בני יששכר מאמרי חודש כסלו טבת/מאמר א
מאמר א - מהות החדשים
עריכה- בו ידובר מעניין צירופי שמות הקדש של החדשים הנ"ל, ומהות החדשים, ולהיות ימי חנוכה המה מחוברים בב' חדשים הנ"ל על כן חיברתים ביחד, ויתבאר אי"ה במאמרי חנוכה:
א
עריכהצירוף השם הנכבד המאיר בחדש כסלו הוא ויה"ה, יוצא מראשי תיבות הפסוק וירא יושב הארץ הכנעני וגו' בפרשת ויחי (בראשית נ, יא) אצל אבלו של יעקב אבינו כשנטמן במערת המכפלה. ולפי הקבלה בידינו היה הדבר בכסלו בימי חנוכה, כי יעקב אסף רגליו אל המטה ביום א' דסוכות, כפי הקבלה שבידינו מן הרמז בפסוק "ויעקב נסע סכתה" (בראשית לג, יז), ונשלמים השבעים יום בחנוכה, על כן נרמז שם הצירוף של חדש כסלו, נ"ל. ויתבאר אי"ה במאמרי חנוכה:
ב
עריכהצירוף השם הנכבד של חדש טבת הוא היה"ו, יוצא מסופי תיבות הפסוק גדלו להויה אתי ונרוממה שמו יחדו (תהלים לד, ד). נראה לי להיות זה החדש גם כן מצורף לימי חנוכה עם החדש כסלו, וניתנו הימים להודות ולהלל, הנה נרמז צירוף השם של החדש בפסוק "גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו". ויתבאר אי"ה במאמרי חנוכה:
ג
עריכהבספר יצירה (פרק ה משנה ט): המליך אות ס' בשינה, וקשר לו כתר וצרפן זה בזה, וצר בהם קשת בעולם וכסלו בשנה וקיבה בנפש זכר ונקבה. עוד שם (משנה י): המליך אות ע' ברוגז, וקשר לו כתר וצרפן זה בזה, וצר בהם גדי בעולם וטבת בשנה וכבד בנפש זכר ונקבה, ע"כ. הנה ידובר בזה אי"ה במאמרי חנוכה (מאמרי חודש כסלו טבת/מאמר ד#קיג). הנה אלו הב' חדשים היו מסוגלים מבראשית לנר מצוה, הנה סמ"ך עי"ן בגימטריא נ"ר, ויבואר אי"ה להלן:
ד
עריכהכסל"ו במילואו כזה: כ"ף סמ"ך למ"ד ו"ו, בגימטריא א"ב הרחמי"ם. וזהו שתקנו בנוסח ההודאה: ואתה ברחמיך הרבים וכו', ויבואר אי"ה לפנינו להלן:
ה
עריכהכסל"ו בגימטריא ב' עמ"ד, רמז ב' מן בראשית עמד להם לישראל, התחלת התורה, אורייתא מחכמה נפקת (זוהר הקדוש חלק ב קכא א), בחכמה יבנה בי"ת (משלי כד, ג). הגם שהיה הדור מעטי זכיות ולא היה כל כך איתערותא דלתתא, עם כל זה היא שעמדה להם איתערותא דלעילא, להיות ישראל עלו במחשבה בחכמה הקדומה (בראשית רבה א ד). וזהו שאומרים בנוסח ההודאה: ואת"ה (בגימטריא בי"ת) ברחמיך הרבים עמדת להם וכו'. ויתבאר להלן אי"ה:
ו
עריכהכסלו, עיין להלן במאמרים הבאים הנס של אור המנורה אשר בחדש הזה היה מבחינת אור הגנוז שנגנז בתורה. ועיין שם מה שכתבתי בשם הרוקח, שעל כן נתקנו ל"ו נרות כנגד ל"ו אור ונר ומאורות שנזכרו בתורה, הוא רמיזת אור הגנוז ששימש ל"ו שעות לאדם הראשון ואחר כך נגנז ונתכסה בתורה. ולדעתי על כן שם החודש (שהאיר בו הארה מן האור הגנוז ומכוסה בתורה) נקרא כסל"ו, כ"ס ל"ו, כיסוי ל"ו אור ונר ומאורות נתגלה ההארה בחדש הזה. ומצורף לאור הזה טבת, אור כי טוב: