בנין ציון/נט
ב"ה אלטאנא, יום ג' ג' טבת תר"ז לפ"ק. להרב וכו' מ"ה פנחס שיפפער נ"י בק"ק לעמבערג יע"א. על מה שכתב מעכ"ת נ"י שהוקשה לו על מה שכתב הר"ן בפ' התקבל והרמב"ן ז"ל הקשה כו' לכך פי' דכל הנשים מותרות לינשא כו' אבל הוא אסור בכל הנשים שיש להם קרובות לפי שאין חזקה של קרובות שאינן באות לדון לפנינו מועלת לו כו' עכ"ל מפורש יוצא מפי' הרמב"ן ז"ל דאין חזקה של אדם שאין אנו דנין עליו מועיל לאדם אחר שאנו דנין עליו וא"כ תיקשי על הרמב"ן מסוגיא דנדה (דף מ"ו) בהקדיש הוא ואכלו אחרים דלוקין עליו משום בל יחל ואמאי לוקין הא התוספ' גיטין (דף ל"ג) הקשו איך מלקין לנזיר ששתה יין הא הוי התראת ספק דילמא ישאל על נזירתו ותירצו דמוקמינן אותו על חזקתו כמו שלא שאל על נזירתו עד עתה כמו כן לא ישאל על נזירתו מעתה והלאה וא"כ כאן קושית התוספ' במקומה למה מלקין אחרים שאכלו הקדשו דילמא ישאל הוא על הקדשו והוי התראת ספק ואין לתרץ כתירוץ התוספ' דמוקמינן אותו על חזקתו שלא ישאל כמו שלא שאל עד עתה דלפי דברי הרמב"ן לא שייך כאן חזקה דהא עליו אין אנו דנין עתה רק על האחרים ואין מועיל חזקת המקדיש ללקות האחרים כפי דברי הרמב"ן וזה דוחק לומר דמיירי דוקא כשבא ליד גיזבר. עוד הקשתי לדברי הרמב"ן ז"ל מהא דגרסינן נזיר (דף כ' ע"ב) במתניתן מי שאמר הרני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני כולם נזירים הותר הראשון הותרו כלם והקשתי ג"כ לדעת הרמב"ן קושית התוס' גיטין כאן במקומה עומדת דהא פשט המשנה דהוי כולם נזירים ולוקין כשעוברים על נזירותם ולמה לוקין הא הוי התראת ס' דלמא ישאל הראשון על נזירותו ולא שייך תי' התוספ' דמוקמינן אותו על חזקתו דלא ישאל דז"א לפי דברי הרמב"ן דהא על הראשון אין אנו דנין כעת רק על האחרונים שאמרו ואני ואני שעברו על נזירותם ולא מועיל חזקת הראשונים כפי דברי הרמב"ן. עוד הקשתי על הרמב"ן ז"ל מהא דגרסינן פסחים (דף ס"ג ע"ב) תניא כוותי' דר"פ השוחט את הפסח על החמץ כו' או לאחד מבני החבורה כו' ובתוספ' שם ד"ה או וז"ל אור"י דלא מחייב בעל החמץ אלא השוחט והזורק כו' ועוד הא לאו שאין בו מעשה הוא והנה ברייתא זאת מוקי לה לקמן בגמרא כר"ש ומבואר לקמן (דף פ"ט) במתניתין דר"ש ס"ל דמושכין את ידיהן עד שיזרוק הדם וא"כ מבואר דיכול למשוך את ידיו אפי' לאחר שחיטה לפ"ז יקשה אמאי לוקה השוחט או הזורק כשיש חמץ לאחד מבני החבורה דילמא ימשוך ידיו זה שיש לו החמץ מבני החבורה והוי התראת ס' דהא כשזה שיש לו החמץ מושך את ידיו מבני החבורה א"כ לא נוכל ללקות את השוחט דהא שוב אין לאחד מבני החבורה חמץ דהא בעל החמץ משך ידיו מבני החבורה ואין לתרץ כאן תירוץ התוס' בגיטין דמוקמינן אותו על חזקתו דלא ימשך ז"א לדברי הרמב"ן ז"ל דהא על בעל החמץ אין אנו דנין דהא אין מלקין אותו דהוי לאו שאין בו מעשה כמ"ש התוספ' רק על השוחט אנו דנין אם מלקין אותו א"כ אינו מועיל להעמיד בעל החמץ על חזקתו לענין השוחט כפי דברי הרמב"ן ז"ל שהביא הר"ן ז"ל שם וצ"ע עכ"ד מר נ"י. תשובה – הנה כבר הוקשה על שיטה זו של הרמב"ן שהביאה גם הבית שמואל סימן ל"ה ס"ק ל' להגאון בעל נו"ב מנאבד הסכין אחר שחיטה ומה שהשיב על זה (חלק י"ד סי' ו') שכוונת הרמב"ן משום דחזקת פנוי לאו חזקה אלימתא היא שכל הפנויות אין עומדות להיות כל ימיהן פנויות אדרבא עומדות להתקדש ובידיהן להתקדש לענ"ד דוחק הוא שלא מצאנו בשום מקום שחזקת פנוי' גרועה משאר חזקות ומ"ש דאם באה לפנינו דאנו מתירין אותה מטעם חזקת פנוי' ודוקא באינה לפנינו תהי' גרועה ובלא"ה קשה לכוון כזה בדברי הרמב"ן אכן לפ"ז מלבד קושיות מעכ"ת נ"י ומלבד מה שהוקשה להגאון בעל נו"ב מנאבד הסכין ומלבד מה שהקשה מהא דהניחו זקן או חולה הלא יקשה להרמב"ן מכל הני דתנן בגיטין (דף כ"ח) דאיך אשת כהן שהלך בעלה למד"ה אוכלת בתרומה בחזקת שהוא חי מה מועיל חזקת חי דהבעל להאשה וכן איך השולח חטאתו ממד"ה מקריבין בחזקה שהוא חי מה מועיל חזקת חי דשולח לכהן להקריב ספק חטאת שמתו בעלי' למזבח ועוד ממקומו הוא מוכרע הלא יקשה על הרמב"ן דאם אין אנו מחזיקין מאדם לאדם אחר להקל פשיטא דג"כ אין אנו מחזיקין להחמיר דמ"ש וא"כ היאך נאסר בכל הנשים משום חזקה שליח עושה שליחותו מה יגרום חזקה דשליח לאסרו הלא חזקה מאדם לאדם היא ולכן הנלענ"ד שמעולם לא עלה על דעת הרמב"ן ז"ל לומר שחזקה של אדם אחד לא תועיל ולא תזיק לאדם אחר אבל כוונתו נראה דהנה יש כאן שתי חזקות מתנגדות דחזקה שליח עושה שליחותו עושה כל פנויה לספק נתקדשה וחזקת פנוי' מוציא כל אחת מספק נתקדשה ולכן ס"ל להרמב"ן דכל שאין הפנויות לפנינו לדון עליהן ורק על הקרובות אנו דנין אז נלך אחר חזקת שליח עושה שליחותו ונאמר שהן הקרובות מאותה שקדשה השליח שאין לנו עתה לילך אחר חזקת פנוי' אחר שאין אנו דנין על חזקה זו רק על חזק' השליח אבל אם באו הפנויו' עצמן להעיד שלא נתקדשו אז אדרבא בכל אחת תכריע חזקת פנוי' שלה ונאמר דשליח עשה שליחותו באחרת שהרי ע"פ עדותה אנו מתירין אותה להנשא ממילא מותרות גם קרובותי' אבל במקום שאין חזקה מתנגדת לאותה חזקה שאנו דנין עלי' אנו הולכין אחרי' בין אם היא בעצמו או באחר שאינו לפנינו דהחזקה לעולם תכריע על הספק ולכן לא קשה מכל הנ"ל דבכל הני אין כאן חזקה מתנגדת לאותה חזקה שאנו דנין עלי' ואף דבנדון שהוקשה להגאון בעל נו"ב ג"כ חזקת הסכין מתנגדת לחזקת איסור דבהמה בחיי' מכ"מ כיון דעתה אנו דנין על חזקת הסכין שמוציאה מחזקת איסור שהרי הבהמה שחוטה לפניך דומה זה לבאות הפנויות להעיד דאנו הולכין אחר חזקתן גם להרמב"ן ז"ל כנלענ"ד הקטן יעקב.