בני אהובה/הלכות אישות/ז/י
הלכות אישות/ז/י
האומר לאשה הרי את מקודשת לי בזוזים אלו וכו'. עיין במ"מ שהביא בשם הרמב"ן והרשב"א דדוקא בקידושי כסף אבל בקידושי שטר אם נאבד השטר או נשרף תוך שלושים יום אינה מקודשת וכתב הרשב"א מיהו ודאי אם יש בנייר שוה פרוטה הרי זו מקודשת וכן הוא בש"ע ברמ"א סימן מ' סעיף א' ומדלא אמר דבשטר עכ"פ מקודשת מספק שמא שוה פרוטה במדי ש"מ כמ"ש לעיל דכי אמרינן בשטר דעתו אנייר דוקא ביש בנייר שוה פרוטה כאן אבל אם אינו שוה פרוטה כאן אף ששוה פרוטה במדי מ"מ ודאי דאין דעתו אנייר ולכך אינה מקודשת כלל ופשוט הוא ומה שכתב כאן בעל משנה למלך לא ראה חידושי הרשב"א למסכת קידושין כי כל דבריו נכללו בדברי הרשב"א ז"ל.
וכתב הר"ן דאם הוא חוזר מעות קידושין שנתן לה לאו לחזרה נתנו דאל"כ כי נאבדו המעות אמאי מקודשת הא המעות ברשותו עכ"ל וצריכן אנו לתת טעם דלמה המעות שלה כיון שיש בידו ובידה לחזור תוך שלושים יום ונראה לי הטעם דמ"מ נפק עלה קלא דנשואין ונפחתה ולכך מעות הקידושין שלה ולפי זה יש לומר בלוקח שדה ע"מ שיהיה המקח חל לאחר שלושים יום דאז הרשות ביד המוכר והלוקח לחזור תוך ל' דאז בודאי כסף מכירה שנתן אם הלוקח חוזר חוזרין ללוקח דאדעתא דארעא יהיב ואם חוזר דמי זבינא מה עבידתא וא"כ אף שאינו חוזר אם נאבדו המעות לא קנה בתר ל' יום דהמעות ברשות לוקח קאי כמו שכתב הר"ן גבי בעל כנ"ל ולפי זה צדקו דברי רמ"א בחו"מ סימן קצ"א סעיף ד' דכתב האומר קני לאחר ל' יום ונאבדו המעות דלא קני בדלא אמר מעכשיו והשיגו עליו הסמ"ע והש"ך ולפי מ"ש ניחא דדוקא בקידושין קי"ל אע"פ שנתאכלו המעות משא"כ במקח וממכר.