בני יששכר מאמרי חודש שבט/מאמר א

בני יששכר • מאמרי חודש שבט • מאמר הבא

מאמר א – מהות החודש

בו ידובר מהות החדש, וצירוף השם הנכבד המאיר ומזלו, ושאר עניינים על פי ספר יצירה:

א

צירוף השם הנכבד המאיר בזה החדש הוא היו"ה, ויוצא מראשי תיבות הפסוק המר ימירנו והיה הוא (ויקרא כז לג), ואם ירצה ה' ידובר בזה כמה עניינים:

ב

בספר יצירה: המליך אות צ' בלעיטה וקשר לו כתר וכו', וצר בו דלי בעולם, ושבט בשנה, וקורקבן בנפש זכר ונקבה, עד כאן. אמרו התוכניים הראשונים כי מזל דלי הוא מזל ישראל, [הגם דקיימא לן "אין מזל לישראל" (שבת קנו א), היינו שישראל על ידי מעשיהן בתורה הופכין שפיטת המזל לכל אשר יחפצו, אבל על כל פנים בתולדה יש להן מזל, עיין בגמרא שבת (שם)].

והנה יש לומר, דלבעבור זה דלי הוא מזלו של ישראל, כי דלי עשוי לשאוב בו מים וזה פעולתו. והנה הוא משמש אל המים, ואין מים אלא תורה (בבא קמא יז א) כמא דאת אמר "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיהו נה א), להורות על האמור, דמזלו של ישראל הוא עבד משמש אל התורה. והגם ששפיטת המזל מחייב באיזה אופן וכו', הנה על ידי עסק התורה ומצוות יתהפך הכל לטוב, ולכל אשר יחפוצו יטו את המזל, כיון שמזלן הוא עבד משמש אל התורה. ותבין לפי זה מה שדרשו רז"ל אצל העבד הנאמן של אברהם אבינו [שהוא היה הראשון ראש יחוסינו, שהגביהו הקב"ה למעלה מן המזלות]. הנה "עבדו זקן ביתו" דרשו עליו בפסוק "ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר" (בראשית טו ב) דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים (יומא כח ב), ונרמז הדבר אצל העבד להורות על הנ"ל, שעל כן מזל דלי הוא מזלן של ישראל, כי הדלי הוא עבד משמש אל המים, זו תורה, והעבד אין לו רצון בעצמו, כי אם רצון האדון, כמו שכתב החסיד בחובת הלבבות (שער עבודת האלקים פרק ה), הבן הדבר:

ג

ובזה יפתחו עיניך ותבין, אשר העבד הנאמן הלזה, כאשר שלחו אברהם [אשר הגביהו הקב"ה למעלה מן המזלות] להביא אשה ליצחק, אשר מהזיווג הלזה תתיילד האומה הקדושה, אשר מזלה דלי, הוא המשמש אל המים זו תורה. הנה העבד הלזה, אשר הוא דולה ומשקה מתורת רבו, מסמניה מילתיה ואמר: "והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך וכו' ואמרה שתה וכו' היא האשה אשר הוכיח ה' לבן אדוני" (בראשית כד יד), כי זה הוא הסימן אשר ממנה יצאו האומה הקדושה אשר מזלה דלי, ובלשון הקדש יכונה כד, והוא עבד משועבד ומשמש אל המים זו תורה, הבן הדבר ברחב ידים:

ד

ובאלה הדברים תמצא טוב טעם, אשר משה רבינו בתחילת החדש הזה (מזלו דלי, מזלן של ישראל), התחיל לבאר את התורה בספר משנה תורה, כדכתיב: "בעשתי עשר חדש באחד לחדש וכו' הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר" (דברים א ג) לדורות אין מזל לישראל, היינו שמזלן כפוף ומשועבד אל התורה, על כן דייקא בחודש הזה אשר בו מזלן של ישראל, הואיל משה באר את התורה, הבן:

ה

ותתבונן עוד: יתרו היה חכם גדול בכל חכמת האצטגנינות וחכמת המזלות, כמו שאמרו רז"ל, שאמר: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים" (שמות יח יא), כי הוא היה בקי בכל ענייני העבודות של הכוכבים ומזלות להוריד כוחותיהם (תנחומא יתרו פרק ז), ואמר על זה: "עתה ידעתי כי גדול ה'" וכו'. על כן יתרו, שהיה חכם גדול בכל זה, כשאמרו לו בנותיו: "איש מצרי הצילנו וכו' וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן" (שמות ב יט), הבין העניין, שהוא מבני ישראל אשר מזלן דלי והוא משמש אל המים, על כן אמר להם: "למה זה עזבתן את האיש", אי"ש בגימטריא שב"ט, וגם בלעם הרשע רמז בדבר: "יזל מים מדליו וזרעו במים רבים" (במדבר כד ז), הבן:

ו

דל"י במלואו כזה דל"ת למ"ד יו"ד בגימטריא ח' פעמים גלג"ל ח' פעמים גלג"ל שווה 528, היינו ז' כוכבי לכת והגלגל השמיני אשר קבועים בו הכוכבים, כולן בטלים משפיטתם נגד מילוי הדלי, היינו המים זו תורה. גם הניקוד של צירוף השם הנכבד המאיר בחודש ההוא בגימטריא גלג"ל:

ז

"ועמך כלם צדיקים" (ישעיהו ס כא), כיון שמזלם גם בעולם הזה הוא מזל הנברא על ידי אות צ', והוא יהיה סימן הגאולה לעתיד במהרה בימינו, "צמח צדיק" (ירמיהו כג ה) כידוע מרז"ל, והוא בעת אשר יתרומם קרנם ומזלם של ישראל לעד:

ח

החודש הזה על פי סדר הדגלים הנה הוא מיוחס לשבט אשר, אשר כתיב ביה "מאשר שמנה לחמו" וכו' (בראשית מט כ), וכתיב ביה "וטובל בשמן רגלו" (דברים לג כד), כי השמן זית היה הרבה בחלקו, וכל מקום ששמן זית מצוי, שם החכמה מצויה (מנחות פה ב), כמא דאת אמר: "וישלח יואב תקועה" (תקוע אלפא לשמן), "ויקח משם אשה חכמה" (שמואל ב יד ב), כיון דהמזל של החדש הזה הוא מזל דלי, הוא מזלן של ישראל, והוא עבד משמש משועבד אל המים, זו תורה, היא עיקר החכמה, אורייתא מחכמה נפקת (זוה"ק ח"ב קכ"א ע"א), "בראשית" – "בחוכמתא" (תרגום ירושלמי בראשית א א), על כן מיוחס החדש הזה לשבט אשר, אשר בחלקו השמן זית המסוגל לחכמה: