במדבר רבה כ ג
ג. [ עריכה ]
כתיב "ויגר מואב" מהו ויגר כשהיו ישראל נראין לעמונים נראין עטופים לשלום ולמואבים נראים מזויינין למלחמה שכך כתיב (דברים ב, יט): "וקרבת מול בני עמון אל תצורם" כל מין צרה אל תצר להם "ואל תתגר בם" כל מין גירור ולמואב אמר (שם, ט): "אל תצר ואל תתגר בם מלחמה" מלחמה אי אתה עושה אבל מה שאתה יכול לחטוף מהן חטוף ולכך נראין מזויינין למואב והן נאגרין לעריהם שאין ויגר אלא לשון אסיפה שנאמר (משלי י, ה): "אוגר בקיץ בן משכיל".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף ויגר לשון גר שהיו רואין לעצמן גרים בעולם אמרו ירדו למצרים לגור ואחזו אותה ומשכירין היו להם בתים שנאמר (שמות ג, כב): "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "ויגר" לשון יראה שהיו מתיראין שראו כל האומות ביד ישראל שבא סיחון ונטל ארץ מואב והוא נלחם במלך מואב הראשון ועוג נטל כל ארץ בני עמון שנאמר (דברים ג, יא): "כי רק עוג מלך הבשן וגו' [הלא היא ברבת בני עמון]" באו ישראל ונטלוהו משניהם שאין בו עולה והיו אלו רואין את ארצם ביד ישראל והיו אומרים לא אמר להם הקדוש ברוך הוא כי לא אתן לך מארצו ירושה הרי ארצנו לפניהם לכך היו מתיראין.
"ויקץ מואב" שהיו רואין את עצמן כקוצין בפניהם: