ברק השחר/ליקוטים
| ברק השחר: |
וימש חושך. פי' שהחושך הוא ג"כ בריאה בפ"ע כמ"ש יוצר אור ובורא חושך (דלא כמ"ש המחקרים שהחושך אינו רק העדר האור) רק שהבורא קבע בטבע שהאור ידחה החושך אבל במצרים שינה הטבע שהחושך ידחה את האור. (וע"כ כ' בלשון הפעיל. המ"ל). כ"ש בשם הגר"א. וע' אדרת אליהו ריש פ' בראשית ד"ה ויבדל אלקים:
התקשר מעדנות כימה ומושכות כסיל תפתח. (איוב לח). פי' כמ"ש ברכות (נח ב') אלמלא חמה של כסיל וכו' ואלמלא צינה של כימה וכו' והנה טבע הקור להצמית ולכווץ וטבע החום בהפך וע"כ כשמתגבר הקור על גידולי הארץ פוסק מלגדל ונעשה קשר בראשו ואח"כ כשמתגבר החום חוזר להתפשט ולגדל וז"ש התקשר מעדנות כימה וכו'. כ"מ בשם הגר"א ז"ל:
שמעתי בשמו על מ"ש (שמואל ב, יב) ויאמר דוד חטאתי ויאמר אליו נתן גם ה' העביר חטאתך וגו' . והנה אחר תיבת "חטאתי" יש שם פיסקא באמצע פסוק. והטעם הוא כי לכאורה קשה על דוד שלא אמר כל סדר הוידוי שהוא חטאתי עויתי פשעתי. אולם הענין הוא כמ"ש העובר עבירה א' קונה לו קטיגור א', ובאמירת הוידוי בלב נשבר בטל כח המקטרג. והנה דוד המע"ה אמר הוידוי בלב נשבר כ"כ עד שבתיבת חטאתי לבד כבר כלה כח המקטרג וע"כ הפסיקו נתן הנביא באמצע הוידוי ולא הניחו לגמרו. וז"ש "חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי וגו' ואתה נשאת עון חטאתי סלה" -- פתח בג' חלקי הוידוי וסיים בחטא לבד. אולם הענין הוא כי אמר התנצלות על שלא אמר כל סדר הוידוי. וז"ש "חטאתי אודיעך" וגם "עוני לא כסיתי" -- שחשבתי להתודות גם על עוני, גם אמרתי "אודה עלי פשעי לה'" רק "אתה נשאת" תיכף באמרי חטאתי לבד:
(חגיגה ב') בסוגיא דְיִרְאֶה יֵרָאֶה רבו הפי' והדוחק בגמ' לרש"י ותוס' ע"ש ואמר הגר"א דקאי עמ"ש ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יִרְאֶה וגו' בהר ה' יֵרָאֶה וה"פ כי בחי' אברהם היה להראות לבני העולם השגחתו שמביט על העולם ובדורו של משה זכו כולם לראות ה' כמ"ש ראתה שפחה על הים וכו' וז"ש ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה. פי' שהוא רואה על העולם אשר יאמר היום פי' בדורו של משה שכתב התורה ה' יראה. וז"ש יראה יראה כדרך וכו':
מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק (שופטים י"ד) יש לומר שרומז בזה מוסר שאל ירע בעיני האדם מליתן לעני אף אם העני רודף אחר התאוה ואוכל הרבה משום דאמרי' בירושלמי כל מה שהעני רודף אחר האכילה ביותר צריך ליתן לו ביותר ואל ירע בעיניו כי יותר ממה שבעה"ב עושה לעני העני עושה לבהע"ב וז"ש מהאוכל פי' מהעני האוכל אצל בעה"ב מזה יצא מאכל לבעה"ב. ואמר לשון מהאוכל לרמוז אף שהעני הוא אכלן ורודף אחר האכילה הנה מזה יצא מאכל. ומעז יצא מתוק ירמוז נגד התורה כי ב' דברים אלו הן עיקרים התורה בנפש וצדקה בממון. ואמר מעז אם תראה ת"ח שהוא עז תצא ממנו מתוק ד"ת מתוקים מדבש. וז"ש אם ראית ת"ח שנוקם ונוטר כנחש חגרהו על מתניך אך אין לת"ח להתנהג כך במדת העזות והנקם אלא אם טבעו כך והחכם עיניו בראשו לשבר טבעו כמ"ש (שבת ק"ח) מריש הוי מלחנא פוגלא אמינא מפסיד פסידנא ליה כדאמר שמואל פוגלא חורפיה מעלי כיון דשמענא הא דאמר עולא במערבא וכו' ממלח לא מלחנא, טבולי מטבילנא. וקשה וכי שמואל שאמר חורפיה מעלי דבר שקר ח"ו אלא ה"פ וודאי חורפיה מעלי רק דצריך לטבול כדי להוציא החריפות וכן צריך ג"כ הת"ח להתנהג:
ראה אנכי נותן לפניכם את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע ובחרת בחיים וגו'. פי' שיש ב' יצה"ר, טוב ורע והטוב גרוע מן הרע והן רע היינו שעושה ומדבר רע לחבירו ומרמה שמדבר טוב ואין בלבו. וכנגדן ב' יצ"ט. והן חיים וטוב. וכמ"ש אורך ימים בימינה זהו חיים כשעושה לשמה, בשמאלה דהיינו שלא לשמה עושר וכבוד והוא הטוב, וכמ"ש מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך וגו'. וז"ש אנכי נותן לפניכם היום החיים והטוב היינו לשמה ושלא לשמה ואת המות וגו' הוא הפוכן ושני הראשונים הם טוב אבל כשאתה בא לבחר עצתי הוא שתבחר בחיים שהוא המובחר מכולן שהוא בימינה:
פ' שמיני. קאת צ"ל בתרגום שרקרק והוא הנק' בל"א קר"א: החסידה הוא הנקרא בל"א בוסע"ל ועושה חסד עם חברותיה שנותנת להם מזונות:
עוזר ומושיע ומגן. הוא נגד מ"ע ומצות ל"ת ותורה כי במ"ע אנו משברים היצה"ר כמ"ש ויעזר לו אבישי, ובמצות ל"ת אנו משעים ממנו אם נשמור מלעבור שאם ח"ו עוברים הוא שולט, והתורה מגינה שלא יוכל לבא עלינו:
שמים וארץ. הם אדם וחוה. תוהו ובוהו הוא קין והבל. וחושך הוא דור אנוש שבשבילם נגנז האור. על פני תהום הוא דור המבול כמ"ש נפתחו מעיינות תהום רבה. ורוח אלקים מרחפת וגו' זה נח ובניו כמ"ש ויזכור אלקים את נח וגו' וישכו המים. יהי אור זה אברהם. ויהי אור זה יצחק. וירא וגו' כי טוב זה יעקב. ויבדל זה הבדלה במ"ת בין ישראל לעמים. ויקרא אלהים לאור יום וגו' זה לעתיד לבא יהיה לנו יום. ויהי ערב ויהי בוקר וגו' זהו עוה"ב לעת ערב יהיה אור. ועוד שמים וארץ הוא הראש והבטן. את היא אוירא שבמוח. ואת הוא הגויה והאוירים לכן כתוב ואת:
מלח ממון חסר (כתובות ס"ו) פי' אם ישתה מים מלוחים לא די שלא ירוה צמאונו אלא יצמא יותר. וכן ממון כל מה שירבה לו יחסר לו עוד וכמ"ש אין אדם מת וכו'. וזהו מלח וממון שניהם חסר:
אפחית דרגא וכו'. א"ל שמא עניא וכו'. פי' פתוח תפתח הוא בדרגא תביר וכן לענייך וגו'.
גם עבדך נזהר בהם וגו'. תיבת גם אינו מובן לכאורה. וענין הדבר כי האדם נזדכך בהגותו בתורה כמו במשה שכ"כ נזדכך ונזהר כזהר הרקיע עד שהיה מ' יום בלי אכילה שהתורה מבהקת מאוד ומזהיר כזהר ניצוץ השמש כמ"ש (ב"ב נח) ר"ב (=ר' בנאה) מציין קברי וכו' שופרא[1] עקביה דאדם הראשון מכהה גלגל חמה וכו' וכאן חשב תחילה מעלות השמש ואח"כ מעלות התורה ו' מעלות נגד ו' סדרים אמונת וכו'. ועתה משבח מעלת האדם הלומדה. וזהו גם עבדך נזהר בהם מלשון זהר ונפעל בשמרם עקב רב אף העקב רב באיכות וקיצור הוא:
זה לשון הדרת קדש (המיוחס להגר"א) מפי השמועה. חופה קונה כי הדין הוא אם נכנסה הכלה לרשות הבעל קנה אותה ועכשיו המנהג שהחתן הולך לבית הכלה ובמה יקנה אותה. לכן מעמידין החופה בחצר בית הכנסת ומעמידין שם את החתן ובזה קונה מקומו כי הקהל מקנין לו המקום ואח"כ מביאין הכלה שם לרשותו ומקומו ובזה קונה אותה:
הערות שוליים
עריכה- ^ נראה שיש כאן שיבוש, עי' בב"ב שם