בנין ציון/נח
ב"ה אלטאנא, יום ג' כ"ד כסליו תרכ"ג לפ"ק. לחתני הרה"ג וכו' מ"ה משלם זלמן הכהן נ"י אב"ד דק"ק שווערין יע"א. הוקשה לך על מה שכתב הפלתי בי"ד (סי' ט"ו) לתרץ קושית התוספ' בחולין (דף י"ב) ובכורות (דף כ') למה אסרינן בהמה תוך ח' יום ולא אזלינן בתר רובא דהוי דבר שיש לו מתירין כיון שיכול להמתין, ועל זה הוקשה לך דאין זה נקרא דשיל"מ כיון שאין ההיתר יבא בודאי דשמא לא יחי' הולד ח' ימים והיכי שאין ההיתר יבא בודאי לא נקרא דשיל"מ כמבואר י"ד (סי' ק"ב). תשובה – לענ"ד אין זה דומה להכלל שם שהביא הש"ע בשם יש מי שאומר ששם הענין דנסמוך על הרוב לבטל הביצה ספק טרפה ולא אמרינן כיון שנוכל לאכלו בהיתר בלא ביטול ברוב אם נמתין עד שיתברר שאין התרנגולת שהולידה הביצה טרפה הוי דבר שיש לו מתירין דבזה אין ההיתר יבא בודאי דשמא תמות קודם י"ב חודש ועדיין לא נתברר אם היתה טרפה וע"כ נסמוך על הרוב להתיר הביצה לכן מותר מיד ע"י ביטול אבל בנדון זה היאך נאמר שנתיר הספק נפל מטעם רוב ולא נמתין על ההיתר דשמא ימות אדרבא אם ימות תוך ח' הרי נתברר שהי' מן המיעוט וכל שכן שנחוש לאסור וא"כ ממנ"פ לא נסמוך על הרוב דאם יחי' נאמר עד שתאכלנו בספק איסור תאכלנו בהיתר ואם ימות ודאי אין כאן רוב. והנה בי"ד (סי' ט"ו) שהביא הש"ע שם מתשובת הרשב"א דספק אם כלה לבהמה ח' ימים אסור הקשה הט"ז הא הוי ספק ספיקא ספק שמא כלו לו חדשיו ואם תמצא לומר לא כלו שמא יש לו ח' ימים ותירץ דסבירא לי' כיש אומרים (בסימן ק"י) דדבר שיש לו מתירין לא מהני בי' ספק ספיקא וכתב עליו הש"ך בנקודת הכסף זה אינו דהא הכא אין המתיר בודאי שיבא וכי האי גוונא לא הוי דשיל"מ כלל וכדלקמן (סי' ק"ב סעי' ב') הרי דהש"ך כתב כדעת חתני נ"י אבל לענ"ד הדין עם הט"ז מן הטעם אשר כתבתי דממנ"פ צריך להמתין אם יחי' ח' ימים הרי בא ההיתר ואם לא יחי' אגלי מלתא דנפל הי'. שוב מצאתי באור זרוע בתשובה (סי' תשנ"ו) שהשיב הגאון רבינו ישעיה להגאון בעל האור זרוע וז"ל: מאי דכתב מר על חתיכה שנאסרה ע"י תיקו בכל הני דא"ט אם נתערבה בחתיכות אחרות אם היא בטילה אם לאו משום שמא יבא אליהו ז"ל ויטהרנה או שמא נמצא בה טעם להתיר והוה ליה דשיל"מ, אין לחכם כמוך לשאול שאילה כזו דאפי' את"ל שיקרא בעבור זה שיל"מ כש"כ שיהא בטל שאם יתירהו אליהו נמצא שלא הי' אסור ולמה נחמיר על זה שלא יהא בטל אפי' באלף יותר מאותו שהוא אסור בבירור לא החמירו חכמים בדשיל"מ אלא בדבר שהיום אסור בבירור ולמחר יהא מותר כגון ביצה שנולדה ביום טוב ועצים שנשרו ביו"ט מן הדקל שהיום אסורין ולמחר מותרין וכן החדש שלפני העומר אסור ולאחר העומר מותר התם אמרו חכמים דלא ליבטל איסור דידיה כיון דאית לי' שריותא למחר לא אמרו ביה לבטוליה וכן נמי הטבל כיון שיש לו מתירין שיכול לתרום ולעשר עליו ממקום אחר ומתירו ואוכלו ולא נבטל האיסור לאוכלו טבל בלא תיקון אבל זו החתיכה למה לא נבטלה אפי' אי קים לן דאתי אליהו מחר תתבטל ממנ"פ שאם יאמר כי אסורה היתה הרי בטלה ברוב כדין כל האיסורין ואם יתירנה כל שכן דאגלאי מילתא שהכל הי' היתר ואין שם תערובות איסור ודשיל"מ מונע האיסור מהתבטל אבל זה אם יש לו מתירין אין כאן שום איסור שיהא צריך להתבטל, עכ"ל. ולכאורה מדברים אלה יש סתירה למה שכתבתי שהרי כתב דאפי' קים לן דאתי אליהו מחר ואפשר שיאמר כי אסורה היתה מ"מ נסמוך על הרוב ונתיר היום ולא נמתין עד שיתברר אבל אחר עיון נראה שזה אינו דהרבינו ישעי' כתב כן על הרוב דביטול דבאמת אפי' יפשוט אליהו דהחתיכה אסור הי' מ"מ הי' היתר ע"י ביטול ולכן כתב שפיר דממנ"פ לא נאסר מטעם דשיל"מ דאם יתיר הרי מותר גם עתה וגם אם יאסר הרי הי' היתר ע"י ביטול אבל זה לא שייך באם שנסמוך על רובא דעלמא שאין זה נפל דבזה הוי הממנ"פ להיפך דאם מתברר למחר ההיתר הרי הי' דשיל"מ ולא נסמוך היום על הרוב ואם יתברר האיסור כל שכן שלא הי' כאן רוב ולא היתר ולכן בכהאי גוונא לענ"ד לא נסמוך על הרוב בדשיל"מ אף שאינו בירור בוודאי לבסוף. ואין להביא ראי' דגם בכהאי גוונא סמכינן ארובא ולא נחשב דשיל"מ במה שאפשר להמתין ממה דסמכינן ארובא דבהמה אינה טרפה ולא מצרכינן לבדוק אחר י"ח טרפות דאע"ג דכתב רש"י חולין (דף י"ב) דהלכה למשה מסיני דסמכינן ארובא אפי' היכי דאפשר מ"מ אחר דאמרו רבנן דבדבר שיל"מ לא סמכינן ארובא למה לא נצריך מדרבנן לבדוק אלא ע"כ הטעם משום דאין ההיתר בודאי שיבא דדילמא תמצא טרפה א"כ יהי' מוכח דאפי' היכי שהמתנגדות לההיתר הוא האיסור מ"מ סמכינן ארוב ולא חשבינן לי' לדבר שיל"מ דיש לומר דבזה הטעם כיון שיש טורח בדבר ואין ההיתר בא מאליו לא נחשב דבר שיל"מ דאע"ג דממה שכתב הרשב"א הביאו הש"ע דכלי שנאסר בבליעת איסור שנתערב באחרים בטל ברוב ואין דנין אותו כדשיל"מ לפי שצריך להוציא עליו הוצאות להגעילו משמע דמשום טורח לבד לא בטל מלהיות דשיל"מ והרי גם מעשר שני מקרי דשיל"מ לדעת הר"ש והתוספ' והרא"ש מפני שיכול להעלותו לירושלים אע"ג שגם בזה יש טורח די"ל דאין זה דומה להטורח של בדיקת י"ח טרפות וגם מסתמא יש הפסד בזה אם נצריך שינתח הבהמה ויבדוק אחר כל הטרפות ולכך לא חשיב דשיל"מ ולא משום דאין ההיתר ברור בודאי שיבא. ובזה נלענ"ד שיש להשיב ג"כ על מה שכתב חתני נ"י להביא ראי' לדעת הרשב"א דהיכא שאין ההיתר בודאי שיבא לא נחשב דשיל"מ ממה דפליגי רבי מאיר ורבנן ביבמות (דף ס"א) בקטן וקטנה שלר"מ לא מיבמין קטן שמא ימצא סריס וקטנה שמא תמצא איילונית דחייש למיעוטא וחכמים מתירין דאזלינן בתר רובא שאינם סריס ואיילונית וכוותייהו פסקינן ולמה לא נאמר שיש כאן דשיל"מ שיכול להמתין עד שיגדלו ויתברר הדבר שאינם סריס ואיילונית והאיך סמכינן ארובא בדשיל"מ אלא ע"כ כיון שאין ההיתר בודאי שיבא שאפשר שימותו קודם שיתברר לא נחשב דשיל"מ ואם כדבריך יקשה על הש"ע למה כתב דעת הרשב"א בשם יש מי שאומר כיון דמוכח כן מהגמרא וכמו שהקשה הש"ך מגמרא דביצה והפלתי תירץ קושית הש"ך שאין משם ראי' אבל כדבריך הלא יקשה מראי' זו דקטן וקטנה. אמנם לפענ"ד לא נחשב דשיל"מ אם נצטרך אותם להמתין ולעגנם שנים רבות דודאי לא גרע זה מבאם צריך להוציא הוצאות להגעיל דלא נחשב דשיל"מ ולא דמי לדין הרשב"א להמתין כ"א יום לידע אם התרנגולת טרפה אף שכעת לא ידעתי ראי' מבוררת לזה דמשום עיגון איזה שנים לא יחשב דשיל"מ ועדיין צ"ע. כנלענ"ד הקטן יעקב.