בני אהובה/הלכות אישות/ט/כט
הלכות אישות/ט/כט
הוחזק שטר כתובה וכו'. בטור סימן מ"ה כתב וחוששין לכתובה שאם כתב לה כתובה ולא הגיעה עדיין לידה רואין אם מקצת אנשי המקום וכו' ופירשו הב"ח והפרישה דאם הגיעה הכתובה לידה ודאי קידש דלא יתן כתובה בידה קודם קידושין אמנם בחידושי רשב"א למסכת קידושין על קושיית התוס' דף ס"ה בד"ה ואם נתן גט וכו' בהא דאמרינן אם נתן גט מעצמו יש לה כתובה דהא ארוסה לית לה כתובה ותירץ רשב"א דמיירי בדכתב לה ושטר כתובה יוצא מתחת ידה ומ"מ אין ראיה על קידושין דהוא באתרא דכתבי כתובה והדר מקדשי הרי דס"ל להדיא דלא כהטור. אמנם בדברי רבינו הרמב"ם אין הכרע אף דכתב לעיל בהלכה כ"א המקדש אחת מחמש נשים דמיירי דאבדה הכתובה ולא כתב דמיירי באתרא דכתבי והדר מקדשי דיש לומר דס"ל דאף דאין שטר כתובה שבידה ראיה על קידושין כמ"ש הרשב"א מ"מ כיון דשטר כתובה בידה והיא טוענת קדשתני הרי היא מוחזקת בשטר שבידה ונשבעת ונוטלת דלענין ממון היא נאמנת כיון דשטר בידה והרשב"א ס"ל כיון דכתבי והדר מקדשי אף לעניין ממון אין לה נאמנות בשטר כלל עד שתביא ראיה שנתקדשה.
ובזו אפשר לכוון דברי התוס' דהקשו בהא דאמרו דאם נתן גט מעצמו כופין ליתן כתובה הלא ארוסה לית לה כתובה וכי תימא דכתב לה א"כ אמאי מבקשין הימנו והקשה מהרש"א אמאי לא הקשו התוס' אהא דלא נאסר בקרובותיה דלפי מ"ש יש לומר דס"ל להתוס' דודאי איכא לאוקמי באתרא דכתבי והדר מקדשי וא"כ אין ראיה מכתובה על קידושין רק על ממון ראיה היא דהיא טוענת קדשתני ומ"מ בכופין אותו לגרש אין לה כתובה דהוא טוען לא ניתנה כתובה לגבות מחיים וא"כ אף לדבריך אין לך כתובה ממש דאין רצוני לגרש ואם אגרשך מחר תתבעי בגט ליתן כתובתך כאותו שאמרו הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובה וא"כ כשבי"ד כופין אותו אף היא כדי שלא תתעגן צריכה לפוטרו בשובר מכתובה ולכך אין לה כתובה אמנם בנתן הגט ברצון יש לה כתובה ולכך הקשו התוס' מה מבקשין ממנו הלא הוא יעשה זאת בלי עיכוב ושהיה דאם לא יתן גט כשימות תגבה היא כתובתה בשבועה מיורשיו בלי עיכוב משא"כ כשיגרשנה על כרחה צריכה היא לפטור אותו שלא תבוא לכלל גביית כתובה בגט שבידה וא"כ הרי הוא מרויח במה שנותן לה גט דעל ידי כך הוא נפטר מכתובה ובקשה זו מה טיבה.
ונראה לי דיש נפק"מ רבתא בין דעת הרשב"א ובין אם אומרים דלעניין ממון תגבה בשטר כתובה שבידה אף באתרא דכתבי והדר מקדשי דאי אמרינן דתגבה כתובתה צ"ל דמנהג אותו מקום עכ"פ לקדש באותו יום שנכתב הכתובה דאל"כ הרי הוא כשטר מוקדם דכתובה דינה כשאר שטר וגט מוקדם דפסול משא"כ לדעת הרשב"א דצריכה להביא ראיה אימת נתקדשה א"כ ליכא חששא במוקדם דהא לא גביא עד דאתיא ראיה אימת נתקדשה ומבו ביום גביא ואין כאן חשש טריפות לקוחות שלא כדין וכן צריך לומר במסכת בבא מציעא דף ז' ע"ב בתוס' בד"ה בזמן וכו' שכתבו שם דקודם אירוסין ליכא למיחש דכתב לה כתובה וקשה הא אמרינן בגמרא דאיכא דוכתי דכתבי והדר מקדשי ולפי מ"ש ניחא דבהנך מקומות אינה גובה בלא"ה בכתובה עד שתביא ראיה אימת נתקדשה וליכא חששא דמוקדם כלל ואתי שפיר.
אם דרך מקצת אנשי המקום שמקדשין ואח"כ כותבין וכו'. לכאורה קשה א"כ מה פריך בגמרא פשיטא כיון דאיכא אתרא דמקדשי והדר כתבי הו"ל לשינויי הא קמ"ל אפילו רובא כתבי והדר מקדשי ומיעוטי מקדשי והדר כתבי מ"מ חוששין למיעוטא משום חומרא דאשת איש כמו דמשני לעיל בסבלונות ודוחק לומר דא"כ מה קמ"ל בכתובה דהא כבר אשמעינן זאת בסבלונות דהך דסבלונות והך דכתובות לא חד אמורא אמר להו דהך דסבלונות רב פפא אמרה והך דכתובה רב אשי אמרה ולכן נראה דודאי קשיא דמה בכך דרובא מבני העיר מסבלי והדר מקדשי ומיעוטי מקדשי והדר מסבלי דהא הני והני קביעי במתא וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי מהתורה בין להקל ובין להחמיר וא"כ על הנך סבלונות דאנו דנין אי אתא מהנך דמסבלי והדר מקדשי או מהנך דמקדשי והדר מסבלי הוי כתשע חניות המוכרות בשר שחוטה ואחת בשר נבילה ולקח באחת מהן דספיקו אסור מטעם דכל הקבוע וכו' וכן כתב רמ"א ביו"ד סימן קי"ד סעיף י' בעכו"ם שמוכרים כבשים שיש בהן יין אף שהרוב אין נותנים לתוכו יין והמיעוט נותנין הוי ליה קבוע וכמחצה על מחצה דמי ומה קולא וחומרא יש כאן.
הן אמת דבמהרי"ק נראה קצת דעמד בזה ודימה אותו למה שאמרו בסנהדרין אף דהוה קבוע מ"מ על דיבור היוצא מפיהם אנו דנין דניידי אך זה יש לומר לדעת רש"י דאנו דנין על הקידושין עצמן אם הסבלונות הם הקידושין א"כ יש לומר הסבלונות ניידי מן המשלח אותם ועליהם הוא הספק אף דגם זה לא הבנתי דא"כ בשר הפורש מן המקולין בפנינו וכן ט' צבורין של מצה ואחת של חמץ ואתא עכבר ושקל בפנינו היינו נמי הספק על המופרש ומ"מ הואיל ופירש בפנינו ממקום קביעות אמרינן דהוי קבוע ובסנהדרין הטעם דאין אנו דנין עוד על האנשים אשר הוציאו מפיהם ההוראה והדין כי אמרו מי שאמרו אנו דנין רק על שמועה וסברא שיש כאן והרי כאן רוב סברות לאסור או להתיר משא"כ כאן דמחמת סבלונות אנו באים לדון על המשלח אם הוא המקדש לאשה או לא א"כ לא ידעתי מה הפרש יש בן זה לשארי דיני פרוש בפנינו מהקבוע ועם כל הדוחק הזה יש לומר כן לשיטת רש"י אבל לשיטת התוס' דסבלונות המה רק ראיה על קידושין שהיו מקודם וא"כ בסבלונות ההמה אנו דנין על המשלח לראיה ופשיטא שיש כאן קבוע.
ולכן נראה לי לומר כיון דבשעת שליחות הסבלונות לא היה ספק כי באותו רגע היה ידוע אם משלחן לשם קידושין ואם קידש כבר או לא רק אח"כ כשהסבלונות ביד האשה נופל הספק אי היו לקידושין לרש"י או לאמת על קידושין לשיטת התוס' וא"כ הוי כמו שנולד טריפות במקולין לאחר שכבר לקחו דהוי פירש קודם שנולד הספק ודנין הכל כמו נמצא דאמרינן מרובא פריש כמבואר ביו"ד סימן ק"י סעיף ה' וא"כ אף כאן הספק נולד לאחר שכבר פירשו הסבלונות וא"כ הוי כנמצא ואזלינן בתר רובא ואמרינן דהסבלונות מרובא קפרשו ולכך הא דחוששין למיעוט הוא רק משום חומרא דאשת איש ולפי זה תינח בסבלונות אמנם בכתובה דמיירי דהכתובה אינה בידה כמ"ש הטור וכמו שכתבתי לעיל וא"כ ודאי אנו דנין עליה קודם שיש כאן צד פירש ופשיטא דאין לחוש אי יש כאן מיעוט דמקדשי והדר כתבי או רובא דהא כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי ולכך לא משני הגמרא על הך דכתובה דקמ"ל דחיישינן למיעוטא דלעניין כתובה אין זה רבותא דהוי ליה קבוע כהנ"ל.
ובזה יש ליישב דברי מהרי"ק ז"ל שהאריך לומר בדעת הרמב"ם שלא לילך בסבלונות אחר מיעוטא רק רוב מקום שהוא הארץ ומדינה מקדשי והדר מסבלי אפס שרוב העיר מעיירות מסבלי והדר מקדשי וכולם כמיעוט יחשבו נגד רוב המדינה עיי"ש שהאריך והקשה הרב בעל משנה למלך דהא בכתובה כתב אפילו הרוב אנשי המקום שהוא לפירוש מהרי"ק מדינה כותבין והדר מקדשי אעפ"כ חוששין הרי שחשש הרב למיעוטא ומאי שנא כתובה מסבלונות עכ"ל אמנם לפי מה שכתבתי שאני ושאני דכתובה דינא הוא שלא לחוש לרובא דהוי קבוע משא"כ בסבלונות דהוי פירש ואין לחוש למיעוט במקום רוב ואחרי רבים להטות כתיב.