ברטנורא על גיטין ו

משנה גיטין, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

האומר התקבל - אם רצה לחזור יחזור. דגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא מדעתו:

לא יחזור - דכיון דאיהי שויתיה שליח הרי הוא כידה ונתגרשה מיד בקבלתו של זה:

אף האומרת טול לי גיטי - לשון קבלה הוא. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

(ב)

צריכה - להביא לפנינו שתי כיתי עדים:

שנים שיאמרו בפנינו אמרה - לו לקבלו:

ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע - ובשעת השמד שנו, שגזרו על המצות והיו קורעים הגט מיד, שלא ייראה :

ואפילו הן כו' - שהשנים שאמרה בפניהם הם עצמם ראו כשקבלו:

או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד - שלישי, שנעשה עד בזו ובזו, מצטרך עמהם:

היא ואביה - או היא או אביה. היא יש לה יד דהא גדולה היא. ואביה נמי זכאי לקבלו:

אינה מתגרשת - ואפילו בקבלת אביה, דכתיב (דברים כד) ושלחה מביתו, מי שמשלחה ואינה חוזרת, יצאה זו שמשלחה וחוזרת:

(ג)

במקום אחר פסול - שהבעל מקפיד שאין רצונו שילעיזו עליו שם:

הרי היא במקום פלוני - אינו אלא כמראה מקום, שם תמצאנה:

ורבי אליעזר מכשיר - דסבר איהו דמדעתיה מגרש איכא קפידא, איהי דבעל כרחה מתגרשת מראה מקום היא לו. ואין הלכה כרבי אליעזר:

(ד)

הבא לי גטי אוכלת בתרומה - אם אשת כהן היא. עד שיגיע גט לידה:

לאותו מקום - שכך אמרה לו לא תהא שלוחי אלא שם :

ורבי אליעזר אוסר מיד - משפירש מאצלה. ורבי אליעזר לטעמיה דמכשיר כשקבלו במקופ אחר, דמראה מקום היא לו ומשעת קבלה איגרשה לה, לפיכך משעה שפירש מלפניה אסורה, שמא מצאו חוץ לעיר וקבלו הימנו . ואין הלכה כר"א:

(ה)

כתבו אגרת וכו' - שהגט קרוי אגרת שכך כתוב בו ואגרת שבוקין:

פטרוה לא אמר כלום - דלמא לשון פטור וחובה קאמר, להקל מעליה חובות שחייבת:

פרנסוה - לשון עשיית צרכיה כמו מוציאים לפרנסה וכו'. הלכך לא ידעינן אי צרכי הגט הוא, שלא תהא זקוקה ליבם, אי צרכי מלבוש וכסות הוא:

כנימוס - כחוק. לא ידעינן אי חוק גט אי חוק מזון וכסות. וכן כראוי:

היוצא בקולר - ליהרג בדין המלכות:

ואמר כתבו - אע"פ שלא אמר תנו:

יכתבו ויתנו - דאגב פחדיה. טריד ולא פריש:

המפרש - לים:

והיוצא בשיירא - למדבריות:

המסוכן - חולה . והלכה כר"ש שזורי:

(ו)

ואמר כל השומע את קולו - ופירש שמו ושם עירו :

רצה לשחק בה - הואיל ולא אמר תנו:

מעששה בבריא - מפרש בגמרא דחסורי מחסרא והכי קתני, ואם הוכיח סופו על תחילתו, הרי זה גט, ומעשה נמי בבריא וכו'. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

(ז)

אמר לשנים תנו גט לאשתי - אע"ג דלא אמר כתבו ותנו, הרי אלו יכתבו בעצמן. ולא יאמרו לסופר אחר שיכתוב, ולא לעדים לחתום, דלאו בית דין שוינהו לצוות על אחרים אלא עדים שוינהו, והן הן שלוחיו הן הן עדיו. ואם אמר לג' כתבו ותנו גט לאשתי, אע"פ שהן ראוין ליעשות ב"ד, כיון דבהדיא אמר להו כתבו, לאו בית דין שוינהו אלא עדים:

אמר לג' תנו - ולא אמר כתבו:

הרי אלו יאמרו - לעדים אחרים, לכתוב ולחתום וליתן, מפני שעשאן בית דין:

מבית האסורים - משמו של רבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים:

נומינו לשליח - אמרנו לרבי חנינא שנעשה שליח בהלכה זו לאמרה בבית המדרש:

ילמדו - אם אינם יודעים לכתוב. ילמדו לכתוב עד שיכתבוהו הן בעצמן: