במדבר רבה יח ג
ג. [ עריכה ]
"וַיִּקַּח קֹרַח" מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר טו, לח): "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת" קפץ קרח ואמר למשה טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית א"ל חייבת בציצית א"ל קרח טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה ארבע חוטין פוטרות אותה בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה אמר לו חייב במזוזה א"ל כל התורה כולה רע"ה פרשיות אינה פוטרת את הבית פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית אמר לו דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "וַיִּקַּח קֹרַח".
אין ויקח אלא לשון פליגא שלבו לקחו וכענין שנאמר (איוב טו, יב): "מַה יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ" הוא שמשה אומר להם שנאמר "הַמְעַט כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל".
אמרו חכמים חכם גדול היה קרח ומטועני הארון שנאמר (במדבר ז, ט): "וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם" וקרח בן יצהר בן קהת וכשאמר משה (שם טו, לח) "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת" מיד צוה ועשו ר"נ טליתות תכלת ונתעטפו בהן אותן ר"נ ראשי סנהדראות שקמו על משה שנאמר "וַיָּקוּמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד" עמד קרח ועשה להם משתה ונתעטפו בטליתות תכלת. באו בני אהרן ליטול מתנותיהם חזה ושוק, עמדו כנגדן, אמרו להן 'מי צוה אתכם ליטול כך, לא משה? לא ניתן כלום, לא דבר המקום כך!'. באו והודיעו את משה, הלך לפייסן. מיד עמדו כנגדו:
"וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם" - מי הם? - אליצור בן שדיאור וחביריו, האנשים אשר נקבו בשמות. אף על פי שלא פרסמן הכתוב נתן סימניהן ומתוך המקראות את מבין אותם משל למה הדבר דומה לבן טובים שנמצא גונב כלים מבית המרחץ ולא היה רוצה בעל הגניבה לפרסמו התחיל נותן סימניו אמרו לו מי גנב כליך אמר להם אותו בן טובים בעל קומה ושיניו נאות ושערו שחור וחוטמו נאה משנתן סימניו ידעו מי הוא אף כאן אע"פ שסתמן הכתוב בא ונתן סימניהן ואתה יודע מי הם נאמר להלן (במדבר א, טז): "אֵלֶּה קְרוּאֵי הָעֵדָה נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הֵם וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת" ונאמר כאן "נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם":