בעל הטורים על התורה/דברים/כט

(ג) ולא נתן ה' לכם לב לדעת. וסמיך ליה ואולך אתכם ארבעים שנה, רמז שעד מ' שנה אין אדם עומד על דעת רבו:


==פרשת נצבים==

(ט) נצבים. כדרך שנאמר בסיני ויתיצבו בתחתית ההר. בו בל' אמר כאן אתם נצבים:

לפני ה' אל. היכם ראשיכם. הקיש ראשיכם לאלהיכם לומר מורא רבך כמורא שמים:

ישראל. וסמיך ליה: (י) טפכם. לומר שיהיו ישראל בעיני הראשים לנהלם ולהדריכם כטפם:

נשיכם. וסמיך ליה וגרך, רמז שלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין:

(יז) פרה. חסר וי"ו, קדי ביה פרה. רמז כפרה סוררה סרר ישראל:

(כ) והבדילו ה' לרעה. בגימט' הנה זה ירבעם:

(כא) אשר יקומו מאחריהם. ר"ת אחאב, ירבעם, מנשה, שהם הרשיעו בעכו"ם יותר מכלם:

חלה. ב' במס' מתרי עניני. דין. ואידך וכהצר לו חלה את פני ה' וגומר ונעתר לו. ודרשינן ויחתר לו, מלמד שחתר הקב"ה חתירה תחת כסא הכבוד וקבלו בתשובה. והיינו מה חלה דהכא לשון שבירה בארץ, אף חלה דגבי מנשה ל' חתירה, שנעשה לו חתיכה ברקיע:

(כה) וישתחוו. מלא וי"ו, הוא הדין שאר עבודה שהיא כעין פנים:

(כז) באף ובחמה ובקצף. בגימטריא שבעים. כנגד שבעים שנה של גלות בבל:

וישלכם. למ"ד גדולה, וחסר יו"ד. לומר שאין השלכה לעשרת השבטים (עי' ב"ר פ' ע"ג):

(כח) נקוד על עי"ן שבעד, כדאיתא בפרק נגמר הדין שע' יום הי', מאחד בשבט שהתחיל לבאר התורה, עד י' בניסן שעברו הירדן, שאין לנו ולבנינו ליענש. ד"א רמז לע' שנה של גלות בבל: