בראשית רבה צג ד

ד.    [ עריכה ]

(משלי כ, ה): "מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב־אִישׁ, וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה" – לבאר עמוקה מלאה מים צונין והיו מימיה יפים, ולא היתה ברייה יכולה לשתות ממנה. בא אחד, וקשר חבל בחבל, נימה בנימה, ודלה ממנו ושתה, התחילו הכל דולים ממנה ושותין. כך לא זז יהודה – משיב ליוסף דבר על דבריו עד שעמד על לִבו – "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה".