בנין ציון/לב
ב"ה אלטאנא, בחודש אב תרי"ג לפ"ק. להרה"ג וכו' מ"ה אלכסנדר אדלער נ"י אב"ד דק"ק ליבעק יע"א. מעכ"ת נ"י שאל לא מצאתי לאחד מן האחרונים דין קבלת תענית כשחל תענית באחד בשבת והוא בפירוש בתוספ' ע"ז (דף ל"ד) שכתבו ור"י הי' רגיל כשהי' מתענה באחד בשבת לקבל התענית באלקי נצור עכ"ל ומה שכתב העטרת זקנים והמג"א סימן רפ"ח ס"ק ב' ויקבלו עליהם בשבת שני ימים תענית בימי החול עכ"ל אין ראי' לזה כי שם מיירי בתענית חלום שמדינא מותר בשבת עצמו גם מסימן תצ"ב אין ראי' דשם איירי שנכלל הקבלה במי שבירך ואין זה קבלה גמורה, וכ"ת מהיכי תיתי שלא יותר קבלת תענית בשבת הרי ממה שחדשו לנו התוספ' במה שהי' הר"י רגיל לקבל תענית משמע ששאר העולם לא נהגו כן עכ"ד. תשובה – נראה פשוט אחר שאמרינן בתענית (דף י"ב) כל תענית שלא קבלו מאתמול אינו תענית ודאי שגם בשבת צריך לקבל ואין לומר דיקבל מערב שבת דז"א דהא בעינן קבלה סמוך לתענית כדאמרינן (שם) אימתי מקבלו רב אמר במנחה פי' לעת המנחה ושמואל אמר בתפלת מנחה ופי' רש"י שם דדוקא נקט מנחה משום דסמוך לתחלת יום תעניתו לאפוקי תפלת יוצר עכ"ל וא"כ כש"כ דקבלה מע"ש אינו מועיל וע"כ צריך לקבל בשבת במנחה ולא הוצרכו הפוסקים להזכיר מרוב פשיטתו ומה שכתבו התוספ' דר"י הי' רגיל לקבל באלקי נצור דמשמע שיש חידוש דין בזה י"ל דר"י ס"ל כפי' ר"ח שהביא הטור (סי' תקס"ג) דמה דקאמר שמואל דפסקינן כוותי' בתפלת מנחה היינו בשומע תפלה וא"כ בשבת דלא מתפללים שומע תפלה לא ידענו היכן יקבל לזה כתבו דר"י הי' רגיל לקבל בשבת באלקי נצור משא"כ בחול שהי' מקבל בש"ת אבל אחר דפסק הטור ואחריו הש"ע כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא טוב שלא להפסיק בתפלה אלא יקבל גם בחול באלקי נצור לכן לא הוצרכו להזכיר הדין בשבת שפשוט הוא ששו' שבת לחול דלענין חיוב קבלה גם הר"י לא הוצרך להשמיענו. כנלענ"ד הקטן יעקב.