ברטנורא על מקואות ב

משנה מקואות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

הטמא שירד לטבול - ספיקו טמא. דאוקי גברא אחזקתיה ובחזקת טומאה הוא:

(ב)

בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים טמאות - אע"ג דספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור, הרי ספק טהרה הוא ולא ספק טומאה:

בטומאה חמורה - באב הטומאה שמטמאתו מן התורה :

טומאה קלה - דרבנן:

אכל אוכלים טמאים - אכל חצי פרס מאוכלים טמאים, או שתה רביעית משקין טמאין, נפסל גופו מלאכול בתרומה, ופוסל את התרומה מדרבנן. וכולן משמונה עשר דבר שגזרו בו חכמים, וכולן מפורשים פרק קמא דשבת:

ואפילו טבל - דהשתא איכא תרתי לריעותא, שמא לא טבל כלל, ואפילו טבל, שמא קודם טבילה נתחסר, אפילו הכי ספיקו טהור:

רבי יוסי מטמא - ואפילו בטומאה דרבנן. משום דגברא בחזקת טומאה:

אבל ספיקו ליטמא ולטמא - כגון ספק אכל אוכלים טמאים או לא אכל, הרי ספיקו ליטמא. או ודאי אכל אוכלים טמאים, ספק נגע בככר של תרומה ספק לא נגע, הרי ספיקו לטמא, בהני מטהר רבי יוסי, דאין כאן חזקת טומאה. ואין הלכה כר' יוסי:

(ג)

ספק מים שאובים שטיהרו חכמים - במסכת טהרות פרק הזורק טומאה, תמן תנינן, אלו ספיקות שטיהרו חכמים ספק מים שאובין למקוה:

ספק נפלו - שלשה לוגין מים שאובים במקוה חסר:

ספק יש בהן ארבעים סאה - כלומר ספק היה במקוה ארבעים סאה כשרים קודם שנפלו השאובין, דשוב אין השאובין פוסלין אותו:

שיש לו במה יתלה - שיש לו מקום לתלות נפילתן שלא גרמו לו פסול:

שאין לו במה יתלה - דמה נפשך בהי מינייהו דנפל פסלוהו, הלכך שניהם פסולין. והאי דמטהרינן הכא ספק מים שאובין במקום שיש לו במה לתלות, היינו משום דשאובין דרבנן . והא דתניא בתורת כהנים אך מעין ובור מקוה מים, מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים, אסמכתא בעלמא היא:

(ד)

בתחילה - שלא היה במקוה מים כלל כשנפל בו רביעית מים שאובין, ונשלם אחר כך שיעורו במי גשמים:

על פני המים - לאחר שהיו בו הרבה מים כשרים:

וחכמים אומרים - והלכה כחכמים:

(ה)

של לוג לוג - לוג אחד בכל גומא:

עד שלא הגיעו לגומא שלישית כשר - דהוי ליה כמקוה שלם שנפלו לתוכו שלשה לוגין מים שאובין דלא פסלוהו, והכא נמי הואיל והיו במקוה ארבעים סאה קודם שהגיעו המים לגומא שלישית, לא נפסל המקוה:

כמקוה סמוך למקוה - כמקוה כשר הסמוך לשאוב, שזה עומד בכשרותו וזה עומד בפסלותו, והכא נמי המים שבגומות כעומדים בפני עצמם חשיבי ולא כמעורבין. ואין הלכה כר' שמעון:

(ו)

המסנק - כמו המסלק. שמסלק את הטיט לצד אחד. ולא שתלש הטיט מן המים, אלא בתוך המים סילקו לצד אחד. שאם תלשו מן המים נחשב כשאוב, ואם משכו ממנו שלשה לוגין פוסל את המקוה. ודוקא כשאין במקוה ארבעים סאה, הוא דשלשה לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה. אבל אם היו בו ארבעים סאה, אין כל מים שאובין שבעולם פוסלין אותו :

ור' שמעון מכשיר - משום דאין מתכוין לשאיבה אלא לסלק את הטיט למקום אחד. ואין הלכה כר' שמעון:

(ז)

לנגבן - תרגום והנה חרבו, והא נגובו. ודוקא לנגבן, שלא נתכוין לקבל המים, לכך לא נעשו שאובים, דכתיב אך מעין ובור, מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם, אף בור שאין בו תפיסת ידי אדם:

אם עונת גשמים היא - שנתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים:

אם יש בו כמעט מים בבוו' - גרסינן. ולא גרסינן או:

ישבר - הקנקנים ויפלו המים שבתוכן לבור, דהמשכה היא, כיון שמתוך כלים שבורים נופלים לבור:

ואם לאו - שאינה עונת גשמים, אי נמי שאין מים בבור:

לא ישבר - דאם אינה עונת גשמים הרי לא יוכל לעשות מקוה מן המים שבקנקנים בלבד, דסבירא ליה לרבי אליעזר שאובה שהמשיכוה כולה או רובה, פסולה. אבל כשהיא עונת גשמים, ישבר להמשיך אלו המים ויתמלא רוב המקוה במי גשמים. וכשאין בו מים כלל, לא ישבר אע"פ שהיא עונת גשמים, שמא יפלו מן המים לבור רביעית קודם שבירה . ור' אליעזר לטעמיה דאמר לעיל רביעית מים פוסלים את המקוה (לכתחילה):

[בתחילה] רבי יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר - דקסבר שלשה לוגין פוסלין את המקוה בין בתחילה בין בסוף, ולא רביעית, ולא חיישינן שמא יפלו לבור שלשה לוגין קודם שבירה. ואף על גב דלאו עונת גשמים היא, ישבר, דיכול להמשיך עד שיעור מקוה, דקסבר שאובה שהמשיכה כולה, טהורה. ואין הלכה כר' אליעזר :

או יכפה - שכופה הקנקנים שעל הגג שלא יפלו המים מתוכן לבור, אלא יפלו לצד אחר ומשם נמשכים לבור:

אבל לא יערה - שאם הגביה הקנקנים ועירה אותן, נעשו כמים שאובין, שהרי יש בהן תפיסת ידי אדם:

(ח)

הסייד - אומן הסד את הבור בסיד כדי שיחזיק מימיו, ודרכו להביא הסיד לבור בעציץ, ואותו בור היו בו מים כשרים ונשקע העציץ לתוך המים ונתמלא:

אם היו המים צפים על גביו כל שהו ישבר - שלא נשאבו המים, דכל שעה הן מעורבין . אבל אם היה מעלה העציץ בידו היו נפסקים ונעשים תלושין:

ואם לאו - שאין המים צפים על גביו:

לא ישבר - וכשאינה עונת גשמים איירי. דאם היה עונת גשמים כיון דאיכא מים בבור ישבר, כדאמרן:

רבי יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר - דיכול להמשיך, כדפרישנא לעיל:

(ט)

המסדר קנקנים בבור ונתמלאו אף על פי שבלע הבור את מימיו - ואין מים בבור אלא אלו שבקנקנים:

הרי זה ישבר - כר' יהושע דאין רביעית פוסל, ומשבר את הקנקנים ועושה מקוה בתחילה:

(י)

רבי יהושע אומר בטיט ובמים - כשהמים צפים על גבי הטיט ואפילו רגליו שוקעות בטיט מטבילין לר' יהושע, מפני שהמים מקדימים. ור' אליעזר לית ליה האי סברא. אבל אם היה מטביל כלי קטן במים הצפים על גבי הטיט, בהא מודה ר' אליעזר דעלתה לו טבילה, כיון שלא היה שוקע בטיט כלל ומצטרף להשלים ארבעים סאה. והלכה כרבי יהושע:

שהקנה יורד מאליו - שהוא רך ונימוח כל כך שאם ישימו בו קנה ישקע בטיט מאליו:

מקום שאין קנה המדה עומד - קנה שמודדין בו אינו עומד מאליו בתוכו, וזה אינו רך ונימוח כראשון:

משקולת - בדיל של הבנאים. וכל השיעורין הללו כל אחד מוסיף בקושי הטיט ועביו, שהראשון רך מכולם, והשני קשה הימנו, והשלישי קשה הימנו, וכן כולם:

בפי חבית - שפיה צר וקטן. ואם הטיט רך כל כך שיכול לישפך ולהיכנס בפי הצר של חבית, עלתה לו טבילה:

שפופרת הנוד - שפופרת של קנה שמניחין על פי הנוד ששופכים לתוכו. ושיעור הנקב של שפופרת הנוד, שיהיו חוזרות בו שתי אצבעות בינוניות, שהן רוחב שתי אצבעות הראשונות של פס היד, לא הגודל:

הנמדד בלוג - כל זמן שהוא רך כל כך שהוא נמדד בלוג והוא כלי שמחזיק שש ביצים, הוא נמדד עם המקוה וטובלין בו. והלכה כרבי יהודה: