ב"ה אלטאנא, יום ה' י"ג שבט תרכ"א לפ"ק. להרה"ג וכו' מ"ה יצחק דוב ב"ב הלוי נ"י הגאב"ד דק"ק ווירצבורג יע"א. בדיק לן מר נ"י במה שתימה על מה שפסק הרמ"א בח"מ (סי' כ"ה) ע"פ המהרי"ק דאם רבים פליגי עם יחיד הולכים אחר הרבים אפילו אין הרבים מסכימים מטעם א' אלא שלכל א' יש טעם בפני עצמו והש"ך שם ובי"ד סי' רמ"ב בכללי הוראות או"ה חולק עליו דאם ב' פוסקים בספרים מסכימים לדין א' מטעמים שונים לא נחשבו רק כיחידים אבל מכ"מ מודה הש"ך למהרי"ק ורמ"א דאם הרבים לפנינו ומסכימים על הדין מטעמים שונים שהם נדונים כרבים ועל זה הקשה מירושלמי ר"ה פ' ב' הלכה ה' גבי עיבור השנה דאיתא התם לא כן א"ר זעירה והן שיהו כולם מורים מטעם א' עכ"ל והרי מירושלמי לא בלבד דמוכח נגד המהרי"ק אלא גם נגד הש"ך שהרי במעשה דשם היו הרבים לפנינו ובזה גם הש"ך ס"ל דלא בעינן שיסכימו לטעם א' עכ"ד מעכ"ת נ"י ואני תמה שמר נ"י הביא ראי' מהמקשן שבירושלמי ושביק התרצן דאיתא שם כיון דאילין מודיי לאילין ואילין מודיי לאילין כמו שכולן מורים מטעם א' עכ"ל והרי זה בפי' כדעת מהרי"ק וסייעתו דהיכא דמודים זה לזה בפסק כמי שמורים מטעם א' דמי אמנם יש להבין דע"פ תי' זה דהיכא דזה מודה לזה וזה לזה בפסק כאילו הורו מטעם א' דמי א"כ לענין מה אמר ר' זעירה שצריכים שיהיו כולם מורים מטעם א' ולכן נלענ"ד שאין ראי' כלל לא מן המקשן ולא מן התרצן לפסק המהרי"ק או נגדו דהנה עיבור השנה חלוק מכל דינים שבתורה שבכולם אין קפידא רק שיהי' הפסק של ב"ד ע"פ טעמים נכונים אבל לא מסויים מאיזה טעם שיפסק הדין כנראה בסנהדרין (דף ל"ד) דלא כתבו טעם המזכין והמחייבין רק כדי שלא יאמרו שנים טעם א' מב' מקראות דממנ"פ אחד אינו אמת אבל אין קפידא מאיזה טעם שיפסקו רק שיהי' טעם אמת ונכון אמנם לענין עיבור השנה אין הדבר כן דשם הטעמים בעצמם מסויימים כדאמרינן בסנהדרין (דף י"א) ת"ר על ג' דברים מעברין השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה על שנים מהם מעברין ועל א' מהם אין מעברין עכ"ל ועוד (שם) קחשיב דברים שמעברין עליהם אם הי' צריכה מפני הדרכים ומפני הגשרים וכו' דבאילו גם על א' מעברין כמש"כ התוספ' שם והי' אפשר לחשוב דאם א' מג' סנהדרין שמעברין השנה אומר שראוי לעבר מפני האביב ואחד מפני התקופה וא' מפני פירות האילן כיון שכולם מסכימים שראוי לעבר דמעברין לזה משמיענו ר' זעירא דבעינן שיהי' כולם מורים מטעם א' דהיינו שיהיו כולם (או רובם דנחשבו ככלם) מסכימים לטעם א' בשנים מהם או אפילו בטעם באחד מהם באותם שמעברין עליהם בטעם יחידי אבל אם א' מהסנהדרין אומר טעם א' ואחד טעם אחר אין מעברין כיון דאין רוב על טעם אחד שעל ידו מעברין והנה המקשן הי' סובר דע"פ דברי ר' זעירא לא הי' אפשר לעבר על דברי רועי בקר כיון דאמר כל אחד מהם טעם אחר ועל זה מתרץ כיון דאילו מודים לאילו שעדיין העת קר יותר ממה שרגיל להיות באדר ומזה יש לידע שלא יהי' האביב בימי פסח ופירות האילן בימי עצרת הוי כמי שהורו מטעם א' אבל בשאר דינים שבתורה שאין הטעמים מסויימין אין ראי' מזה דבעינן שיהי' כולם מסכימים לטעם א' מן המקשן וגם לא להיפך מן התרצן בירושלמי, כנלענ"ד, הקטן יעקב.