בנין ציון/ג
ב"ה אלטאנא יום ו' ד' שבט תרט"ז לפ"ק. על מה שכתבתי בענין קדושת מקדש בזה"ז כנ"ל כתב אלי בני התורני מ"ה בן ציון שי'. ראיתי שהביא אאמ"ו נ"י הרמב"ם שכתב שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקל"ל שקדושת ירושלם והמקדש מפני השכינה ושכינה אינה בטלה וקשה לענ"ד שהרי אמרינן (ס"פ קמא דיומא) דמקדש שני הי' חסר ה' דברים וקחשיב בתוכם שכינה הרי דהשראת שכינה לא הי' בבית שני. עוד ראיתי שתימה אאמ"ו נ"י על הרדב"ז שנתן שיעור להרחיק מכיפה שתחתי' אבן שתי' אחד עשר אמה והקשה שהרי י"א אמה היו מכותל העזרה עד כותל ראשון של היכל ומשם עד חלל קדשי קדשים היו עוד י"ז אמות ואם כי זה תמו' מאוד לענ"ד לא הבנתי גם דברי רש"י בברכות (דף ל' ע"א) שכתב ד"ה אחורי בית הכפורת במערב העזרה היו י"א אמה חצר מכותל בית קדשי הקדשים לכותל מערבי של עזרה עכ"ל הרי שגם רש"י כתב כהרדב"ז שהיו מכותל בית ק"ק עד כותל העזרה רק י"א אמה והרי ממתניתן דמדות (פ"ד) מוכח שהיו כ"ח אמות: כן הקשה לי בני שי'. ועל כי הדברים האלה ראויים לעורר עליהם לכן אשיב בזה כפי ענ"ד. הנה מה שכתב הרמב"ם שכינה לא בטלה נראה שיצא לו כן ממה דאיתא במדרש תנחומא אמר ר' שמואל בר נחמני עד שלא חרב ביהמ"ק היתה השכינה נתונה בהיכל שנאמר ה' בהיכל קדשו משחרב ביהמ"ק ה' בשמים כסאו סלק שכינתו בשמים א"ר אלעזר בן פדת בין חרב בין לא חרב אינו זז ממקומו שנאמר והי' עיני ולבי שם כל הימים וכן הוא אומר ויענני מהר קדשו שאפילו הר הרי הוא בקדושתו אמר ר' אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של ביהמ"ק שנאמר הנה זה עומד אחר כתלנו עכ"ל וכן איתא עוד במדרש תנחומא כי עתה תצאי מקרי' ושכנתי בשדה אע"פ שחרב בהמ"ק לא זזה השכינה משם ושכנתי כתיב ואין שדה אלא ציון שנאמר ציון שדה תחרש עכ"ל הרי מכל אילו יצא שלא זזה שכינה ממקדש אפילו לאחר חרבנו וכמשכ' הרמב"ם אכן לא בלבד שקשה על זה מגמרא דיומא דאמרינן שחסרה שכינה בבית שני אלא שיש לכאורה גם סתירה לזה מתפלת ש"ע שאנו מתפללים ומברכים בכל יום ג"פ המחזיר שכינתו לציון ואם לא זזה שכינה היאך שייך שתחזור. אמנם אף שהדברים האלה עומדים ברומו של עולם עם כל זה גם לבארם ע"פ פשוטם רמזו לנו רז"ל במה דאמרינן בסנהדרין (דף ל"ט) א"ל כופר לר"ג אמריתו כל בי עשרה שכינתא שריא כמה שכינתא איכא קריא לשמעי' מחא בי' באפתקא א"ל אמאי עייל שמשא בביתא א"ל שמשא אכולי עלמא ניחא א"ל ומה שמשא דחד מן אלף אלפי רבוא שמשי דקמי' קב"ה ניחא לכולי עלמא שכינתא דקב"ה עאכ"ו עכ"ל וביאור המשל נלענ"ד ששני ענינים נאמר על השמש בדרך זר נאמר שהשמש בא אל הבית או החדר וכן בלשון חז"ל סוכה (דף כ"ז) הגיע חמה לסוכה והלא החמה נרחקה כמה אלפי רבבות מילין מהארץ הרי שבשמוש הלשון מכנים האור הבא מן השמש בשם השמש וכן מה שנאמר שהשמש או האור בא אל הבית וכי בא כמי שנעתק ממקום אל מקום והלא כבר זרח בכל מקום וגם על הבית אכן מפני שהבית בהסגרו מנע אורו מלהגיע לשם נאמר כשנפתח פתח או החלון שבא לשם השמש אף שאין זה אלא הסרת המניעה ומאחד מאלפי רבבות שמשי הקב"ה נשא משל שכן הענין בשנאמר שכינה שורה במקום לא שנאמר בזה ששכינה הנקרא כבוד ה' בעצמו שורה במקום כמו שנאמר וישכון כבוד ה' על הר סיני או וכבוד ה' מלא את המשכן אלא שאור הקדושה הנאצל והנזרח מכבוד ה' אשר מקומו נעלם גם ממשרתי מעלה כמו שנאמר משרתיו שואלים זל"ז אי' מקום כבודו הוא אשר זורח על המקום ההוא כמו שנאמר שהשמש בא והכוונה על אור השמש וגם על האור הקדושה בעצמו לא יאמר שבא אל מקום כמו שנאמר על דבר או אדם שהניע ממקום אל מקום שהרי נאמר מלא כל הארץ כבודו ומה שנאמר שבא הכוונה שאנחנו מסירים מעצמנו המניעה שמנעה הקדושה לזרוח עלינו וכמו שאמרנו באור השמש ועל ככה נאמר שהשכינה שורה בעשרה שכל מקום שנתקבצה שם עדה קדושה לעבודת ה' ומסירים מהם ענין העולם הזה העכור המונע זריחת אור הקדושה שם שורה השכינה שיש מקום נפתח לאור הקדושה לזרוח על מצפוני הלבבות ולהאיר נשמתם וכמו שירבה ויתמעט אור הבית לפי מספר הפתחים והחלונות אשר יפתחו אם מעט או הרבה ואם גדולים או קטנים כן הענין בהשפעת קדושת אור השכינה דכל בי עשרה שכינה שורה וברוב עם הדרת מלך וכמו שירבה אור השמש על הארץ אם זורח מול נגדו משאם יזרח ממרחק בשפוע אשר על כן יגדל האור בצהרים מבבקר ובערב כמו כן באור השכינה שמי שמקיים בעצמו שויתי ה' לנגדי תמיד מקבל שפע קדושה יותר מזולתו שאינו מחשיב ה' תמיד נגדו. וע"פ אשר ביארנו נאמר שם שכינה על ב' בחינות על כבוד ה' מקור הקדושה ועל אור הנאצל השפעת הקדושה. וזה החילוק שבין בית ראשון לבית שני שבמשכן וכן בבית ראשון שכן כבוד ה' בעצמו כדכתיב וכבוד ה' מלא את המשכן ובמקדש כי מלא כבוד ה' את בית ה' ועל ענין זה אחז"ל על פסוק בין שדי ילין שצמצם שכינתו בין שני בדי ארון וכן אמרינן סנהדרין (דף ז') מעיקרא כתיב ונועדתי לך וכו' ולבסוף השמים כסאי איזה בית וכו' ע"ש ועל זה אמרינן ר"ה (דף ל"א) עשר מסעות נסעה שכינה מקראי שבהפסוקים שהביא לזה נכתב שם כבוד ה' שהוא מקור הקדושה כדכתיב ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר עד שעלה וישב במקומו כדכתיב אלכה ואשובה אל מקומי שהוא מקום הנעלם גם ממשרתיו ולא שבה בבית שני כי שם לא נאמר בשום מקום שחנה כבוד ה' אשר על כן אמרו חסרה שכינה בבית שני אבל שם שרתה שכינה בענין השני שממקומו השפיע אור הקדושה על הבית וזה לא נפסק גם בחרבנו ולא יפסוק לעולם כדילפינן מוהי' עיני ולבי שם כל הימים וגדלה השפעת אור הקדושה שם מבכל מקום כי מקום המקדש הוא מול שער השמים אשר לא יסגר ושם זורח אור הקדושה תמיד נגדו ביתר שאת וביתר עז ולכן יפה כתב הרמב"ם ששכינה אינה בטלה שאור הקדושה אשר קדש הבית לא נבטל ולא יבטל שעל זה נאמר מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי שהוא אור הקדושה הנעלם אבל כבוד ה' מקור הקדושה הוא הנגלה כדכתיב ולא יכול משה וגו' וכן נאמר בבית אשר בנה שלמה ולא יכלו הכהנים וגו' וגם בעת הנסיעה כתיב והחצר מלאה את נגה כבוד ה' וזה גילוי השכינה אשר עליו ניבא ישעי' שיחזור אלינו לעת הגאולה ב"ב ונגלה כבוד ה' וגו' ועל זה אנו מתפללים ותחזינה עיננו בשובך לציון ומברכים המחזיר שכינתו לציון שהיא השכינה בבחינה הראשונה מקור הקדושה.