בני אהובה/הלכות אישות/יד/י
הלכות אישות/יד/י
ואחר ההכרזה וכו' ואין נותנין לה גט עד י"ב חודש וכו'. עיין במ"מ שפירש לדעת הרמב"ם דהא דאמרינן בגמרא משהינן לה י"ב חודש לא שתהא כתובתה קיימת תוך י"ב חודש אלא בשביל תקנות בנות ישראל שלא תצאו במהירות מתוך קטט מתחת בעליהן משהינן לה י"ב חודש עיי"ש אמנם דעת הרא"ש כפי מ"ש הטור וכן משמע בספרו דאמר בטוענת מאיס עלי דתוך י"ב חודש יש לה כתובה לתקנת הגמרא וכתב אם תקנו כך לאומרת מאיס עלי שהיה ראוי לגרש מיד בלי כפיה מכ"ש למורדת הרי דס"ל להדיא דדין מורדת לאומרת מאיס עלי חד דינא אית להו לענין שהית י"ב חודש ובמאיס עלי כתב להדיא דאית לה כתובה תוך י"ב חודש והבית שמואל סימן ע"ז ס"ק י"ג כתב דמהרא"ש גופיה לא מוכרח זאת אלא דהטור כתב כן בשמו ולא הבנתי טעמו והנה הרשב"א והרמב"ן אף הם סברו דהא דאמרינן משהינן י"ב חודש היינו דלא איבדה כתובה תוך י"ב חודש אלא שהם מפרשים דהך תקנה להשהות י"ב חודש לא הוי אלא בטענת מאיס עלי מ"מ מינה נשמע להפוסקים דתקנת שהית י"ב חודש היא אף במורדת דג"כ לא הפסידה כתובה תוך י"ב חודש וא"כ לחנם תמה הב"ש על הרמ"א בס"ק י"ג דפסק כהרא"ש דאינה מפסדת הכתובה תוך י"ב חודש דהוא נגד כל הפוסקים הרמב"ן והרשב"א דודאי לפי מה דפסקינן דמשהינן במורדת י"ב חודש הרשב"א והרמב"ן מודים להרא"ש דבזה לא הפסידה כתובה כלל תוך י"ב חודש והא דפסק ליתן למורדת י"ב חודש נגד הרמב"ן והרשב"א יש לומר הואיל והרמב"ם וכן ר"ת והתוס' והרא"ש פירשו הא דאמרינן בגמרא דמשהינן י"ב חודש במורדת ולא בטוענת מאיס עלי וכן פי' הר"ן על כן הכריעו בש"ע ורמ"א כדעתם ולא קשה מידי על הרמ"א דפסק תמיד כדעת רוב הפוסקים ופשוט הוא.
ואם מתה קודם הגט בעלה יורשה. עיין בבית שמואל סימן ע"ז ס"ק ט"ו שהביא הדרכי משה שכתב בשם הרא"ש דלאחר י"ב חודש אין הבעל אוכל פירות והקשה הב"ש לפי זה מאחר דהוא מפסיד זכותו לענין פירות למה יורש אותה ונראה לי להביא ראיה דיש חילוק בין אכילת פירות לירושה מהא דמסכת בבא בתרא דף נ' ע"ב דאמר רב ששת אשת איש צריכה למחות ופריך בגמרא אילימא באחר והאמר רב אין מחזיקין בנכסי אשת איש דמצי אמרה על בעלי סמכתי שהוא ימחה ולכך שתקתי ולמה לא מוקי הא דאשת איש צריכה למחות באחר ומיירי בכה"ג כגון דמרדה בסוף ג' ואין ביד הבעל למחות דאינו אוכל פירות ואם כן היא צריכה למחות ועל כרחך צריך לומר דמכל מקום יורשה ואם כן מוחה הבעל על כל פנים לדעתה בלי ספק וסומכת על הבעל כמ"ש התוס' שם בד"ה כמאן וכו'.
והנה הרמ"א סימן ע"ז סעיף ב' פסק דחייב בקבורתה וכתב הב"ח היינו תוך י"ב חודש אבל לאחר י"ב חודש כיון דבלא"ה לית לה נכסי צאן ברזל וא"כ אין יורש נכסי צאן ברזל ואינו חייב בקבורתה דתקנו קבורתה תחת נצ"ב וכתב הבית שמואל שם ס"ק ט"ז דא"כ אם תפסה בחייה בנצ"ב ומתה דיורש נצ"ב חייב בקבורתה ודלא כמשמעות בב"ח עכ"ל ומלבד דיש להקשות דהא בלא"ה תקשה לן דהא עכ"פ יורש נכסי מלוג ולמה לא מחייב בקבורתה עבור נכסי מלוג שיורש אותה וצ"ל דלא תקנו אלא לדבר המצוי כמ"ש בגמרא דף מ"ז ע"ב וא"כ גם זה אינו מצוי דתהא תופסת נצ"ב אבל באמת בלא"ה יש לומר כאן דהא דמהני תפיסה בנצ"ב משום דמספקא לן בגמרא ולפי"ז כשמתה והגיעו נצ"ב ליד הבעל הוא אומר קים לי כמאן דאמר דהפסידה נכסי צאן ברזל וא"כ מעולם לא ירשתי ממנה דבר דבלא"ה נצ"ב מגיעים לי ולמה אתחייב בקבורתה כיון דלא ירשתי ממנה דבר דהפסידה נצ"ב בלא"ה.