ברית עולם על ספר חסידים/ה
ספר חסידים ה
מפרשים: פירוש קדמון • ברית עולם
דגרסינן כל מי שיש בידו להוכיח ולמחות באנשי ביתי כו'. שבת דף כ"ד ומ"ש דאמרינן מנין למוכיח פעם אחד ערכין דף ט"ז (בסמוך כתב רבינו אין לי אלא הרב לתלמיד וכו' והרב המפרש כתב וז"ל תלמיד לרב וכו' דאי לדבר זה אתי קרא לבד שיחזור ויוכיחנו כדלעיל הול"ל הוכח הוכח או תוכיח תוכיח ומדנקט תרי לישני שמעינן זה נמי עכ"ל וכונתו לתרץ השני סוגיות דערכין ודמציעא. ואני בעניי אומר דנהי דמצא מקום לשתי הדרשות אבל מה יענה למ"ש פ' אלו מציאות הוכח אפי' ק' פעמים דהרי מוכח דתיבת הוכח משמע אפילו ק' פעמים ואיך אמרו בערכין מנין שחוזר ומוכיח ת"ל תוכיח אלמא דהוכח לא משמע אלא פעם אתת והראשוני' עמדו בזה כמו שכתוב בשיט' מקובצת ונמוקי יוסף עמ"ש בעניותי בספרי הקטן ראש דוד סוף פ' דברים בס"ד): ועוד אמרו הוכח אין לי אלא הרב לתלמיד וכו'. מציעא פ' אלו מציאות דף ל"א: עד שיכו אותנו ויבזו אותנו ויקללו אותנו וכו'. פלוגתא היא בערכין שם ונקט למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' ויש נוסחא שיכו ויקללו ויבזו ולנוסחא זו נקט כסדר פלוגתייהו שנסדר בש"ס הכאה קללה נזיפה למר כדא"ל ולמר כדא"ל וכ"כ בפירוש לקמן סימן תי"ג. שוב בא לידי ס' חסידים עם פירוש שנדפס בפפ"דמ וראיתי למפרש שכתב שסותר למ"ש סימן תי"ג ע"ש ולי ההדיוט הדבר ברור כמי שכתבתי ואין צורך למ"ש המפרש ע"ש ודוק. ומ"מ נראה דהרב מספקא ליה הלכתא כמאן דאי לא הוי ליה למנקט הסברא שהוא הלכה לחוד ואמאי נקט שלשתן. ויש קצת הרגש על רבינו בעל סמ"ג תלמידו בעשין י"א דפסק בפשיטות כר' יוחנן וכ' שהרמב"ם פסק כרב ולא נתברר טעמו ע"ש ולא חייש מר לספיקא דרביה רבינו המחבר ואני בעניי כתבתי במקומו דאשכחן מרגניתא בזוהר הקדוש פ' נח דף ס"ח ע"א ועד כמה יזהר ליה עד דימחי ליה הא אוקמוה חבריא הבט ימין וראה דרוח ה' דיבר בו בהרמב"ם ופסקא דפסקי' משה הלכה רווחת בין התנאים ולפי מ"ש הרמ"ע ודעמיה ז"ל והביאו הרב חוות יאיר סימן קנ"ב דרבי אבא המוזכר בזהר הקדוש שהיה מגדולי חברי רשב"י מר ניהו רב דגמרינן ששמו אבא יומתק הא דידן דרב אמר עד הכאה דהכי הוו נקוטי תנאי בזמנו. וכי תאמר בלבבך דאין ראיה מהזהר דרבי יצחק קאמר לה והיינו סברת רבי אבא המיוחד שבחבריו שהוא רב ועליה פליג רבי יוחנן בתלמודן דאיהו לא חשיב לרב כתנא כמפורסם בש"ס שחילק עליו הרבה וכמ"ש התו' בכתובות ד"ח לאו מילתא היא דאודי לי מיהא דר' יצחק סבר כרב וגם קאמר בלשונו הא אוקמוה חברייא דמוכח דרבים סברי הכי וא"כ הלכה כרבים וכ"ש כי מהלשון נראה דהיתה הלכה רווחת בין התנאים ולא רבו עליה: ואם הוכיח אותו ולא קבל יצא המוכיח נקי מעונש ויש למוכיח זכותו פשטן של דברים שהמוכיח ליקח זכיות של הרשע שלא קבל תוכחתו וכן ראיתי שכתבו המפרשי' בפירוש ולפ"ז יש לפרש הכתוב הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא הכונה לא יהיה כונתך שאם לא יקבל ליתן לו חטאתך וליקח זכיותיו וז"ש הוכח תוכיח ולא יהיה דעתך להכביד עליו חטא שלך והיינו ולא תשא עליו חטא ושוב ראיתי בפי' אשר נדפס בפפד"מ שפירש שיהיה למוכיח זכות מזכה חבירו לפי מחשבתו: