בני אהובה/הלכות אישות/ט/כח
הלכות אישות/ט/כח
מקום שנהגו וכו'. עיין במ"מ שכתב בשם הרשב"א דצריך המיעוט לעשות כן ברגילות עכ"ל ובזה ניחא לשון הרמב"ם דכתב מקום שנהגו המיעוט וכו' דמה מנהג יש כיון שרוב בני העיר אינם עושים כך אלא דכוונתו דאותן המיעוט נהגו כך בקביעות ולא בדרך עראי ואין אנו צריכין לדוחק הרב בעל משנה למלך.
עוד שם במ"מ בשם הרמב"ן ז"ל דבמקום חדש דאין מנהג ידוע חוששין לסבלונות עכ"ל נראה לי דלדעת רש"י במסכת קידושין דף נ' ע"ב דפירש דחוששין דסבלונות גופיה הן לקידושין יש לדקדק הא לא אמר בעת נתינה כלום ויהיה נמי לקידושין ונתנם בשתיקה לא עשה כלום אלא כיון דמנהג העיר לקדש והדר לסבל א"כ אין סבלונות בלי קידושין וא"כ המשלח סתם אדעתא דמנהג העיר שולח ומנהג העיר דאין סבלונות בלי קידושין וכאן שלא קידש מקודם הרי הן בלי ספק לקידושין והוי כאלו אמר בפירוש ויש כאן ידים מוכיחות דמסתמא אדעת מנהג העיר שלח וזהו שייך אם יש מנהג אם רב אם מעט אבל בעיר דליכא מנהג א"כ ליכא למימר אדעתא דמנהגא שלח דהא ליכא מנהג וא"כ אף דכוונתו היה לקידושין מ"מ הא נתן בשתיקה ולא עשה כלום וזה ברור.
ובזה צדקו דברי הריב"ש בתשובה שהביא הב"י סימן מ"ה דכתב דלדעת רש"י בעיר מירוקא דנתבטל בעוה"ר המנהג מחמת שמד דאין לחוש לסבלונות ולפי מה שכתבתי דבריו נכונים דכל זה לדעת רש"י משא"כ לדעת החולקין וס"ל דסבלונות הם סימן שקידש כבר א"כ אף בעיר חדשה יש להחמיר אולי גם בזה סימנא מילתא היא לקידושין שהיו כבר ופשוט הוא ובעל משנה למלך תמה בזה על הריב"ש דהוא לכאורה נגד דברי הרמב"ן והר"ן שכתבו דבעיר חדשה יש להחמיר דלפי מ"ש ניחא דלפירוש רש"י בעיר שאין בו מנהג ודאי אין חוששין והוא הנכון בלי ספק.
ומה שתמה בעל משנה למלך על הרשב"ץ הובא בב"י סימן מ"ה דכתב אם הוא אתרא דמסבלי והדר מקדשי ולא קידשה בעדים אין כאן בית מיחש לא לפירוש רש"י ולא לפירוש התוס' והקשה מל"מ דדברי הרשב"ץ תמוהים דבין לרש"י ובין להתוס' אפילו אם היו עדים באתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן לקידושין עכ"ל גם בדרכי משה תמה כן ונראה לי דס"ל להרשב"ץ דבשלמא לפירוש רש"י דבסבלונות גופיה יש חשש קידושין וא"כ אף דרובא מסבלי בלי קידושין מ"מ כיון דמיעוטי מקדשי והדר מסבלי משום חומרא דאשת איש יש לחוש למיעוטי ולומר דלמא זה האיש מהמיעוט ואותן סבלונות נתן לשם קידושין משא"כ לשיטת התוס' דאין בסבלונות חשש קידושין רק המה לראיה על קידושין שנתן מקודם א"כ כיון דרוב בני העיר מסבלי מקודם אזלא הראיה דהאיך נקח ראיה ומופת על דבר מה שרוב העיר עושין להיפך ולכך ס"ל לרשב"ץ דהא דגרסינן בגמ' דחיישינן למיעוט היינו לפירוש רש"י וא"כ בדליכא עדים דאין כאן חשש לפירש"י ורוב בני העיר מסבלי והדר מקדשי אין כאן חשש לדעת התוס' ואין כאן חשש לשני הפירושים (ב).
והנה הבית שמואל סימן מ"ה ס"ק ג' כתב לומר במקום שהמיעוט מקדשי והדר מסבלי ואין עדים בנתינת הסבלונות נאמן במגו וכן כתב הט"ז ודעתו לכוון זה בדעת הרשב"ץ עיי"ש בב"ש. ויש לפקפק בזה דמשמע דלא היו עדים בנתינה אבל מ"מ הודה דשלח סבלונות וגם יש קול והוי מגו למפרע ומגו לבטולי קלא ועוד הלא דעתו לבטל השידוכין וא"כ אם יכפור בסבלונות אז לא תחזירנה אותן לו משא"כ אם יאמר שנתנם שלא לשם קידושין הרי הם חוזרין לו בביטול השידוכין אם לא דנאמר דיכול להודות בסבלונות רק יוכל לטעון שנתנם באופן שאין בו חשש קידושין כלל כגון בשבת וכדומה אך מגו כזה אי מהני צ"ע כי מגו דלא שכיח וכהנה רבים תנאי מגו המעכבים בזה.
(ב) אמר המגיה צ"ל לדעת הרב המחבר דרשב"ץ מיירי במקום שהמיעוט מקדשי והדר מסבלי והרשב"ץ מכוון נמי לגרסת ר"י שהביאו התוס' בד"ה הכי גרסינן דגרס בגמרא מסבלי והדר מקדשי פשיטא דלא חיישינן ומשני לא צריכא דמיעוטא מקדשי והדר מסבלי מהו דתימא ניחוש למיעוטא ותהא מקודשת קמ"ל.