בני אהובה/הלכות אישות/יד/יא

הלכות אישות/יד/יא


כסדר הזה עושין לה וכו' ואפילו היתה נדה או חולה וכו'. ובסימן ע"ז סעיף ב' הביא רמ"א ב' דעות בחולה אי היתה בשעת מרידה חולה וכתב דמהר"ם פסק דאין חילוק עיי"ש וכתב הבית שמואל שם ס"ק (כ"א) [כ"ב] דרמ"א דהביא ב' דעות בחולה ולא בנדה אפשר דס"ל דרבותא היא לא מבעי בעת נדתה דיש קצבה לדבר דבעינן דוקא אם מרדה קודם שפרסה נדה אלא אפילו כשהיא חולה נמי בעינן דמרדה קודם לכן עכ"ל ולענ"ד נראה איפכא דבנדה דיש קצבה א"כ אף במרדה בעת נדתה נקראת מורדת דיש לו פת בסלו דלמחר תטבול ותהא מותרת לו והיא מורדת בו משא"כ בחולה דאין קצבה וא"כ אף דאינה מורדת בו לא מקרי פת בסלו כלל דמי יודע מתי תתרפא ותהיה ראויה לתשמיש וא"כ אין כאן מרידה כלל דאף לולי מרידתה אין לו פת בסלו כלל ולכך הרא"ש פרק אע"פ הביא דעת הירושלמי וחולק עליו בענין נדה ולא בענין חלתה כלל ולכך הרב בדרכי משה הביא דמהר"ם חולק ולא הביא דהרא"ש חולק להדיא אלא ודאי דהרא"ש אינו חולק אלא בנדה אבל בחולה אפשר דמודה להר"ן אמנם באמת לא הבנתי ראיית רמ"א ממהר"ם דמהר"ם מיירי באופן דהיא חולה ואעפ"כ יש בידה סיפוק לטבול ולשמש כמ"ש בתשובה שהביא המרדכי להדיא אבל בחולה שאין בידה לטבול אפשר דמודה מיהו מראיית הר"ם דמביא מגמ' אחת לי נדה ואחת חולה וכו' אפשר דלמד כן ויש לדחות.