בראשית רבה פט ב

ב. [ עריכה ]
"ויהי מקץ שנתים ימים" (משלי יד, כג): "בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור" , אמר רבי שמעון בר אבא כגון בין שותה חמין לשותה צונן. "ודבר שפתים אך למחסור", מלקט עצמות אחד בציפורין ואית דאמרי רבי שמעון בר אבא הוה ובשעה שהיה רואה עצמות שחורות היה אומר אלו של שותי מים. אֲדֻמּוֹת, אומר אלו של שותי יין. לבנות, אלו של שותי מים חמין.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף (משלי יד, כג): "בכל עצב יהיה מותר" , כל דבר שנצטער יוסף עם אדונתו היה לו יתרון ממנה, למה שנטל את בתה. "ודבר שפתים אך למחסור", על ידי שאמר לשר המשקים (בראשית מ, יד): "זכרתני והזכרתני", נתוסף לו שתי שנים, שנאמר "ויהי מקץ וגו'":