יתברך מצד עצמו אין לו מקום וגבול מקיף אותו, מכל מקום דבר זה הוא מצד המקבל כי המקבל אינו מקבל החבור רק במקום מיוחד שהוא מוכן לו אל הקבלה ואף על גב שהשמים ושמי השמים לא יכלכלו כבודו מכל מקום מצד המקבל שייכים כל אלו הדברים, שכבר אמרנו לך פעמים הרבה מאוד כי הוא יתברך נמצא לנמצאים כפי המקבלים וכפי ענין הנמצאים בעצמם הם מקבלים כבודו יתברך, וכמו כן כאשר בא הוא יתברך אל הר סיני והיה במקום מיוחד, לא ששייך זה אל השם יתברך חס ושלום רק מצד המקבל שהמקבל צריך אליו מקום מוכן אל החבור ואליו נגלה במקום פלוני שהוא מוכן לו כאשר ראוי אל המקבל אבל מצד אמתת עצמו יתברך לא שייך זה, והדברים האלו ברורים ואין כאן להאריך. מכל מקום צריך אל החבור הנכבד הזה שהוא מצד המקבל מקום לפי המעלה, הנה יש לשאול איזה מקום כבוד מנוחתו שיהיה מקום כבודו בתחתונים אשר נראה שהכבוד מרוחק מהם והם בעלי חומר גס מאוד ועכור, ואיך בהם נמצא מקום ראוי לחבור הקדוש הזה. דע כי אם שהתחתונים האלו הם פחותים ויש להם חומר עב וגס מצד עצמם, בשביל זה לא ימנע שלא ימצא בהם מעלה מצד שהם השלמת הכל, והנה תמצא כמו כן שהארץ שהוא יסוד התחתון והשפל מכל הנמצאים יש בה מעלה מצד השלמת הכל, שמפני שהוא אחרון מכל היסודות על ידה יושלם הכל, כי לעולם הדבר יושלם על ידי האחרון שהוא השלמה. ולפיכך בכל מעשה בראשית שקולה הארץ כמו השמים, כי לפעמים מקדים השמים ולפעמים מקדים הארץ לומר לך ששקולים כמו שאמרו במדרש ויקרא רבה פרשת בחקותי (פ' ל"ו) ובכמה מקומות ד"ז, והיינו מפני שהשמים שהם עליונים ונחשבים התחלת הכל, והארץ שהיא תחתונה במוחלט שלימות הכל שעל ידה יושלם כמו שיש לכל אחרון משפט השלמה וראוי שיהיו שניהם שקולים, כי התחלת הכל והשלמת הכל שניהם כח כללי יש בהם זה מצד ההתחלה שהוא התחלה אל הכל וזה מצד ההשלמה שהוא משלים הכל. ולפיכך כתיב (בראשית, א) בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ שקולה הארץ כמו שמים, ושניהם נקראו ראשית כמו שיפול שם ראשית על ההתחלה כך יפול שם ראשית על התכלית שהוא ראשית מצד ההשלמה. ולפיכך אל תתמה מה מעלה יש בארץ שהיא בתכלית השפלות והחומר הגס והעכור שבה, שמעלתה לא מצד עצמה רק במה שהיא השלמת המציאות, ומפני זה ראוי שיהיה ב"ה בתחתונים לא מצד הארץ אלא במה שהארץ היא השלמת הכל משלמת המציאות. ובשביל כך יש בתחתונים מקום ראוי לחבור הזה הנכבד, ומפני זה תבין למה השכינה בחלקו של בנימין דוקא ולמה בשבט שהוא אחרון שכל אחרון יש בו השלמה, ולפיכך ראוי שבחלקו של שבט שהוא השלמת השבטים תהא השכינה, כי אין השכינה בארץ בתחתונים רק מצד שהתחתונים הם השלמה ולפיכך ראוי שתהיה דוקא בחלק מי שהוא השלמה, והובחר צד המערב שהשכינה במערב שהוא אחרון כמו שנקרא מזרח קדם שהוא התחלה כך מערב אחרון נקרא, ומקום אחרון שבחלקו של בנימין בו היה השכינה כי בית המקדש הוא סוף חלקו של בנימין והתחלת חלקו של יהודה והיה קשור הסוף בתחלה כי תחלת השבטים יהודה שהוא תחלה בכל מקום ובנימין הוא האחרון, ולפיכך היה דגל מחנה יהודה קדמה ודגל מחנה בנימין ימה, הרי כל הדברים האלו אל מקום אחד הולכים, כי השכינה בתחתונים מצד שהתחתונים הם השלמה וכל השלמה הוא באחרונה ולכך כל אחרון שם השכינה, ודבר זה ברור:
ובפרק ד' דנדרים (דף לט:) תניא ז' דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח, תורה דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, תשובה דכתיב בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל תשב אנוש עד דכא וגו', גן עדן דכתיב ויטע ה' גן בעדן מקדם, גיהנם דכתיב כי ערוך מאתמול תפתה, כסא הכבוד דכתיב נכון כסאך מאז בית המקדש דכתיב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, שמו של משיח דכתיב לפני שמש ינון שמו ע"כ. וביאור ענין זה כי רז"ל יודעי מצפוני החכמה כאשר עמדו על ענין העולם הזה אמרו, מאחר שיש הרכבה וחבור מדברים מחולפים והעולם מורכב מהם והפשוט הוא קודם למורכב אם כן יש דברים יאמר עליהם שנבראו קודם שנברא העולם המורכב והם דברים פשוטים. ואין לומר שאין הרכבה רק באותן המורכבים מד' יסודות אבל השמים וד' יסודות פשוטים אין בהם הרכבה, זה אינו שהרי הגשם יש בו הרכבה שהרי כל גשם מתחלק לחלקים ואם כן כל גשם מורכב מן החלקים, וגדר הגשם הוא שיש לו התפשטות האורך והרוחב והגובה, ואלו הם גדר הגשם ואם כן הגשם יש לו הרכבה מאלו הרחקים שהם האורך והרוחב והגובה. וכאשר הפליגו חכמים עוד בחכמה על צורת העולם הזה מצאו כי המורכב האחרון הוא האדם, וקודם לו מורכב הב"ח, וקודם לו מורכב הצמחים, וקודם לו מורכב הדומם, וקודם לו הגשם הפשוט הנאמר על ההרחקים בלבד וזהו התחלת העולם. כי כל שבעולם הוא גשמי, ודבר ברור הוא כי הגשם הפשוט אשר יש לו הרחקים השלשה דהיינו האורך והרוחב והגובה ויש לו שש פיאות דהיינו פאת המעלה ופאת המטה ופאת הימין ופאת השמאל ופאת הפנים ופאת האחור והם שש פיאות, ומפני כי אלו פיאות נוכחים זה לזה נחשב האמצעי שאינו פיאה רק עומד באמצע לענין בפני עצמו, והם נקראים שש קצוות עם היכל הקודש מכוון באמצע כי האמצעי מה שהוא באמצע אין לו בחינות שום צד כלל, ודבר זה יש לו מעלה נבדלת מן הגשם כי כל גשם יש לו התפשטות צד שזהו ענין הגשם התפשטות הרחקים, והאמצעי שעומד באמצע מתיחס לדבר בלתי גשמי שאין לו רוחק ולכך נקרא היכל הקודש מקודש מן הגשמי וכבר הארכנו בזה. ונחשב העולם הגשמי מורכב מאלו שש פיאות והאמצעי הם שבעה דברים, וכאשר הפשוט קודם למורכב שדבר זה ידוע כמו שאמרנו למעלה שהפשוט הוא קודם למורכב, אם כן אתה צריך לומר שיש ז' דברים ואינם מתיחסים לעולם הגשמי כלל, שהרי הגשם הוא שמורכב מאלו הפיאות אבל הם דברים בלתי גשמי והם קודמים לעולם והם מתיחסים לפשוטים יותר במה שאין בהם חבור הפיאות רק כל אחד מתיחס לפיאה אחת פשוטה מבלי הרכבה. ואם תאמר איך יצייר דבר זה שהרי כל פיאה בגשם, שזה אין קשיא כי אין אנו אומרים רק שהוא מתיחס בענינו אל פיאה ההיא בלבד רק כיון שהגשם מורכב משש פיאות והשביעי העומד באמצע, ואי אפשר שלא ימצא הפשוט קודם לו והוא פשוט יותר מבלי חבור כלל שכיון שהעולם הגשמי הוא מורכב וכל מורכב אחרון צריך שימצא קודם לו הפשוט שאין לו הרכבה זאת, שכל מורכב ימצא לפניו פשוט וכל אחרון ימצא לפניו קודם על זה יאמר כי אלו ז' דברים נבראו קודם שנברא העולם. ואמר כי התורה נבראת קודם שנברא העולם, והיינו כי כנגד האמצעי שיש בעולם הגשמי המורכב, קודם האמצעי הפשוט לגמרי והוא התורה שהיא דרך האמצעי והישר שאין התורה נוטה מן הנקודה האמצעית הוא היושר ולכך הוא מתיחס אל האמצעי. ועוד כי כבר אמרנו לך למעלה כי האמצעי מתיחס לדבר הבלתי גשמי יותר, בעבור שהוא אמצעי ואינו נוטה לשום צד ואין לך דבר בלתי גשמי רק התורה שהיא שכלית, אף על גב שכל הדברים האלו הם בלתי גשמים אין דבר שכלי רק התורה, ואם תאמר מה שייך בריאה בתורה והיא דבר אין בו ממש כלל, ואין זה קשיא למבין כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד, כי הגזירה על דבר מה שהוא גוזר הוא נקרא בריאה וגזר הוא ית' קודם על התורה לפי שגזירת היושר והאמת שיהיה העולם נוהג בו הוא קודם לכל, ועוד כי גזר הש"י קודם לכל שיהיה לעולם ציור וסדר שיהיה נוהג בו, וזהו שהתורה נבראת תחלה שהרי התורה היא ציור וסדר העולם אשר נוהג בו, ולפיכך אמרו (ב"ר פ"א) כשברא העולם היה מביט בתורה וברא העולם כי היה מביט בציור וסדר אשר גזר שיהיה לעולם ובו ברא העולם. ואם תאמר אם כן יהיו יתר מששת ימי המעשה, אין זה קשיא כי אלו זמן נופלים תחת המשך זמן כי כל אלו דברים הם דברים בלתי גשמים ואינם נופלים תחת הזמן, כי זמן ששת ימי בראשית תולה בגשם הגלגל ולכך לא שייך באלו זמן ששת ימי המעשה. ומעתה התבאר לך מה שאמרו כי התורה נבראת קודם שנברא העולם, שמאחר שהפשוט קודם למורכב היה גזירת הפשוט קודם למורכב והאמצעי הפשוט הנבדל מן הגשם היא התורה כמו שהתבאר. אמנם התשובה היא הפשיטות מן צד המזרח וזה כי מזרח נקרא התחלה וקדם בכל מקום בכתוב, וכמו שיקרא מערב אחור נקרא המזרח קדם ופנים, ומצאנו מזרח הוא התחלת העולם ומערב אחרית העולם, ואל התחלה מתיחס התשובה כי כל בעל תשובה צריך הסתלקות החטא שלו ואין דבר מסלק רק ההתחלה כי ההתחלה היא נבדלת מן החטא שהרי אין חטא בהתחלה, וכאשר יחזור להתחלתו נסתלק ממנו החטא. ובב"ר (פ' כ"א) וישכן מקדם לגן עדן מצאנו בכל מקום רוח מזרחית קולטת, היא שקלטה האדם דכתיב וישכן מקדם לגן עדן, היא שקלטה קין דכתיב וישב בארץ נוד קדמת עדן, רוצח דכתיב אז יבדיל משה ג' ערים מזרחה שמש וגו', וכל ענין זה שמזרח נקרא קדם והתחלה ואין קולט את בעל תשובה רק דבר שהוא התחלה שדבר שהוא התחלה הוא הסתלקות החטא שלא ימצא חטא בהתחלה, ולפיכך מתנועע הבעל תשובה תמיד אל המזרח כי שם ימצא הסתלקות החטא. ואמרו כי התשובה נבראת קודם שנברא העולם, כי ההתחלה שחוזר עליו בעל תשובה צריך שיהיה התחלה פשוטה נבדלת לגמרי, כי ההתחלה שאינו פשוטה אינה נבדלת מן החטא שכל דבר שאינו פשוט והוא מורכב הוא גשמי והגשמי שייך בו החטא, ובעל התשובה צריך שיהיה נבדל מן החטא ואינו נבדל מן החטא ומסתלק ממנה רק בשביל התחלה הפשוטה הנבדלת שאין שייך בה חטא לגמרי, ולא בהתחלה גשמית שאף שמים שייך בו חטא דכתיב (איוב, טו) אף שמים לא זכו בעיניו, ר"ל כי אף שמים שהם גשמיים נכבדים זכים בתכלית הזכות מצד שהם גשם לא זכו בעיניו, שאינם בלא חסרון כלל שהגשם יש בו חסרון וכיון שהם בעלי חסרון לא זכו בעיני השם יתברך שהוא פשוט נבדל. ולפיכך אי אפשר שיהיה התשובה באדם בכח התחלה גשמית שדבר זה אינו כי בכח אותה התחלה לא היה כאן הבדל מן החטא אלא בכח התחלה אלקית בלתי גשמית והיא פשוטה, ולכך מדריגת התחלה הזאת קודם שנברא העולם ובאותה התחלה הפשוטה כח התשובה להיות נבדל מן החטא, ואם לא כן לא היה האדם נבדל מן החטא, נמצא כאשר בעל תשובה נסתלק מן החטא זהו בכח התחלה פשוטה מן הגשמית וזאת התחלה הוא מה שגזר הש"י שיהיה לעולם התחלה פשוטה, ולפיכך כל בעלי תשובה מתנועעים אל צד המזרח שהוא התחלה ובהתחלה הפשוטה היא הסתלקות החטא. ואמרו עוד כי גן עדן נברא קודם שנברא העולם, כי ג"ע הוא הפשיטות מן דרום כי דרום נקרא ימין בכל מקום וצפון נקרא שמאל כדכתיב צפון וימין אתה בראתם, וכן הרבה בכתוב, והימין נקרא יד אחת והיא ראשונה ואין בה שניות ויד השמאלית נקראת יד שנית וכאשר יש יד שנית אז יש שניות ובכל שניות יש התנגדות, ולפיכך הגן עדן ששם המנוחה והעונג ואין התנגדות כלל הוא כנגד צד דרום שהיא אחת ואין בה שניות והגיהנם שהוא הפך זה שיש דין והתנגדות לנמצא הוא נגד צד שמאל ששם השניות. וזה תבין מה שאמרו (ב"ר פ"ו) למה לא נאמר כי טוב בשני מפני שבו נברא גיהנם, פי' מפני שהגיהנם יש בו התנגדות הוא מתיחס לשניות שכל שניות יש בו התנגדות ונברא ביום השני המתיחס לזה, ולפיכך הפשיטות הגמור שאין בו הרכבה מן צד דרום שהוא ימין הוא גן עדן כי הימין אין בו התנגדות, וגן עדן פשוט גמור ואין שם התנגדות וכן פשיטות צפון הוא שהיא פשוטה לרע הוא הגיהנם, ומפני שהשם יתברך גזר על הפשוטים בבריאתם קודם למורכבים לכן אמר שגן עדן נברא תחלה, וכן גיהנם דהיינו שקדם בריאת פשוטים למורכבים. ואמר שכסא כבוד נברא תחלה הוא כנגד צד המעלה כי המעלה הוא ההתנשאות אל הדבר וההתנשאות הפשוט שהוא מבלי שמתערב עמו שום צד מטה הוא כסא הכבוד, כי צד המעלה של עולם הגשמי יש עמו המטה ומפני כך המעלה של עולם הגשמי אינו המעלה במוחלט שהוא בלי הצטרפות לו שום מטה, אבל המעלה המוחלט הוא המעלה הפשוט והוא כסא הכבוד שהוא רם ונשא כדכתיב (ישעי' ו') ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא. ואף כי אין השם יתברך צריך לכסא מכל מקום מדריגת מלכות עולם שהוא יתברך מתנשא עליהם נקרא כסא הכבוד, כי אין פי' כסא רק המלכות כמו (בראשית, מא) רק הכסא אגדל ממך וכן בכל מקום וכבר התבאר זה בהקדמה. וקודם שנברא העולם גזר השם יתברך בחכמתו שיהיה מדריגת מלכות עולם והתנשאות המלכות ולא יהיה השם יתברך מסולק מן העולם לגמרי רק יהיה התנשאות מלכות עולם על הנמצאים, ומדריגת מעלה זאת המעלה הפשוט וכמו שאמר ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ר"ל שהוא מתנשא בהתנשאות עליון על הנמצאים כלם, ולפיכך אמרו שכסא כבוד נברא קודם שנברא העולם שכבר אמרנו כי הפשוט הוא נברא תחלה. וכן מה שאמרו שנברא בית המקדש קודם שנברא העולם זהו מצד המערב, כי המערב נקרא אחור וכל דבר שהוא אחור הוא השלמה כמו שמבואר למעלה, ובית המקדש הוא השלמה שהוא משלים העולם והיא השלמה פשוטה, שהמערב הוא השלמה אבל הוא בלתי פשוט לגמרי שצד המערב בעולם הגשמי המורכב מכל צדדין אינו פשוט, אבל בית המקדש הוא נבדל בעצמו כי מעלת בית המקדש אינו העצים והאבנים רק קדושתו האלקית שדבק במקדש ודבר זה נברא קודם שנברא העולם מאחר שבריאת הפשוט קודם למורכב ודבר זה מבואר. וכן מה שאמר שמו של משיח ר"ל עצם מעלת המשיח מה שהוא מיוחד מבין שאר הנבראים מעלתו המיוחדת לו נקרא שמו, כי השם הוא מורה על דבר המיוחד בו מבין שאר הנמצאים, ולפיכך אף כי המשיח בעצמו לא נברא קודם שנברא העולם, אבל שמו דהיינו מה שהוא מיוחד בו נברא קודם שנברא העולם שגזר השם יתברך קודם שנברא העולם על המעלה שלו המיוחדת לו וגזירתו יתברך היא הבריאה בעצמו. ודבר זה הוא כנגד צד המטה, כי צד המטה בבחינה מה הוא עליון כמו שהעליון אין דבר עליו כך אין דבר על המטה ודבר זה ידוע מענין המטה, ונמצא כי המטה מצד זה הוא עליון כי אין דבר עליו והוא כנגד שמו של המשיח שיהיה מושל בתחתונים שאין עליו ממשלה דכתיב (ישעיה, נב) וירום וגבה ונשא, ולפיכך המטה הוא ראשית מפני שמצד המטה אין קודם לו ונבראו שמים וארץ בראשית והאחד הוא המעלה והשני המטה, וכן משיח נקרא ראשון מטעם זה דכתיב (ישעי' מ"א) ראשון לציון הנה הנם מפני שאין קודם לו בהתנשאות, ולפיכך שמו של המשיח נברא קודם שנברא העולם כי הפשוט הוא קודם למורכב. כלל העולה מן המאמר הזה אשר העמיקו חכמים כי כל דבר שנברא בעולם יש בו הרכבה ובודאי הפשוט יש לו בריאה קודמת, ואלו ז' דברים הם הם הפשוטים כמו שהתבאר למעלה, ובארנו לך כי בית המקדש הוא שלימות העולם ולפיכך הוא מתיחס לצד מערב שהוא השלמה, ועוד יתבאר בפרק שאחר זה: