בני אהובה/הלכות אישות/יב/כב

הלכות אישות/יב/כב


מכרה מטלטלין וכו'. עיין במ"מ שנתן הטעם דבמטלטלין נשבעת רק היסת ולא שבועות המשנה משום מגו והקשה הגידולי תרומה הא הרמב"ם ס"ל מגו לאפטורי משבועה לא אמרינן ונראה דצ"ל לדעת המ"מ ברמב"ם דהא צריכין להבין הא דצריכה לישבע שבועה בנקיטת חפץ שבועה זו מה טיבה בכופר הכל כמ"ש הגידולי תרומה והבית שמואל וצ"ל כמ"ש לעיל דשבועה זו מתחילה היתה מוטלת עליה כשבאתה ליטול מזונות רק חכמים הקילו עליה שמא כשיבוא הבעל יודה ותהא פטורה משבועה רק על זה גופיה בעי טעם למה תקנו לה חכמים תחילה שבועה כיון דהיא באה בטענת תנאי בית דין ובהאי דכל הנשבעין ונוטלין נתנו לכל אחד טעם למה תקנו חכמים שבועה וצ"ל דכאן היה להם שני טעמים האחד להפיס דעת הבעל והשני חכמים עשו תקנה לבעל כשילך למדינת הים ויתן לאשתו מזון וכסות תכפור ותמכור בנכסים ולכך תקנו שבועה ככל הנשבעין ונוטלין אמנם אם הבעל מסר לה מטלטלין בלא עדים באופן שהיתה יכולה לכפור א"כ הרי האמין לה הבעל דאי בעית לכפור ולגזלו הרי בידה לכפור במטלטלין ואם הוא האמין לה מה לנו לחוש בתקנתו או להפיס דעתו ולכך לא תקנו שבועה כלל והניחו הדבר על הדין הממע"ה וזה ברור בדעת המ"מ ולק"מ.

איברא דצריך תלמוד מנא ליה לרמב"ם סברא זו אף דמסתברא בסברא מ"מ אין דרך הרמב"ם לומר דבר מה שאין לו שורש וראיה בגמרא לכן היותר נכון הוא מ"ש הגידולי תרומה והבית שמואל דבקרקע כיון דהוא מערער על המכירה ואמר שלא כדין מכרה ולא היה בידה למכור שהוא כבר נתן מזונות א"כ הקרקע בחזקתו עומד והיא באה ליטול משא"כ במטלטלין שכבר מכרה אין על הלקוחות להחזיר אפילו האמת אתו מידי דהוי גנב ומכר דיש בו תקנת השוק וא"כ דמים בעלמא קתבע ממנה ופטורה וזה ברור אמנם מדברי המ"מ במה שפי' ברמב"ם ואם פסקו בי"ד פסקו היינו שכבר מכרו מבואר דאם לא מכרו אף דפסקו לה הבי"ד והיא לותה והבעל טען צאי מעשה ידיך במזונותיך פטור הבעל מלשלם וא"כ יפה חילק רמ"א דהיינו היכא דמספיק מעשה ידיה להכל אבל אם אינו מספיק לקטנים אף דמספיקין לדברים גדולים והיא דפסקו לה ב"ד גילתה דעתה דאי אפשר לה להטפל ולהתגלגל בלא דברים קטנים חייב לשלם משא"כ במספיקין להכל אף דפסקו לה ב"ד פטור מלשלם כל זמן שלא מכרו והב"ש ס"ק ט"ז כתב על רמ"א ואין דבריו מוכרחים ויותר נראה כיון שנעשה ברשות בית דין אין לה טענה עליו עכ"ל והעלים עין מדברי המ"מ ופירושו בגמרא.