בראשית רבה כו ו
<< · בראשית רבה · כו · ו · >>
ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: איני נותן רוחי בהם, בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, שנאמר (יחזקאל לו): ואת רוחי אתן בקרבכם.
רבי ינאי ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרין: אין גיהינום לעתיד לבא, אלא יום הוא שמלהט את הרשעים. מאי טעמא? (מלאכי ג) כי הנה יום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא.
ורבנן אמרי: יש גיהינום, שנאמר (ישעיה לא): נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים.
רבי יהודה בר רבי אלעי אמר: לא יום ולא גיהינום, אלא אש היא שתהיה יוצאת מגופו של רשע ומלהטתו, שנאמר (שם לג): תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם.
אמר רבי יהודה בר אלעי: מהו לא ידון רוחי? עוד אין הרוחות הללו נידונות לפני לעולם.
רבי הונא בשם רב אחא אמר: בשעה שאני מחזיר הרוח לנדנה, איני מחזיר רוחן לנדניהן.
אמר רבי חייא בר אבא: איני ממלא רוחי בהן, בשעה שאני ממלא רוחי באדם, לפי שבעוה"ז הרוח היא נבזקת באחד מאיבריו, אבל לעתיד לבא היא נבזקת בכל הגוף, הדא הוא דכתיב (יחזקאל לו): ואת רוחי אתן בקרבכם.
אמר רבי יודן בן בתירה: עוד איני דן את הדין הזה לעולם.
ר' הונא בשם רבי יוסף אמר: לא אוסיף לא אוסיף, ליסגי ליסגי.
רבנן אמרי: לא אוסיף לבני נח, לא אוסיף לדורות.
דבר אחר: אני אמרתי: שתהא רוחי דנה בהן והן לא בקשו, הרי אני משגמן ביסורין. אני אמרתי: שתהא רוחי דנה בהן והן לא כחשו, הריני משגמן אלו באלו.
דאמר רבי אלעזר: אין לך שהוא מתחייב באדם הזה, אלא אדם כיוצא בו.
רבי נתן אומר: אפילו זאב וכלב.
רבי הונא בר גוריון אמר: אפילו מקל, אפילו רצועה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ט): כי את עול סבלו ואת מטה שכמו, שבט הנוגש בו, החתות כיום מדין, כיום הדין.
אמר רבי אחא: אף אילני סרק עתידין ליתן דין וחשבון.
רבנן אמרי: מהכא, (דברים כ) כי האדם עץ השדה. מה האדם נותן דין וחשבון אף עצים נותנין דין וחשבון.
אמר רבי יהושע בר נחמיה: איני דן רוחן בעצמן, שבשר ודם הן, אלא הרי אני מביא עליהם מיעוט שנים שקצבתי עליהם בעוה"ז ואחר כך אני משגמן ביסורין.
אמר ר' איבו: מי גרם להם שימרדו בי, לא ע"י שלא שיגמתי אותם ביסורין?! הדלת הזו מי מעמידו? שגמיו.
אמר רבי אלעזר: בכל מקום שאין דין, יש דין. רב ביבי בריה דר' אמי בשיטת רבי אלעזר: (בראשית ו) לא ידון רוחי.
אמר רבי מאיר: הן לא עשו מדת הדין למטה, אף אני איני עושה מדת הדין למעלה, הדא הוא דכתיב (איוב ה) הלא נסע יתרם בם, ימותו ולא בחכמה, בלא חכמת התורה. (שם) מבוקר לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו, ואין משים, אלא דין, היך מה דאת אמר (שמות כא): ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.
אמר רבי יוסי הגלילי: עוד איני דן מדת הדין כנגד מדת רחמים.
רבי אומר: ויאמר דור המבול לה' לא ידון.
אמר רבי עקיבא: (תהלים י): על מה נאץ רשע אלהים, אמר בלבו לא תדרוש, לית דין ולית דיין, אבל אית דין ואית דיין.
אמר רבי חנינא בר פפא: אפי' נח שנשתייר מהם לא שהיה כדי, אלא שצפה הקב"ה שמשה עתיד לעמוד ממנו, שנאמר בשגם, זה משה, דחושבניה דדין הוא חושבניה דדין.
רבנן מייתו לה מהכא: והיו ימיו מאה ועשרים שנה ומשה חי מאה ועשרים שנה: