ב"ה אלטאנא, יום ג' ט"ז שבט תרכ"ז לפ"ק. לחתני הרה"ג וכו' מ"ה ישראל מאיר פריימאן נ"י אב"ד דק"ק פילעהנע יע"א. כתבת אלי וז"ל – ראובן נתן גט פיטורין לפני רב אחד לאשתו ואמר לה בשעת נתינת הגט ע"מ שלא תנשאי לפלוני והלכה האשה ונשאת לאחר והיו לה בנים ואח"כ נתגרשה גם מזה וקבלה קידושין לפני עדים כשרים מאיש שנאסר עלי' והראשון חי עודנה אם הקידושין חלין וצריכה גט מהמקדש או לא. ואציע לפני א"ח נ"י מה שהעלתה במצודתי: על כזה כבר נשאלו גדולי האחרונים ה"ה הב"י בתשובה ומהר"ם מטראני (ח"א של"ג) וכתב שנראה לו פשוט שלא עברה על התנאי דאינו נקרא נישואין אלא בכניסה לחופה ושהיא ראוי' לביאה יע"ש וראייתו מדאמרינן פרק המגרש הרי הותרה אצלו בזנות משמע דנישואין דוקא והביא עוד שם ראי' מדברי הרמב"ם (פ"ח מהל' גירושין) בהתנה שתינשא לפלוני וכו' וכן דעת הר"ש בר צמח והרב בעל שער המלך (בפ"ח מהל' גירושין הל' י"ב) שדא נרגא בפסק זה והניח בצ"ע. והנה לדידן דגם בע"מ צריך ליטול הימנה ויחזור ויתננה לה כמבואר באהע"ז (סי' קל"ז) ועוד לדעת הרמב"ם (פ"ח מהל' גירושין הל' י') דצריך להתנות עד זמן פלוני לא עשה המסדר הגט כהוגן שסידר גט כזה ועל הבנים מן השני יש לדון כי לדעת הרמב"ם הם ממזרים אבל מה אעשה כבר אמרו חז"ל כל שאינו יודע בטיב גיטין וכו' ומה שעבר עבר וכעת הנדון אם האשה מקודשת לנאסרה לה או לא. ונראה לי להביא ראי' שהקידושין חלין באם אמר המגרש ע"מ שלא תנשאי לפלוני מגיטין (דף פ"ג ע"א) דאמר ר"ע הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק לא נמצא גט בטל ובני' ממזרים ועמדו כל הראשונים התוספת והרמב"ן והרשב"א והר"ן ותמהו והא אין נישואין חלין שהרי אסורה עליו משום איסור א"א ותוספ' שם תירצו דמיירי לאחר מיתת המגרש ואין כן דעת בעה"ג דסובר לאחר מיתת המגרש אין הגט בטל ובנים מהשני לא הוי ממזרים א"כ יקשה קושיא הנ"ל והרמב"ן תירץ אף דהנשואין אינן עושין קנין מ"מ ע"י תנאי נאסרה במעשה הנשואין יע"ש והר"ן דרך דרך לעצמו ואמר דהוי כאלו אמר הרי את מותרת לכ"א אלא שאם תנשאי לפלוני הרי את אשתי עד שעת נישואין ומשעת נישואין ואילך אלא בשעת נישואין אין את אשתי ולא אמרינן כיון דפסקה פסקה כיון שלא פסק אלא לענין שאפשר לנשואי אותו פלוני לחול יע"ש ועיין בספר נתיבות המשפט לח"מ (סי' רמ"א ס"ק ח') מה שכתב בזה. ולכאורה דברי הר"ן מוכרחים דעמדתי בקושיא אחת שקשה אלי לדעת הפוסקים בע"מ שלא תנשאי לפלוני הוי גט אף בלא נתן זמן (עיין באהע"ז סי' קמ"ג סעיף ט"ז ובב"ש שם) איך יפרשו הסוגיא גיטין (דף פ"ה) חוץ מקידושי קטן מהו א"ל תניתוהו קטנה מתגרשת בקידושי אבי' וכו' הכא נמי אתיא לכלל הוי' ע"ש משם מבואר דלא מיקרי גט כריתות אם נאסרה להתקדש לפלוני וא"כ אם אמר חוץ מקידושי קטן לא הוי גט כיון דנאסרה בקידושי קטן וא"כ מ"ש אם אמר הרי זה גיטך ע"מ שלא תנשאי לפלוני אמאי הוי גט הא בעינן ויצאה והיתה ולזה שנאסרה אינה בת הוי' ואין לחלק בין אמר לשון חוץ לאמר לשון תנאי הא מ"מ ויצאה והיתה ליכא ועיין בדברי רש"י שם שכתב חוץ מקידושי קטן מפלוני קטן אלא ודאי כדעת הר"ן דאף לפלוני שנאסרה באם אמר ע"מ שלא תנשאי לפלוני הנישואין חלין ויש לקיים ויצאה והיתה וא"כ הוי גט ומוכרחים דברי הר"ן ובזה מסולקין דברי הרמב"ן. אמנם יש לתרץ קושיתי באופן אחר ואין מכאן ראי' לסברת הר"ן ויצדקו דברי הרמב"ן בתירוצו דאי אמרינן כדעת האחרונים שהבאתי דקידושין חלין באומר ע"מ שלא תנשאי לפלוני א"כ איכא ויצאה והיתה ע"י קידושין כיון דהוי' איכא ולא כן גבי חוץ דהוי' ע"י קידושין ג"כ ליכא ולפ"ז בנדון דידן הקידושין חלין וצריכה ממנו גט. והנה הרמב"ם בהל' גירושין (פ"ח) כתב דהמגרש ע"מ שלא תנשאי לפלוני צריך להגביל זמן ואי לא לא הוי תנאי והראשונים חלקו עליו ובה' אישות (פ' ט"ו הי"ג) כתב האומר לאשה הרי את מקודשת חוץ מפלוני וכו' יע"ש וכתב השער המלך (בפרק הנ"ל) יש לתמוה דהא רבינו ז"ל סובר דבע"מ שלא תנשאי לפלוני אינו גט משום דאכתי אגידה בי' ודוקא בע"מ שלא תנשאי לפלוני עד ג' שנים וכו' וה"ל לרבינו לפרש דוקא אם א"ל הרי את מקודשת ע"מ שתהי' מותרת לפלוני עד זמן פלוני ה"ז מקודשת דומיא דגירושין והניח בצ"ע ועיין מ"ש הלח"מ שם ולפמ"ש מוכרח הדין שהביא הרמב"ם כיון דגבי כריתות צריך האשה שלא תהי' אגידה בבעל כל ימי חיי' משום דכתיב ויצאה והיתה וכיון שאמר ע"מ שלא תנשאי לפלוני ליכא ויצאה והיתה כמובן אבל אם אמר לחמשים אתיא לכלל הוי' ולא אגידה בי' ודומה ממש למ"ש בגמרא גבי קדושי קטן כיון דאתיא לכלל הוי' וזהו ניחא לענין גירושין דרחמנא אמרה ויצאה והיתה אבל בקידושין ליתא לסברא זו ע"כ לא חילק הרמב"ם גבי קידושין בין זמן התנאי ומיושבים דברי הרמב"ם. מדברי הרמב"ם הנ"ל מבואר נגד דעת האחרונים באומר שלא תנשאי לפלוני עד חמשים שנה קידושין לא תופסין בה ממי שנאסרה עלי' דאל"כ נתסר ראייתי שהבאתי לדברי הרמב"ם כמובן וא"כ יסתרו דברי רבינו ממה שהכריח השעה"מ שהבאתי לעיל מדברי הרמב"ם שסובר דקידושין תופסין בה ממה שפסק בהתנה שתנשאי לפלוני לא קיים התנאי בקידושין יע"ש וע"ז יש לתרץ ולומר בהתנה שתנשא לפלוני משמע קידושין ונשואין וע"כ כתב בהא בהתנה שלא תנשאי לפלוני משמע קידושין נמי ולא תפסי בה קידושין ובהתנה שתנשאי לפלוני לא קיימה התנאי בקידושין לחודא. אמנם לאחר העיון נראה דגם הרמב"ם נמי מודה באומר ע"מ שלא תנשאי לפלוני וקבלה קידושין מפלוני תופסין בה קידושין מדרבנן אף דלא שייך גבה ויצאה והיתה דזה לשון הרמב"ם (פ"י ה"א מהל' גירושין) אמר לה הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל שאעפ"י שאין זה גט הרי זו פסולה לכהונה מדבריהם שנאמר ואשה גרושה מאישה וכו' וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה וכתב עליו ה"ה הרי בפ' המגרש משמע שהיא מן התורה וכו' דטעמי' דר"א מהכא אפי' לא נתגרשה אלא מאישה וכו' מבואר שפיסול זה הוי מן התורה וסיים שם שקושיא זו צ"ע לדעת רבינו ולי נראה דהרמב"ם הכריח דעתו באם אמר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל העולם הוי רק ריח הגט מדבריהם ועיין יבמות (דף צ"ד) כיון דקי"ל כר' נחמן (דף פ"ה) דבעינן אתיא לכלל הוי' ש"מ דלא הוי גט מן התורה באם נתגרשה רק מאישה וזהו ניחא לדעת חכמים שחולקים על ר"א גבי חוץ אבל ר"א דמתיר באומר לה חוץ מפלוני משום דילפינן מאשה גרושה מאישה לית לי' סברת ר"נ דבעינן ויצאה והיתה ומאי דמתרץ הגמרא כאן ורבנן איסור כהונה שאני היינו בס"ד דלא ידעינן מסברת ר"נ אבל לפי האמת דקיי"ל כר"נ דבעינן אתיא לכלל הוי' אין כאן קושיא על רבנן די"ל בפשיטות משום דליכא ויצאה והיתה באומר חוץ לפלוני וכן צריכים אנו לפרש אליבא דר' יוחנן לקמן (דף פ"ד) שמתרץ למתניתן אפי' כרבי ולכך צריך לטלו הימינה הואיל וקנאתו לפסול בו לכהונה דהקנין לא הוי רק מדרבנן ויעיין ברשב"א שם. ובענין זה ישבתי קושית הפני יהושע שהניח בצ"ע על מתניתן דחכמים סוברים כיצד יעשה יטלנה הימנה ויחזור ויתננה לה הא לפי דעת הפוסקים דסוברים בע"מ הוי גט גמור ורק בחוץ חולקים אמאי יאמר הרי את מותרת לכל אדם וזה שלא כרצון המגרש שרצה לאוסרה על פלוני אמאי לא קתני תקנתא טפי שיטלנו הימנה ויאמר ע"מ שלא תנשאי לפלוני ויתננה לה ע"ש אבל לפי מה שכתבתי ליכא תקנה זו כדעת הפ"י דאם נתן הגט מעיקרא ואמר חוץ לפלוני א"כ נאסרה לכהונה ואם יחזור ויטלנו הימנה ויאמר הרי את מותרת ע"מ שלא תנשאי לפלוני ואם האשה לא תתקיים התנאי לדעת הראשונים שתוכל לבטל התנאי בחיי הבעל כדברי הרמב"ן והר"ן שהבאתי לעיל אזי הגט בטל ואם ימות הבעל אחר הביטול יסברו העולם דהיא אלמנה ומותרת לכהונה ובאמת אשה זו כיון דכבר קבלה הגט באמירת הבעל חוץ מפלוני כבר נפסלה לכהונה ויש לחוש לקלקלה ע"כ תקנו חכמים בזה ואמרו אם נתגרשה האשה בגט הניתן לה באמירת הבעל חוץ מפלוני אין כאן תקנה רק בשיטלנה ממנה ויאמר הרי את מותרת לכל אדם ויחזור ויתננה לה. ונחזור לדברינו לעיל דדעת הרמב"ם דסובר כר"נ דבעינן ויצאה והיתה אתי' לכלל הוי' מ"מ מודה בנתגרשה האשה מאישה לבד דהוי גט דרבנן ואסורה לכהונה ותופסין קידושין מדרבנן עיין באע"ז (סי' ק"נ סעי' ג') ובב"ש שם וא"כ בנדון דידן קידושין תפסי מדרבנן ואף שלא נגבל זמן בהתנאי שלא תנשאי לפלוני לדעת הרמב"ם מדרבנן הוי גט ואף דמשמעות דברי הרמב"ם (פ"ח מה' גירושין הי"ב) שכתב אינו גט משמע דלא הוי גט כלל נ"ל דסמך עצמו על מה שכתב בפ"י מהל' אלו בנתגרשה מאישה לחוד הוי גט מדבריהם משום דלא בעינן ויצאה והיתה וכמו כן בשאר תנאים ויעין בב"ש אהע"ז סי' קמ"ז ס"ק ו'. אבל אחרי בינותי ראיתי שדברי הב"ש צדקים מדכתב הרמב"ם בפ"י מה"ג ה"ו הרי שנתקדשה ונמצא הגט בטל וכו' אינה צריכה גט משני וכו' ע"ש מדסתם וכתב ונמצא גט בטל ולא הוציא בריש הפרק רק בנתגרשה מאישה לבד משמע בשאר דיני תנאים כ"מ שהגט בטל אף לכהונה אינה אסורה וא"כ קידושין אינן תופסין בה אף מדרבנן וכיון שכתבתי לעיל טעמא דהרמב"ם דפוסק במגרש ע"מ שלא תנשאי לפלוני משום דבעינן אתיא לכלל הוי' לכך אינה מגורשת רק בהגבלת הזמן מבואר מדבריו דחולק ע"ד זו שהביא הב"י ודעתו כדעת התוספת שהביא שער המלך שהבאתי לעיל דאין קידושין תופסין ודעת הרי"ף שלא הביא פשיטותא דגמרא גבי קידושי קטן וכבר נתעורר הר"ן שם אפשר דסובר כדעת הבעל הלכות גדולות דלא גרסינן תניתוהו וכיון שהביא ביבמות פרק האשה שהלך דברי רב דרשת ואשה גרושה מאישה משמע דהוי גט אף דלא הוי בת הוי' א"כ נשאר האבעי' בתיקו כמו שאר האבעיות שם. אמנם נ"ל להביא ראי' בתנאי שלא תנשאי לפלוני שקידושין תופסין מנאסר מדאמרינן בגיטין (ד' פ"ג) ר"י קאמר שאין משיבין את הארי לאחר מותו וכו' דתניא מקיש קודמי הוי' ראשונה להוי' שני' מה התם לא אגידה גבי' וכו' ויעיין מה שכתב הרשב"א שם וקושיתו קאי על ר"א דמתיר בחוץ אבל בע"מ מודה ר"י לפי דעת הפוסקים דבע"מ מודו חכמים א"כ קשה הא יש להקיש הוי' ראשונה להוי' שני' בזה הצד נמי מה הוי' ראשונה היתה יכולה להתקדש לכל אדם אף בהוי' שני' תהי' מותרת לכ"א ואף דבהוי' שני' נאסרת לקרובים כבר עמדו בזה התוספ' שם וכתבו שתהא מופקעת לגמרי יע"ש וא"כ בתנאי נמי אינה מופקעת לגמרי ואין להקשות משאר תנאים דעלמא כגון ע"מ שתתן לי מאתים זוז דשם מותרת להתקדש רק פלוגתת אמוראים אי צריכה קיום התנאי קודם נישואין שמא תאנס וזהו חשש דרבנן כמבואר ברשב"א ריש פרק המגרש אבל בתנאי שלא תנשאי לפלוני אינה יכולה להתקדש לפלוני וא"כ אמאי לא מקשינן הוי' ראשונה לשני' אף לזה א"ו דהקידושין תופסין מנאסר. ולענ"ד נראה ליישב קושית הראשונים במה שתמהו והלא אין נישואין חלין שהרי אסורה עליו משום א"א דבקידושין (דף ס"ז) איתא מניין שאין קידושין תופסין בא"א ומשני דילפינן דהקישא דר"י מאחות אשה ועתה נחזי אנן באשה שתופסין בה קידושין כגון שנתגרשה ע"מ שלא תנשאי לפלוני ונתקדשה לפלוני אז חופה קונה בה ועושה קנין נישואין כיון דכאן יקשה קושית הש"ס מניין שאין קידושין תופסין בא"א ואין חופה עושה קנין בא"א (אי חופה הוי קודם קידושין יעיין במשאת בנימין ובמ"ל פ"י מה"א ה"ב) ואין לתרץ דילפינן מהקישא דר"י ז"א דמה לעריות שאין קידושין תופסין בהן וכאן באשה הנ"ל קידושין תופסין אמרינן דחופה עושה קנין לפ"ז קאמר ר"ג שפיר הרי שהלכה היא ונשאת נמצא גט בטל ובני' ממזרים כיון דהחופה עושה קנין ובטל הגט ולא דמי כלל למה שהביאו התוספת מן אבא ואביך דשם קידושין נמי אינן תופסין. אבל מה שיש בזה מהעיון אי חופה קונה בכהאי גוונא כיון דאינה ראוי' לביאה אינה קונה יעיין ברמב"ם (פ"י מה"א) שכתב דחופת נדה אינה קונה והוי כארוסה ואף שפסקינן כרב לגבי שמואל ביבמות יש חופה לפסולות באלמנה לכהן גדול אע"פ דלא חזיא לביאה היינו דוקא לתרומה או דכנסה לבוא עלי' כפי דמחלק הרב בלח"מ שם אמנם התוספת דלא תירצו כן כמ"ש סוברים דחופה שאינה ראוי' לביאה אינה קונה א"כ הקשו שפיר והלא אין נישואין חלין שהרי אסורה משום א"א ולא שייך תירוצו. ובזה סלקתי תמיהת אדם גדול בענקים ה"ה מהרי"ט בתשובותיו ח"א מ"ט במה שהשיב לר' יעקב אבואלעפי' וז"ל שם וצריך אני להתלמד בדבריהם וקשיא לי טובא חדא וכו' אבל כשאמר ע"מ שלא תנשאי לפלוני הא קיי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי והרי עכשיו כפנוי' אצל כל אדם ואף אצל זה שנאסרה עליו וחלין בה קידושין אלא שאחר שהוא מקדשה חוזרין הקידושין ונפקעין מחמת התנאי שמתבטל הגט למפרע ונמצאת א"א שהרי אמר לה ע"מ שלא תנשאי לפלוני עכ"ל ולפענ"ד לא קשה מידי דקושית התוספ' היא הא אין נשואין חלין משום דאסורה עליו משום א"א ומאי בכך דהוי פנוי' לכל העולם הא הקנין חופה אינו קונה משום דאינה ראוי' לביאה כיון דהוי א"א. ומה שהקשה מהרי"ט עוד שם דאף דלא שייך נישואין וכו' דודאי לא לעביד כעין נישואין זהו תירוץ הרמב"ן על קושית התוספת. וכמו כן עמדתי ע"ד הב"ח באהע"ז (סי' קמ"ג ס"ק כ"ב) מ"ש לתרץ דברי הרמב"ם דמיירי שנכנסה לחופה ולא נבעלה ע"כ אם נשאת לא תצא הא חופה לא קני כיון שאינה ראוי' לביאה והרמב"ם לשיטתו סובר דחופה שאינה ראוי' לביאה אינה קונה ואפשר לחלק כיון דבידה לקיים תנאי ראוי' מקרי לא כן גבי חופת נדה דאינה בידה ועיין בתוספת יו"ט גיטין בד"ה עד אחד. ובזה מיושב נמי מה שעמד מהרי"ט בתשו' הנ"ל על דברי הרא"ש בתשו' שכתב באומר ע"מ שלא תנשאי לפלוני אין תקנה אלא שיקדשנה ויתן לה גט אחר בלי תנאי ותמה עליו וז"ל ועוד אני תמי' אפי' תימא דביטול לא מועיל למה הוצרך לקדשה כדי לגרשה יכתוב לה גט אחר ויתננו לה בלי שום תנאי ודיו בכך וכו' דמ"מ בשעה שהיא תנשא לאותו ראובן נתבטל הגט הראשון והרי היא א"א למפרע ויכול לחול שפיר הגט האחרון שהוא בלי שום תנאי עכ"ל והאריך עוד להביא ראיות שיש גט אחר גט. ולפמ"ש לא קשה מידי דנשואי הנאסר אינן עושין קנין כיון שאינה ראוי' לביאה א"כ התנאי שלא תנשאי בתוקפו עומד ואין לך מקום אחר להמציא רוח והצלה להנשא לנאסר רק באם שהראשון מקדש אותה פעם אחר ומגרשה בלי תנאי כדעת הרא"ש ואף שהרא"ש בפסקיו (והובא דבריו באהע"ז סי' ס"א) פוסק דחופת נדה קונה וחולק אדעת הרמב"ם אולי בתשו' החזיק בסברת הרמב"ם ואפשר שיש לחלק בין נידון זה שאינה ראוי לביאה מצד א"א לחופת נדה ויען שהענינים האלה בחופה שאינה ראוי' לביאה עמוקים המה לא ראיתי להאריך כעת בזה. ונחזור לנדון שאלתנו מכח שני תירוצים שכתבתי על השני קושיות של מהרי"ט על דברי התוספת וע"ד הרא"ש מבואר באומר הרי את מותרת ע"מ שלא תינשאי לפלוני ונתקדשה לנאסר עלי' שקידושין תופסין וצריכה גט דאל"כ בקידושין עברה על תנאי וא"כ קושיות מהרי"ט על מכונם מוצבים. בהא נחתינן וסלקינן בנידון שאלתי שצריכה גט מהמקדש כדעת הב"י. ע"כ דברי חתני נ"י. תשובה – חתני נ"י בקשת ממני להעיר על דבריך מה שיש לי להשיב. הנה כעת טרידנא מאוד ורק למען מלאות רצונך במקצת אעיר על איזה דברים. מה שהקשת לשיטת הפוסקים דע"מ שלא תנשא לפלוני הוי גט אפילו בלא נתן זמן איך יפרשו הסוגיא דגטין (דף פ"ה) חוץ מקידושי קטן דמסיק דבעינן ויצאה והיתה ומוכח משם דהיכי דנאסרה להתקדש לפלוני אין זה כריתות כמו אם אמר חוץ מקידושי קטן דלא הוי גט דלא קרינן בי' ויצאה והיתה – אין אני רואה קושיא בזה דדוקא אם ע"י גט לא הותרה להתקדש לשום אדם בזה לא שייך ויצאה והיתה ולכן כדמבעי' לי' רבא מר"נ אם דומה חוץ מקידושי קטן לחוץ לאבא ולאביך דלא מקרי שיור כיון דבלא"ה אינה יכולה להתקדש להם וה"נ קטן כיון דעתה לאו בר הוי' הוא או אי נימא דמקרי בר הוי' כיון דבא לכלל הוי' וא"כ מקרי שיור והגט פסול על זה השיב ר"נ ממה דתניא קטנה שקדשה אבי' ומת היא מקבלת גטה בקטנותה ואמאי הרי אינה יכולה לקדש את עצמה לשום אדם וא"כ לא קרינן בה ויצאה והיתה לאיש אחר כיון דע"י גט זה עתה לא הותרה לשום אדם אע"כ צ"ל כיון דגט זה מועיל שתוכל לבא לכלל הוי' כשתתגדל ויצאה והיתה קרינן בה א"כ ה"נ מקרי קטן בר הוי' כיון דאתיא לכלל הוי' ולפ"ז רק אם אינה בת הוי' לשום אדם שייך לומר דלא קרינן ויצאה והיתה וכמו דהערת שפיר דר"א דמכשיר גט באמר חוץ לפלוני דדרש אפילו לא נתגרשה רק מאישה ולא מותרת לשום אדם מקרי גט ע"כ לית לי' דרשה דר"נ דויצאה והיתה אבל במגרש ע"מ שלא תנשא לפלוני כיון דע"י גט הותרה לכל העולם שפיר קרינן בי' ויצאה והיתה לאיש אחר ולכן הגט כשר. גם מה שהביא חתני נ"י ראי' דמגרש על מנת שלא תנשא לפלוני הקדושין תופסים בנאסר ממה דפריך ר' יהושע לר"א מקיש קודמי הוי' שני' לקודמי הוי' ראשונה מה קודמי הוי' ראשונה דלא אגידא באינש אחרינא אף קודמי הוי' שני' דלא אגידה באינש אחרינא וא"כ איך תתגרש בע"מ שלא תנשא לפלוני הרי לא דומה קודמי הוי' ראשונה לקודמי הוי' שני' דקודם קידושין הראשונים היתה יכולה להתקדש לכל אדם מה שאין כן בהוי' שני' אע"כ דקידושין תופסין בנאסר – לענ"ד אינה ראי' דדוקא לר' אליעזר דס"ל דגם בחוץ מפלוני דשייר בגט הגט כשר פריך ר' יהושע שפיר כיון דמצד הגט עצמו דאתיא מויצאה מביתו לא דמי והיתה לאיש אחר דלאחר גירושין לכי יקח איש אשה דקודם גירושין אבל היכי דמצד הגט עצמו דאתי מויצאה לא אגידה באינש אחרינא שהוא גט גמור ורק ע"י תנאי שעם הגט אגידה שפיר דמי קודמי הוי' שני' לקודמי הוי' ראשונה דהא זהו הטעם דבחוץ לא מגורשת לחכמים דר"א ובעל מנת מגורשת כיון דבחוץ יש שיור בגט מה שאין כן בעל מנת דכיון דאין אוסרה אלא בלשון תנאי הוי כאלו הותרה לכל כמו שכתבו התוספ' שם דף פ"ב). אמנם להלכה אני מסכים עם חתני נ"י דקדושי הנאסר תופסין בה אבל לא ידעתי למה כתבת כדעת הב"י שהרי הב"י לא החליט שכתב דמיראי הוראה הוא ומשמע דרק להחמיר ס"ל דקדושין תופסין ולא להקל דלדבריו לאחר קידושי הנאסר צריכה מספק גט שני להתירה לעלמא דשמא עברה על התנאי וגם גט מן המקדש דשמא על הקידושין לא התנה וחלו וביותר הי' לך לכתוב כדברי המבי"ט ורשב"ץ שכתבו בפשיטות דקידושין אינם בכלל תנאי וכן נלענ"ד שהרי בקידושין (דף י') דאבעי' לי' ביאה נישואין עושה או אירוסין עושה פשיט אביי מדתנן האב זכאי וכו' קתני ביאה וקתני נשאת ע"ש הוי פשיטא להגמרא דאפילו בבא עלי' לשם קידושין אם ביאה לא נחשב רק קידושין לא שייך בה לשון נשאת א"כ למה נאמר דכשהתנה עמה שלא תנשאי לפלוני שדעתו הי' ג"כ שלא תתקדש לו. והנה השער המלך רצה להוכיח מדברי התוספ' יבמות (דף י') וגטין (דף פ"ב) שבכלל לא תנשא הוא ג"כ שלא תתקדש לו שהקשו למה לא תנא ביבמות ט"ז נשים פוטרות צרותיהן דמשכחת גם אשת איש שנופלת לייבום כגון שגרשה זה על מנת שלא תנשא לפלוני ונשאה אחיו של פלוני ומת בלא בנים ונופלת לפניו לייבום והיא לו אשת איש וכתבו ומעל מנת שלא תנשאי גרידא דמותרת בזנות או לא תיבעלי גרידא שיכולה להתקדש אין קשה דלא דמי לאחות אשה שאסורה גם בזנות ואינה יכולה להתקדש אבל מעל מנת שלא תנשאי ולא תיבעלי קשה עכ"ל ודייק השעה"מ למה הוצרכו התוספ' לומר דע"מ שלא תנשא לא דמי לאחות אשה דמותרת בזנות למה לא כתבו ג"כ כמו בלא תיבעלי שיכולה להתקדש וביותר קשה על מה שכתבו דאם אמר ע"מ שלא תנשאי ושלא תיבעלי קשה דזה דומה לאחות אשה הא אכתי אינו דומה שיכולה להתקדש לו משא"כ באחות אשה אע"כ שס"ל להתוספ' דבכלל שלא תנשא הוא ג"כ שאינה יכולה להתקדש לו ולענ"ד יש להשיב על ראי' זו דאע"ג שהתוספ' נקטו בלשונם שמשכחת בגרשה על מנת שלא תנשא לפלוני י"ל דנקטו כן מפני שהוא לשון הברייתא שם מכ"מ יקשה קושיתם דמשכחת אשת איש שנופלת לייבום בגרשה על מנת שלא תתקדש ולא תיבעל לפלוני דבזה דומה לאחות אשה לגמרי ולכן אין מזה ראי' גמורה שדעת התוספ' דבכלל לא תנשא הוא ג"כ שלא תתקדש דמנ"ל לומר כן והשער המלך עצמו כתב שמשו"ת הרשב"א מוכח ג"כ כדעת הרשב"ץ והר"מ מטראני שאם אמר שלא תנשא מותרת להתקדש לו. כנלענ"ד, הקטן יעקב.