בנין ציון/ב
ומדי דברי בקדושת הבית אחקור עוד אם יש תקנה לכנוס למקום הר הבית בזה"ז ועד איזה מקום מותר לכנוס: אם קדושת ירושלם ומקדש נוהגת בזמן הזה בזה יש פלוגתא בין הרמב"ם להראב"ד דהרמב"ם ה' בית הבחירה (פ' ו') פסק שקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא שקדושת ירושלם והמקדש מפני השכינה ושכינה אינה בטלה והראב"ד שם השיג עליו וס"ל לא קדשה לע"ל ומסיים לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת. והנה ראיות הראב"ד הם ממה דאמרינן מ"ש (פ' ב') דאם אין מקדש ירקב וממה דאמרינן בבא מציעא (דף נ"ג) דנפול מחיצות אמנם על ראי' ראשונה כבר תרצו המגן אברהם (סי' תקס"א) והמשנה למלך שם במקומו דאף דקדושה ראשונה קדשה לע"ל מכ"מ אם אין מזבח אין מקריבין ומקשינן מעשר לבכור כדאמרינן מכות (דף י"ט) ולכן ירקב והמ"ל הוסיף שכן כתב בפירוש גם הטור בי"ד (סי' של"א) וגם על ראי' השני' של הראב"ד רמז תשובה מדברי הרמב"ם (ספ"ו דה' מעשר שני) וכוונתו דדוקא היכי שקלטוהו מחיצות כבר ויצא ושוב נפול מחיצות בזה אמרינן דאפילו הושב המעשר לתוך המקום לא יאכל שם כיון שקלטוהו מחיצות כבר אבל אם בתחלה לא נתקדש המעשר ע"י מחיצות נאכל בירושלם אע"פ שאין חומה ועיין בפרי מגדים א"ח (סי' תקס"א) ועל מה שכתב הראב"ד שלא ידע מניין להרמב"ם הביא הכס"מ ב' ראיות להרמב"ם ממה דפליגי ר"א ור"י בקדשה לע"ל ור"י ס"ל דקדשה לע"ל וכוותי' קיי"ל לגבי ר"א ועוד הביא ראי' ממה דפליגי רבי יוחנן ור"ל בזבחים (דף ק"ז) במעלה בחוץ בזמן הזה ור"י ס"ל דחייב דקדושה ראשונה קדשה לע"ל וקיי"ל כר"י לגבי ר"ל ובאמת יש לתמו' איך נעלמו מהראב"ד ראיות מפורשות האלה עד שכתב על סברת הרמב"ם שלא ידע מניין לו ואולי י"ל כיון שהביא ראי' לשיטתו מסתם משנה דאם אין מקדש ירקב ומסתם גמרא דמוקי בנפל מחיצות לכן ס"ל דמה שיוצא מהכלל דר' אליעזר ור' יהושע הלכה כר"י נסתר מכח כמה סתם משנה דס"ל דלא קדשה לע"ל לפי שיטתו ומה שיצא מהכלל דר"י ור"ל הלכה כר"י נסתר ממה דס"ל סתם גמרא דנפל מחיצות אין אוכלין מ"ש לכן כתב שלא ידע מניין לו להרמב"ם לסמוך על ראיות הנ"ל כיון שיש ראיות מתנגדות. אמנם על מה שכתב הראב"ד לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת כתב הכס"מ אני תמה דמעיקרא משמע כמספק אמרה ובסוף דבריו נראה דפשיטא לי' וחידוש גדול הוא והי' צריך להביא ראי' עכ"ל ולענ"ד י"ל דגם מסוף דברי הראב"ד נראה דאין לו פשיטות בדבר דיש לדקדק למה תלה הדבר באין בו כרת מה שאין לנו נפקותא דקמי' שמיא גליא ולמה לא כתב לפי שיטתו פסק הלכה לדידן שמותר עתה ליכנוס שם ולכן נלענ"ד ע"פ מה שכתבתי בספרי ע"ל על מה דאמרינן במכות (דף כ"ג) הלכה כרחב"ג דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן שהקשתי שם דמה נפקותא בפסק הלכה זה במה שמסור לשמים אם פוטרין אותו מכריתות או לא ותרצתי דיש נפקותא רבה גם לדידן ע"פ מה שהוכחתי דחייב כרת אפילו אינו בר מלקות כגון מי שלא מל מכ"מ נקרא רשע ופסול לעדות ודלא כפרי מגדים ולכן אם לא קיי"ל כרחב"ג יהיו חייבי כריתות שלקו פסולים לעדות אם לא שבו לכן קמ"ל דקיי"ל כוותי' דפטורים וא"כ כשרים לעדות וכן נ"ל פה בביאור דברי הראב"ד דבאמת גם הראב"ד מסופק אם יש לסמוך על ראיותיו או על ר' יהושע ור' יוחנן כנראה מתחלת דבריו ולכן לא התיר לכנוס לשם דמידי ספק דאורייתא לא נפקא רק על מה שיוצא משיטת הרמב"ם דמי שנכנס עתה לשם חייב כרת וא"כ רשע הוא ופסול לעדות על זה כתב דאין בו כרת דהיינו מספק אין לדונו כחייב כרת שפסול לעדות כן נלענ"ד להשוות סוף דברי הראב"ד עם תחלת דבריו. אכן אפילו אם כוונת הראב"ד להתיר לכתחילה דעתו דעת יחידית היא שעם שיטת הרמב"ם הסכימו הספר החינוך והטור שהזכרתי לעיל וגם המג"א הנ"ל כתב שכשיטת הרמב"ם משמע בתוספ' בשבועות וכן כתוב בסה"ת וכ"כ באגודה ולכן הסכימו כל הפוסקים שמי שנכנס בזה"ז למקום המקדש חייב כרת. אמנם יש לחקור אם יש עוד שאר חיובים בזה. והנה אף שטמא מת מותר לכנוס להר הבית מכ"מ מי שטומאה יוצאה מגופו כגון בעל קרי שלא טבל וזב שלא טבל במים חיים וספר ז' נקיים וכן זבה נדה ויולדת שלא ספרו וטבלו כראוי אם נכנסו להר הבית חייבין מלקות מולא יבוא אל תוך המחנה כמבואר בגמרא בכמה מקומות וברמב"ם ה' ביאת מקדש (פ' ג') ואפילו טבלו כראוי ונכנסו כשהם טמאי מתים לתוך העזרה שהיא מחנה שכינה חייבין מלקות מולא יטמאו את מחניהם וחייבין כרת משום כי את מקדש ה' טמא כמבואר ברמב"ם (שם) ואפילו טהור גמור שנכנס שלא לצורך עבודה להיכל לוקה ואם נכנס לקדש הקדשים חייב מיתה ב"ש כן פסק הרמב"ם שם (פ"ב) אכן יש להסתפק אם זה דוקא בכהן או אפילו בזר שממה שכתב הרמב"ם שם והוזהרו כל הכהנים שלא יכנסו לקדש או לק"ק וכו' משמע שכהנים דוקא הוזהרו וכן משמע מת"כ שהביא הכס"מ שם שדרש מאל אהרן אחיך לרבות את הבנים משמע דכהנים דוקא הוזהרו אכן יש לדייק אם כהנים שקדושים הם חייבין ישראל לא כש"כ ולא שייך בזה שאני כהנים שרבה בהם הכתוב מצות יתירות כדאמרינן ביבמות (דף קיד) דזה שייך דוקא לענין מה שמוסיף איסור לכהנים מפני קדושתן כדאיירי שם אבל הכא הוי אפכא אם אפילו כהנים קדושים הוזהרו ישראלים לא כל שכן ואעפ"י דאין מזהירין ועונשין מן הדין זה דוקא שלא נילף עונש ואזהרה לחיובא אבל איסור שפיר ילפינן בק"ו. וכל האזהרות האלה הם להרמב"ם שעמו הסכימו הפוסקים גם בזה"ז אף שאין כאן מחיצות שקדושת המקום לא בטלה. וכן כתב גם הספר החנוך פ' אחרי. ולכן מי שנכנס עתה למקום הר הבית בלא טבילה כראוי ואם הוא זב בלא טבילה במים חיים וספירת ז' נקיים חייב מלקות ואפילו טבל ונכנס למקום שהי' שם עזרת ישראל חייב כרת כיון שכולנו טמאי מתים ואם נכנס למקום היכל וקדשי קדשים אם כהן הוא ודאי עוד חייב מלקות מולא יבא בכל עת אל הקדש ועל כניסה במקום ק"ק שהוא המקום ששם עדיין אבן השתי' נראה חייב מיתה ב"ש ואף דכבר חייב כרת משום כניסה בטומאה מכ"מ יש נפקותא אם שב בתשובה על עון טומאה ולא על עון כניסה לק"ק ועיין בשבועות (דף י"ז) ובתוספ' שם ואם ישראל הוא יש לספק אם נוסף לו עבירת איסור על איסור מלקות וכרת שחייב משנכנס למקום העזרה גם על הכניסה למקום היכל וקדשי קדשים. והנה סוף מכות דאמרינן כשראו שועל יוצא מבית ק"ק אמרו מקום שנאמר בו והזר הקרב יומת ע"ש משמע שגם בזר יש מיתה ואע"פ שנקט פסוק דוהזר דכתיב גבי זר העובד במקדש ולא פסוק דואל יבוא בכל עת כמו שהקשתי בספרי ע"ל שם י"ל דנקט הדרשה הפשוטה יותר דכן דרך הש"ס כמשכ' התוספ' בסוכה (דף כ"ד) אבל עכ"פ משמע משם דגם זר הנכנס למקום ק"ק חייב מיתה ב"ש. ועוד אזכיר מה שתמהתי על מה שכתב בשו"ת הרדב"ז סי' תרצ"א אחר שהזכיר שם שהדבר ברור שתחת כיפה של הישמעאלים שם אבן השתיה בלא ספק הנקרא אצלם אל סכרא כתב וז"ל הלכך מי שעולה בעליות אשר לרוח מערב או הנכנס לראות מהפתח אשר לצד מערב צריך לשער שיהי' בינו לבין הכיפה יותר מאחד עשר אמה שכך הי' בין כותל מערבי של העזרה לכותל ההיכל ועובי הכותל כי הכותלים נתקדשו עכ"ל וזה תימא איך נתן שיעור י"א אמה שהרי הי"א אמה היו מכותל העזרה עד כותל ההיכל כמבואר במדות (פ' ה') ומתחלת כותל ההיכל עד חלל בית ק"ק היו ד' כותלים שרחבן עם המקום פנוי י"ז אמות כמבואר שם (פ' ד') ואח"כ הי' חלל בית ק"ק כ' אמה ובאמצעו הי' האבן השתי' כמשכ' התוספ' י"ט יומא (פ' ה') א"כ ממקום אבן השתי' עד סוף כותל העזרה הי' קרוב לשלשים ושמנה אמות ואיך נתן ברדב"ז שיעור של י"א אמה שמותר לקרוב לכיפה ואם הכיפה רחבה ומגיע לצד מערב מהלאה לאבן שתי' עכ"פ הי' לו לשער שאין לקרב אל מקום אבן השתי' בתוך ל"ח אמה ולא לתלות בכיפה שלא ידענו מקום רחבה וצ"ע. כנלענ"ד הקטן יעקב.