בת עין וישלח
וישלח יעקב
עריכהוישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום וגו':
יש לפרש הפסוק ע"ד המוסר הנה יעקב ועשו מרמזים לבחינת יצה"ט ויצה"ר שיש באדם ושר של עשו הוא המקור של היצה"ר היינו הבחינה שממנה מקבל היצה"ר תוספת כח ועוז והוא בחינת גסות הרוח ובחינה זו בא מ"י מותרות היינו שמתנהג האדם בבחינת מותרות אכילה ושאר תענוגים ועי"ז נתרומם לבו של אדם כמאה"כ פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת כו' פי' שע"י בחינת שביעה ביותר בא לבחינת שכחה בה' ולבחינת גסות הרוח ובזה ניתוסף כח ועוז להיצה"ר אבל צדיק אוכל לשובע נפשו בלבד בבחינת הסתפקות בבחינת מועט וזהו מרומז בפסוק כדיתא בספרים הק' לב חכם לימין ולב כסיל לשמאל פי' החכם מתנהג באותיות שהמה לימין של אותיות ל"ב היינו אותיות א"ך שמרמז לבחינת מועט כמאחז"ל אכין ורקין מיעוטין הם, והכסיל מתנהג באותיות שהמה לשמאל של אותיות ל"ב היינו אותיות ג"ם בחינת רבוי ומותרות כמאחז"ל אתין וגמין רבוין כדאיתא בסה"ק. ולזה רמזו רז"ל על פסוק כי אתם המעט מכל העמים שאתם ממעטים עצמיכם לפני פי' שאתם מתנהגים לפני בבחינת מיעוט בחינת הסתפקות כנ"ל כדי שלא יהיה מקום לכחו של עשו הוא היצה"ר.
וזהו שנאמר אצל יעקב ויאבק איש עמו ודרשו רז"ל שהיה שרו של עשו כנ"ל ונקרא אי"ש לשון י"ש היינו בחינת גסות וישו"ת היפך בחינת ביטול ואי"ן פי' שהיצה"ר רצה להכניס ביעקב בחינת ישות וגסות הרוח שיאמר בלבבו איך שהוא צדיק גדול ועובד ה' כו' אבל יעקב נלחם ונתאבק עמו ע"י שהסתכל בבחינת עבודת המלאכים שהיא בבחינת פנים אל פנים ביראה גדולה כמבואר לעיל ועי"ז ותנצל נפשי כנ"ל.
ואח"כ וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו וגו' פי כשרצה יעקב ליכנס לא"י היינו לבחינת קדושה יותר גדולה ונתיירא לפני <מפני> היצה"ר לכן שלח מלאכים (היינו עצות בהנהגתו) ומפרש הכתוב מה הם המלאכים ארצ"ה שעי"ר מרמז שיהיה בחינת ארציות שלו בבחינת שעי"ר בחינת שיעו"ר והסתפקות כנ"ל שד"ה אדו"ם מרמז לבחינת וידו"ם היינו מיעוט שיחה לשון וידו"ם אהרן גם מרומז בר"ת וישלח יעקב מלאכים לפניו ר"ת וימ"ל בחינת למול את ערלת הלב שיהיה הלב נקי מכל בלתי לה' לבדו.
יה"ר שנזכה לזה כן יה"ר אמן: הר"ת וימ"ל שמעתי מהרב הקדוש ז"ל מאפטא אך איני זוכר בפרטיות האיך ביאר אותו:
וישלח יעקב (ב)
עריכהוישלח יעקב מלאכים פירש"י מלאכים ממש ר"ל היינו כיון שבאו לקראתו מלאכים של א"י ללוותו כמו שפירש"י על פסוק ויפגעו בו מלאכי אלהים. לכן המלאכים של חו"ל שהיו אצלו מקודם שלחם לפניו אל עשו אמנם צריכין להבין איך באו ליעקב מלאכים של א"י שהוא עדיין לא היה בא"י כי עדיין לא הגיע אפילו לסוכות והנה כבר הרגיש בזה הרמב"ן ותירץ כיון שהחזיק בדרך ללכת לא"י הוה כמו שהגיע כבר לארץ ישראל לכן באו לו מלאכי ארץ ישראל ללוותו בדרך.
אבל עדיין צריכים להבין מהו ענין מלאכי ח״ל ומלאכי א״י ע״ד העבודה והענין הוא שמכל דיבור של מצוה נברא מלאך אחד כידוע ואמרו חז״ל לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ולהבין זה הנה עיקר בריה״ע היתה בשביל היראה שנקראת ראשית היינו יראה עילאה יראה פנימיות יראת הבושת להתבייש לירא מפניו בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין אמנם א״א להשיג זאת הבחי׳ הגדול׳ בפעם א׳ כ״א בהדרגה מעט העט היינו שמתחלה יגיע לבחי׳ יראה תתאה יראה חיצוניות היינו יראת העונש היינו שיאמין עכ״פ שיש בחי׳ השגחה מלמעל׳ על כל דבר פרטי ויש דין ויש דיין ועי״ז הוא סור מרע מיראת העונש בעוה״ז ובעוה״ב וכמאה״כ שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שיסתכל בכל דבר שיש בו כח וחיות אלהי המחי' ומהוה אותו ככל רגע ובהעדר זה ח"ו ישיב הכל לאין ואפס וכמאחז״ל